לפעמים נדמה לאדם כאילו אין פתרון לבעיה שלו. אך באמת מצד האמת הפתרון אכן קיים.

הסיבה שבגללה האדם אינו מוצא את הפתרון לבעיות שלו, היא רק משום הצורה שבה הוא מחפש את הפתרונות.

הצורה שבה האדם מחפש את הפתרונות לבעיות שלו, היא תוצאה של הנחות היסוד שלו.

האדם מניח הנחות יסוד כלשהן, ועל בסיסן של הנחות היסוד האלו הוא מנסה למצוא פתרון לבעיות שלו.

הדרך הטובה ביותר למצוא את הפתרון האמיתי כאשר לא מוצאים את הפתרון, היא על ידי בדיקת הנחות היסוד שעל בסיסן האדם מחפש את הפתרון.

כאשר האדם בודק את הנחות היסוד שלו לעומקן, על ידי זה הוא מגלה שישנן הנחות יסוד שלא בהכרח שהן נכונות. הנחות היסוד האלו שאינן נכונות, הן אלו שחוסמות את האדם מלמצוא את הפתרון האמיתי. וזה משום שהן מצמצמות את החשיבה שלו ולא מאפשרות להגיע אל האמת.

כאשר קיימת אצל האדם אפילו הנחת יסוד אחת כלשהי שאינה נכונה, הנחת היסוד הזו היא הגבול שמפריד בין האדם לבין הפתרון לבעיה שלו. הנחת היסוד השגויה מטעה את האדם ולא מאפשרת לו לראות את הדברים כפי שהם באמת. ולכן האדם אינו מוצא את הפתרון.

כאשר האדם בודק את הנחות יסוד שלו, בודק אותן בצורה יסודית לעומק, על ידי זה הוא מגלה שמרחב האפשרויות שלו גדל. הוא כבר לא מצומצם לטווח מאוד ספציפי של פתרונות, אלא כמות הפתרונות גדלה.

אם אינך מוצא את הפתרון, הרי שקיימת אצלך הנחת יסוד כלשהי שגויה.

הנחת יסוד שגויה יכולה להיות, גם מההיבט שבו האדם חושב בטעות, שכדי שיהיה לו טוב, המציאות צריכה להיות דווקא בצורה כלשהי. גם זו הנחת יסוד שגויה.

כאשר האדם חוקר את כל הנחות היסוד שלו, על ידי זה הפתרון צץ מעצמו.

וכאשר האדם מאמת את כל הנחות היסוד שלו בשלמות אמיתית, אז הוא מגלה שהבעיה בכלל לא קיימת.

הוא אינו מוצא את הפתרון, הוא פשוט מבין שאין בכלל בעיה.

כאשר האדם מבין את המציאות כפי שהיא באמת, דהיינו, האדם מבין את הלוגיקה שלפיה עובדת המציאות כולה. באותו הרגע האדם מתחבר לשורש של המציאות והמציאות מתאימה לרצונו בשלמות.

ככל שהאדם מבין טוב יותר כיצד להשתמש במוצר כלשהו, כך הוא מסוגל להפיק ממנו יותר תועלת. ככל שהאדם מבין טוב יותר את ההיגיון שבמציאות, כך הוא נהנה יותר ממנה...