וכאן אבאר, איך באפשרותך לגרום למישהו לשחרר את האחיזה שלו בדעה שלו. ובמקרה של לקוח, איך אפשר לגרום ללקוח להחליש את ההתנגדות שלו, למה שאתה רוצה שהוא יעשה. והדרך לכך היא, על ידי זה שמטילים ספק בהתנגדות שלו. בין בצורה גלויה ובין בצורה סמויה.

לדוגמא: הלקוח אומר "אני לא רוצה את המוצר הזה". צריך לומר לו "למה אתה לא רוצה את המוצר הזה?". והמילה למה, היא בעצם הטלת ספק בהתנגדות של הלקוח. וככל שמטילים ספק גדול יותר בהתנגדות של הלקוח, כך מגדילים את הסיכוי, לכך שהלקוח ישחרר את ההתנגדות שלו, ושהוא יסכים עם דעתך.

ונחדד, כי לפעמים, אין צורך להטיל ספק בהתנגדות של הלקוח. ואפשר פשוט לבדוק, איפה הלקוח כן מסכים איתך, ודרך זה לבצע את המכירה. כגון לדוגמא שהלקוח אומר "אני לא רוצה את המוצר הזה". אז אפשר פשוט לשאול אותו "איזה מוצר אתה כן רוצה". דהיינו, לא חייבים לרוץ מיד להטלת ספק בהתנגדות של הלקוח. אלא אפשר לנסות ולחפש נקודות התאמה, בין דעתך, לבין דעתו של הלקוח.

אבל, לפעמים מגיעים למצב, שכבר לא מוצאים שום נקודת התאמה רצויה, בין דעתו של הלקוח, לבין דעתך. או לדוגמא, שהלקוח רוצה לרכוש איזה מוצר, אבל אתה רוצה שהוא דווקא ירכוש מוצר אחר. או שאתה רוצה לנסות לגרום לו לרכוש מוצר כלשהו, למרות שהוא כן רוצה לרכוש מוצר אחר. ובמקרה כזה, הטלת ספק בהתנגדות של הלקוח, היא הדרך הטובה ביותר לשחרר את האחיזה שלו בהתנגדות שלו.

כי כאשר מטילים ספק בהתנגדות של הלקוח, מצד אחד זה חיובי. כי זה גורם ללקוח להסס, ולהיות מוכן לרכוש את המוצר. אבל מצד שני, זה גם יוצר אצל הלקוח תחושה של חוסר נעימות. שהיא דווקא יכולה לגרום ללקוח, לרצות לא לקנות ממך שום דבר. משום שאתה גורם לו להטיל ספק בעצמו, וזה לפעמים גורם לאדם להרגיש רע. וצריכים להיות מודעים לכך, כאשר גורמים ללקוח להטיל ספק בהתנגדות שלו.

ויש הטלת ספק גלויה ויש הטלת ספק סמויה. והטלת ספק גלויה, היא כאשר בצורה גלויה שואלים את הלקוח, למה הוא מתנגד לרכישת המוצר. שאז הלקוח רואה שבצורה גלויה מטילים ספק במה שהוא אומר. ויש לזה יתרון, לכך שהטלת הספק היא הטלת ספק גלויה. והיתרון הוא, שזה בעצם גורם ללקוח להחליש את הבטחון העצמי שלו בעצמו. כי הוא רואה שלא מסכימים איתו. אבל זה גם יכול להיות חיסרון, כי זה פוגע באגו של הלקוח וכולי.

ולכן, יש גם הטלת ספק סמויה. ומהות הטלת הספק, היא נתינת סיבות לאותה התנגדות. כי הצורך לתת סיבה למשהו, זה מחליש את אותו הדבר. כי יש דבר שהוא מחוייב, ושהוא לא צריך סיבות. ומה שצריך סיבות, זה אומר שהוא רק אפשרי בלבד, ושהוא אינו מחוייב ושהוא לא מוכרח להיות נכון. וכאשר מנסים להבין את הסיבה של איזה דבר, הרי שבעצם זה שמנסים להבין את הסיבה של הדבר, בעצם זה מחלישים את הדבר עצמו.

כי אפשר להאמין לאיזה רעיון, ובכך לחזק אותו, על ידי זה שלא מטילים בו ספק. ואפשר גם לנסות להבין את הסיבה של איזה דבר. ובכך שמבקשים סיבה לנכונות הדבר, בכך בעצם אומרים, שהדבר הוא לא מוכרח להיות נכון, ושאפשר להטיל בו ספק.

ויש גם הטלת ספק סמויה. דהיינו, שלא מראים ללקוח בצורה ברורה ומפורשת שמטילים ספק בהתנגדות שלו, אלא שואלים אותו שאלה על ההתנגדות שלו, שאלת הבהרה. כאשר בעצם בתוך שאלת ההבהרה, בתוכה יש בעצם הטלת ספק בהתנגדות של הלקוח.

לדוגמא, הלקוח אומר שהוא לא רוצה לקנות את המוצר. עכשיו, אם נאמר לו "למה אתה לא רוצה לקנות את המוצר", זאת הטלת ספק גלויה. ואפשר לומר לו. "אשמח שתסביר לי את מה שאמרת שאתה לא רוצה לקנות את המוצר, ואשמח להבין את זה טוב יותר". ואז הלקוח בעצם יחזור עוד פעם על ההתנגדות שלו לרכישת המוצר, אבל הוא יצטרך להוסיף מידע של הבהרה על ההתנגדות שלו לרכישת המוצר (ואז ממילא גם אפשר לגלות נקודות טורפה בהתנגדות של הלקוח - כפי שביארתי במקום אחר). ובהוספת המידע, הוא בעצם יסביר טוב יותר למה הוא מתנגד לרכישת המוצר.

ואם הלקוח לא מסביר למה הוא לא רוצה את המוצר, אז אפשר במקום לשאול אותו "למה אתה לא רוצה את המוצר", במקום זה אפשר לשאול אותו "אשמח שתסביר לי מה הסיבה שאמרת לכך שאתה לא רוצה את המוצר". ואת המילה "למה" הסתרנו אותה בתוך המילים "מה הסיבה". ובעצם הטלנו ספק בהתנגדות של הלקוח, על ידי זה שביקשנו ממנו סיבה להתנגדות שלו. והטלת הספק היא הטלת ספק סמויה באופן יחסי. כי היא בצורה עקיפה ולא בצורה ישירה.

ועוד יש לשים לב, כי לפעמים הלקוח לא באמת אמר סיבה לכך שהוא לא רוצה את המוצר. וכאשר שואלים אותו, "תזכיר לי מה הסיבה שאמרת שאתה לא רוצה את המוצר". בשאלה עצמה, יש בעצם משמעות נסתרת, שבעצם אומרת, שכאילו זה וודאי שהלקוח נתן סיבה למה הוא לא רוצה לקנות את המוצר. כי הרי אין שום אפשרות בעולם שסתם לא בא לו על המוצר. ושכאילו מוכרח שהוא ייתן סיבה למה הוא לא רוצה את המוצר.

כי לפעמים סתם אין ללקוח חשק לקנות את המוצר. וכאשר שואלים אותו "תזכיר לי מה הסיבה שאמרת שבגללה אתה לא רוצה לקנות את המוצר, או "מה אמרת שהסיבה לכך שאתה לא רוצה לקנות את המוצר", בעצם בכך בעצם מעבירים לו מסר שאומר, שכאילו זה וודאי שהוא אמר סיבה למה הוא לא רוצה את המוצר. ואז בעצם הלקוח מרגיש שהוא חייב לנמק למה הוא לא רוצה את המוצר. ובכך בעצם הוא מטיל ספק בהתנגדות שלו לרכישת המוצר.

ונחדד: שכל הנ"ל מדבר על מצב שבו הלקוח מתנגד לרכישת המוצר, בלי להסביר למה הוא לא רוצה את המוצר. כי לפעמים יש לקוח עקשן / לקוח קשה מאוד, שהוא מתנגד לביצוע העסקה, בלי שהוא מנמק למה הוא מתנגד לביצוע העסקה. והוא בעצם רוצה שיתייחסו להתנגדות שלו, כאל דבר שהוא מחוייב. וצריך לגרום לו להבין, שההתנגדות שלו, היא לא "תורה למשה מסיני", אלא שההתנגדות שלו, היא התנגדות סובייקטיבית בלבד, ושהוא צריך לנמק את ההתנגדות שלו.

ועוד נוסיף, כי לפעמים כאשר הלקוח מסביר למה הוא לא רוצה את המוצר, לפעמים זה יכול דווקא לחזק את ההתנגדות שלו לרכישת המוצר. כי כאשר נותנים סיבה למשהו...