אליעד: אם מישהו בא אלי בבעיה, אני מנסה להכניס לו הבנה שאומרת שתמיד יש חיסרון.

מחוייב המציאות שיש חיסרון כי זה לא השלם. ולכן שימשיך לחיות כרגיל עם החיסרון ויפסיק לבלבל את המוח.

מה השכל שבדבר? כל השיטות הרוחניות מלמדות אותך, כמו שלמה המלך שאמר, ניסיתי להבין ולא הצלחתי, המסקנה שהכל הבל הבלים, אז תלך לאכול בשמחה את לחמך ותהנה מהחיים. אין תשובות, אז תראה מה הכי טוב עבורך ותעשה זאת.

כשאני אומר לאדם, תמיד יש חיסרון, מה מלובש באמירה הזאת? תמיד יש נפרדות, המהות של המציאות היא נפרדות, העולם קדמון, הנפרדות היא השורש.

כשאני אומר שתמיד יש חיסרון זה לא אמת. אבל אני אומר שתמיד יש חיסרון, כי אם אסביר לו מעבר לזה הוא לא יבין בכלל.

אז כשאומרים לו שתמיד יש חיסרון, ותסתכל על היתרון, זה מרגיע אותו, ואז הוא חי. אבל השכל שאומר שתמיד יש חיסרון הוא לא שכל אמיתי. כי להגיד שתמיד יש חיסרון זה אמת בתנאי שאתה פועל במסגרת השכל. אם אתה במסגרת השכל אז תמיד מחוייב המציאות שיהיה חיסרון ויתרון. אבל בהבנה הזאת אי אפשר להיות מאושר במאה אחוז.

ולמה זה לא אמת, כי יש אפשרות להסתכל על המציאות גם בלי השכל שמפריד, ואז זה לא נכון שתמיד יש חיסרון, וגם אין אפשרות לדעת מה החיסרון.

כשאני אומר שתמיד יש חיסרון, זה אומר תמיד יש שאלה ואין תשובה, כי בכל תשובה יהיה לך חיסרון, תמיד על כל תשובה אפשר יהיה לשאול ולמה זה כך? ולכן להמשיך לחיות כרגיל.

אבל מי שימשיך לחיות כרגיל, בסוף התהליך מה שהוא ירצה מכל, זה להיפטר מזה שתמיד יש חיסרון. או אני רוצה להגיע למצב שאף פעם אין חיסרון, או שפעם אחת לא יהיה חיסרון.

אם באמת היה מחוייב שתמיד יש חיסרון, אז האדם לא היה מתנגד לזה, אבל לא באמת תמיד מחוייב שיהיה חיסרון.

רק מהצד של השכל מחוייב שתמיד יש חיסרון, אבל אם אתה בן אדם רציני שתוקף את השכל בשורשו, אז אין שום חיסרון.

מי יחשוב שבלי שכל אין חיסרון, אף אחד, אבל בתת מודע יש את האפשרות הזאת ולכן הוא אף פעם לא מצליח להיות שלם למרות שהוא מבין שתמיד יש חיסרון, משהו חסר לו. כי בלב הוא יודע שיש את ההיפוך שלו. ובהיפוך זה שבאין שכל אף פעם אין חיסרון.

אם החיסרון היה מחוייב, לא יכולת לרצות להיות בלי שום חיסרון.

האדם בטוח שיש חיסרון, כמו שהוא בטוח שהוא קיים.

תראו את העניין, האם העולם הוא מחודש או שהוא קדמון? האם המקום והזמן הם מחוייבים או שהכל נוצר יש מאין? כשאומרים לאדם שבכל דבר יש חיסרון, מה שמלובש שם זה התפיסה שהעולם קדמון, זה למעשה אומר שהנפרדות מחוייבת.

ואם אומרים לאדם, תמיד יש חיסרון, והוא לא רוצה בזה, מה שמלובש שם שבתת מודע הוא מבין שאין שום חיסרון.

אני מבחינתי שהבנתי שתמיד יש חיסרון, בהתחלה זה היה מאוד נחמד, הייתי בטוח שזהו גיליתי את השלמות, ולא ציפיתי יותר לכלום.

ואז קראתי אצל רבי נחמן שאמר, אני חי חיים טובים שאין בהם שום חיסרון. למה? כי באין שכל אין שום חיסרון. כשאין שום שכל, אתה לא מבדיל בין מה שיש לבין מה שאין, ואז אין שום חיסרון.

ואז ניסיתי להבין איך זה שאין שום חיסרון? הרי אמרת שתמיד יש חיסרון ושלמות יש רק לשם יתברך, ואז הוא הסביר איך עושים זאת, על ידי שנצמדים לאמת, ובסוף אין שום חיסרון.

רבי נחמן אמר, השכל הכי גדול שאפשר לדבר ממנו הוא שאין שום חיסרון, שאפילו אלוהים לא יוכל לשחד אותך. אבל גם להגיד שאין שום חיסרון גם זה מדרגה נמוכה, כי יש הרבה מעבר לזה. רק שמעבר לזה אי אפשר להסביר. אם זה כבר כלום, איך יכול להיות יותר מכלום?

בשכל תמיד יש חיסרון, וזאת האמת היחסית.

אם יש הבדל בין מה שיש לבין מה שאין, תמיד יש חיסרון, כי אין דבר מושלם.

אך למרות שהאדם מבין זאת, הוא לא מצליח לחוות שלמות, למה? כי בתת מודע הוא חושב על האופציה של האין שאלה.

ויש את המצב של האין שאלה, שאתה נכנס פנימה ומבין שאין הבדל בין יש לאין ואז אין שאלה. וזה הסוף. וגם זה לא נכון, כי אחרי הסוף הזה יש סוף אחר, שעכשיו החיים מתחילים.

אחרי שהבנת שאין שום שאלה, עכשיו אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה, וגם שאלות טפשיות, למה? כי אם יש לך שכל, אתה לא יכול לשאול מה שאתה רוצה, כי יש שאלות שנראות לך טיפשיות מדי. ואם אין לך שכל, ואין לך שום שאלה, אז אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה.

אם אתה לא באחדות האמיתית אתה לא יכול למשל לכעוס כמה שאתה רוצה, לפחד כמה שאתה רוצה, לרצות כמה שאתה רוצה, אבל אם הגעת למצב שאין לך שום שאלה, אז אפילו לאכול זה נראה לך טירוף, ואז אתה יכול לעשות הכל. אתה יכול להיות יותר בנפרדות.

במצב שאין שום שאלה, אין שום חיסרון, אם לא חסר כלום אז הכל מיותר, ואם אתה מבין שהכל מיותר, אז עכשיו אתה יכול להתאמץ עבור דברים שלא נראים מיותרים עבור ההוא שחושב שלא מיותר.

יש אנשים למשל שיש להם נכות רגשית שהם לא יכולים לריב על שטויות, לא יכולים להתקע בעבר, לא יכולים להילחם על שטויות, אבל אם אתה מבין שהכל אחד במוחלט, אז כמו שאתה מוטרד ממה שיש עכשיו אתה יכול להיות מוטרד גם מדברים אחרים. הנכות הרגשית היא בגלל שהם לא יכולים לבטא את כל הזוויות שבתוכם.

אחת האינדיקציות למי שהבין עד בסוף, זה מתבטא בהיפוך שלו שזה החיים בנפרדות

אחרי שהבנת שהכל אחד, זה נותן לך את הפריבילגיה לחיות בנפרדות שלא חשבת שיש נפרדות כזאת.

עכשיו אתה בנפרדות. למשל אם הגעת לכאן כדי לטפל בכעסים, עכשיו אתה יכול לכעוס כמו שלא כעסת אף פעם, אבל יש תחכום עוד יותר גדול מזה, שזה שאתה יכול לכעוס, זה לא אומר שאתה חייב לכעוס, אתה יכול כעוס ויכול לא לכעוס. זה לא מחוייב המציאות שאתה עכשיו חייב להיות בנפרדות.

ככול שהאדם מצליח לראות יותר טוב את שני הכיוונים, כך יותר קל לו להזדהות עם אחד מהם. כי אם אתה אומר רק אני צודק, אז אתה מפחד לקחת סיכונים. אבל אם לא משנה לך ושני המצבים טובים הכל יכול להעשות.

זה תמיד רק אמיתי ורק כלום ורק משחק. בסוף זה רק יש ורק אין. אתה רק בכעס ואתה אפילו לא יודע שאתה קיים.

שאלה: איך משיגים זאת?

אליעד: יש כאן ספר ואת צריכה ללמוד אותו.

שאלה: מה ההבדל בין הכעס שלי לבין הכעס שאתה מדבר עליו?

אליעד: כיום כאשר אתה כועס, אתה לא כועס מספיק. למשל אם קבלת מכה ברגל, אתה כועס על זה שקבלת מכה ברגל, אבל...