אליעד: בסיפור של רבי נחמן, הוא רצה להעביר מסר, כיצד לראות את המלך. למעשה יש שני מלכים, האחד האגו הרגיל והשני האגו של אלוהים. האדם רוצה לראות את האגו של אלוהים, מי הוא היה פעם, מי האני הראשון שלי, האני הקטן רוצה לפגוש את האני הגדול.

ואת מי הוא שולח למשימה, את החכם / השכל. האני מבקש מהשכל שהוא יביא לו את התמונה של האני הראשון. אבל האני הראשון לא רוצה, הוא אומר האני הקטן שקרן. ואז המסר שרבי נחמן אומר, שכדי לראות את המלך האדם צריך לגלות את השקרים שיש במדינה.

מה הכוונה? להבין את כל המניפולציות, עד למניפולציה הכי קטנה שבתהליך.

עכשיו, מה אנו עושים פה? את אותו תהליך עושים מזוויות שונות. מה זה אומר להבין את כל המניפולציות? שאפילו כאשר אתה רואה קיר, אתה רואה את המניפולציה שבדבר. רואה את המניפולציה של החושים עליך.

אפילו כשאתה רואה שולחן, אתה רואה את המניפולציה של התודעה שעושה הפרדה בין כסא לשולחן.

אפילו כשאתה אומר, אתמול קרה לי, אתה רואה את המניפולציה שהזיכרון עושה עליך.

כשאתה אומר יקרה לי, אתה רואה את המניפולציה של תפיסת העתיד.

אתה אמור לגלות את כל השקרים של המדינה.

מה אנו עושים כאן? אני מנסה להביא את האדם להיות אמיתי, מה זה אומר? כשאני שואל אותו, האם אתה בטוח? זה ככה, אולי לא ככה? כי אם מישהו אומר משהו שהוא לא בטוח בו, זה אומר שהוא עושה מניפולציה.

אפילו אם הוספת מילה כמו - כול, רק, למה הוספת? האם אתה בטוח בכך?

זה התהליך, כדי לדעת מי אתה באמת. בסוף אתה צריך לא לראות שום שקר בדרך, כי אם אתה רוצה לראות את האמת, עליך לא לשקר בשום דבר.

למשל כאן אני מלמד אותך להטיל ספק בדברים, אך באתר למשל יש מאמרים שעוסקים באיך להפוך את האפשרי למחוייב. גם כדי לשקר וגם כדי לא לשקר אתה חייב להיות מיקצוען.

הרעיון הוא להבין את המנגנון. שכאשר אדם אומר משפט, אתה מבין בדיוק למה הוא הוסיף את המילה הזאת. לכל מילה יש משמעות. ומי שמבין את זה בסוף רואה את הפנימי / האמת.

מה שאנו מתרגלים כאן, זוהי הבנה, כשמישהו אומר לך לעשות משהו, תבין מדוע הוא אמר כך ולא אחרת. לכל דבר יש סיבה.

כמו למשל, אחד אומר: כולם אומרים את זה, הוא למשל משדר חולשה, לחזק את עצמו על ידי אחרים.

שאלה: למשל מישהו אומר דבר מסויים, ושנינו שומעים משהו אחר.

אליעד: קודם כל שנינו שומעים אותו הדבר, אך אנו מפרשים אחרת. אני פשוט שם לב יותר למילים. אני עשיתי עבודה עם עצמי. את כל המחשבות שיש לי בראש, בדקתי, מדוע אמרתי את המילה הזאת? לא למה הוא, ממנו לא אכפת לי, מדוע אני אמרתי את מה שאמרתי?

כשהמחשבות עוברות לך בראש, אותם תבדוק, זה אמת וזה לא אמת.

יש להבין את משמעויות המילים. למשל אני, כאשר מישהו מדבר, אני גם שומע את הסיפור החיצוני, גם את הסיפור הפנימי, גם שומע את הסיפור היותר פנימי, גם בראש בונה מהלך, יש כמה עומקים.

בדרכים אחרות למשל, לא מזדהים, צופים מהצד. אבל אני אומר תסתכל לתוך הדבר, עד שתראה את השורש שלו. אני מנסה להסביר לכם, שכאשר עוברת אינפורמציה לידך, כמו אינפורמציה של חושים, לדוגמא מרביצים לך, יש מרביצים לי, ויש אני מרגיש שמרביצים לי, זה שניים שונים.

למשל מרביצים לך, אחד אומר, מרביצים לי, ואחר אומר, החושים שלי אומרים לי שמרביצים לי, ויש אחד שמדייק יותר ואומר, נדמה לי שהחושים שלי אומרים שמרביצים לי.

מה אני בא להגיד, שהאינפורמציה עוברת, יש אינפורמציה מהחושים, יש אינפורמציות מזיכרון, יש מסיפורים, הרעיון הוא שהאדם בזמן אמת, כאשר הוא רואה מולו כסא / אינפומציה הוא רואה אותה מההתחלה שלה עד לפה.

למשל אתה רואה שולחן, זה לא רק שולחן, אתה רואה את הכלום בצורת שולחן. האם בתוך המילה שולחן אתה שומע גם את המילה כלום? הכלום הוא השורש של השולחן, אתה ממוקד בכלום / שולחן עד הלא יודע.

זאת אומרת שכשאומרים לך שולחן, קודם כל אתה לא יודע מה הוא, אחר כלום, אחר שולחן - הכל באותו רגע. באמצע יש חושים או זיכרון, איך אני יודע שזה שולחן.

הבסיס זה לא יודע, מה אתה לא יודע? גם לא יודע, אחריו כלום, אחריו "יש".

לא יודע - הכוונה אין חיסרון. עליו יש כלום, עליו יש "יש" בצורות שונות ובזמן שונה.

לא יודע, מתוכו מהות "אין, ואחר "יש".

כשאתה הולך ברחוב ורואה אבן עפה עליך, אחד רואה אבן, שהצורה הסופית מחוייבת. אחר רואה לא יודע / כלום, כלום עף אלי בצורה אבן?

אם אתה הולך עם האמת עד הסוף, אז בסוף אתה לא יודע כלום. בסוף אתה מפסיק לדעת, אתה מגיע לדבר שהוא לא כלום ולא "יש" שאי אפשר להגדיר אותו.

שאלה: עד שאתה מגיע ללא יודע, האם צריך לדעת?

אליעד: כן, אתה צריך לדעת יותר. למשל מישהו זורק עליך אבן, רוב האנשים היו נלחצים מזה. אבל זה שמבין שואל, מה קורה פה בסך הכל, אני לא יודע כלום.

זה נראה משוגע, אני רואה שהאבן נזרקה, אם אתה כל כך בטוח בעצמך אז תסבול. אבל אם אתה אמיתי עם עצמך, אתה כל כך אמיתי שאתה באמת לא יודע, אי אפשר לדעת. אם אתה מתבונן בדברים בסוף אתה לא יודע.

אני מביא תירגולת שאתה מתבונן ומתבונן ומתבונן ואז חי את החיים ממקום אחר. אם תשתמש בשכל שלך עד הסוף, בסוף הוא יפסיק לעבוד.

אני רוצה לחזור שוב על המסר, מי שרוצה לראות את המלך, צריך לגלות את השקרים של המדינה. מה זה אומר? שכול מילה שאתה שומע אתה חוקר אותה. למשל מישהו אמר אני חייב, האם הוא באמת חייב, אולי הוא רק רוצה.

צריך לנסות להבין מה המשמעות של הדבר.

כשאתה רואה כוס, מה אתה רואה? על הכוס יש ציורים, אתה צריך להבין מה המשמעות של הציורים שעל הכוס. למה הם שם, איך הם שינו את החוויה שלך על הכוס? הציורים משנים לך את החוויה, האם אתה מודע לכך שהחוויה שלך את הכוס באה גם מהציורים? האם אתה רואה איך עובדים עליך? לא עובדים עליך במובן הרע. אתה חווה משהו, האם אתה מבין למה אתה חווה כך?

יש כאן כוס, אני רוצה שתצליח לחוות את המהות של הכוס. יש לך חוויה כל שהיא, והחוויה הזאת, אם תלך איתה פנימה תגיע ללא יודע. הדרך להגיע לכלום וללא יודע זה דרך הלבושים. יש לך חוויה ואתה מתחיל לנתח את החוויה, למה הרגשתי את זה? אולי בגלל הצורה, הצבע, בגלל מה שאני יודע על הכוס... ובסוף אתה לא יודע.

חייבים לעשות התבוננות, אי אפשר לדלג על זה.

יש כאן כוס, הכוס יוצרת סבל, כי אתה יודע על חיסרון. בשורשו, ידיעת הדבר גורמת לחיסרון ויתרון. אני אומר שכדי להיפטר מהחיסרון אתה צריך לנטרל את החיסרון.

יש כאן כוס, ויש כאן חוויה, אתה מרגיש כוס, אתה מרגיש משהו, ואתה צריך להתחיל לנתח את החוויה שלך, כמו מה אני מרגיש, למה אני מרגיש כך? יש חוויה שנוצרת מהצורה של הכוס, יש חוויה שנוצרת מהצבע של הכוס, מהחומר של הכוס, מהחושים, מהזיכרון, עד שאתה מגיע לחוויה הבסיסית ואז זה נעלם.

שאלה: מה היא החוויה הבסיסית?

אליעד: ההפרדה, שאני מפריד בין דבר להיפוכו. אבל אם אתה לא מצליח לקלוט איך החוויה שלך תלויה בלבוש חיצוני, איך תקלוט את הראשון?

שוב, יש חוויה והיא מבוססת על הזיכרון שלך, על תחושות של, מבוססת על המון פרמטרים, יש כאן עומקים של חוויות.

למשל שורפים אותך באש, החוויה תלויה במה שאתה מרגיש עכשיו, במחשבות שהיו לך מהעבר לגבי שריפה, וכן המחשבות לעתיד. חלק זה בגלל מה שאתה יודע על המשמעות של האש - זה העבר, חלק זה בגלל שאתה מפחד 'יקרה לך בעתיד, וחלק ממה שקורה לך כרגע. זוהי סתם דוגמא, כמו שכואב לך ממשהו, שגנבו לך וכו'.

הדוגמא לכאב פיזי היא טובה כי אפשר לראות שהחוויה מבוססת על הווה, עבר ועתיד.

וצריך לקחת את החוויה הכללית ולפרק אותה, מה תלוי בעבר, הווה והעתיד, ואז להכנס פנימה. האם העבר והעתיד מחוייבים? לא יודע. אז אני חי את הרגע הזה, גם את הרגע הזה אני לא רוצה.

אתה צריך להגיע למצב שכאשר באה לך חוויה, אתה רואה מהיכן היא באה. יתכן שהחוויה באה מהתפיסה שלי, מהרצון שלי, מהאמונה שלי, זה לא משנה.

מה שאני אומר זה שתקח את החוויה שלך ותבדוק מאיפה היא מגיעה, עד לרמה שתדע שהציורים של הכוס גורמים לחוויה לקרות. זה לא להסתכל על הציור של הכוס, אלא לחוות את החוויה ומתוכה לראות את הציורים שעל הכוס. לבדוק איך הפרטים של החוויה באו מתוך האירוע / ציורי הכוס.

למשל...