וכאן אבאר את אחד מהעקרונות החשובים ביותר, כיצד לטפל בהתנגדויות מכירה ובהתנגדויות של הלקוח? וכיצד אפשר לגרום ללקוח ששונא את המוצר שלך, לאהוב את המוצר שלך? וכיצד אפשר לגרום למישהו שחושב שאתה רק טועה, לחשוב שאתה רק צודק? וכיצד אפשר לגרום לאדם לשנות את עמדתו ולשנות את דעתו?
ומי שיתבונן בעניין יראה, כי יש 3 נקודות מבט אפשריות, על כל רעיון בעולם. והלקוח יכול להתייחס למוצר שלך, ב 3 דרכים שונות. ונקודת המבט הראשונה היא, נקודת מבט של "רק כן". דהיינו, שהאדם חושב שהרעיון המסוים הוא "רק כן" נכון ושכל שאר הרעיונות ששונים ממנו, הם "רק לא" נכונים.
וזה מצב שבו, הלקוח שלך חושב שהוא צריך רק את המוצר שלך, ושרק המוצר שלך טוב עבורו, ושכל שאר המוצרים של המתחרים, הם רק לא טובים עבורו, והם רעים עבורו, ושרק המוצר שלך, הוא המוצר האחד והיחיד שיכול לעזור לו למלא את הצרכים שלו. שזהו כמובן המצב האידיאלי והטוב ביותר האפשרי.
משום, שבו האדם משוכנע שהמוצר שלך, רק אותו הוא צריך, ושאת כל שאר המוצרים המתחרים, לא רק שהוא לא צריך אותם, אלא שהוא צריך להתרחק מהם כמה שיותר. והמצב הזה נקרא, "מוצר מחוייב". שהלקוח מרגיש, שהוא מחוייב להשיג את המוצר שלך.
ויש גם נקודת מבט נוספת מנוגדת והפוכה, שהיא המצב הגרוע ביותר עבורך כמוכר שמנסה לשכנע את הלקוח לרכוש את המוצר שלך ולשכנע את האדם ברעיון שלך, והמצב הזה, הוא כאשר הלקוח מתייחס למוצר שלך, בהתייחסות שנקראת "רק לא". דהיינו, שהלקוח מבחינתו חושב שהוא בטוח בדבר אחד, והוא, שהוא צריך להתרחק מהמוצר שלך כמה שיותר. ושאפילו עדיף לו להישאר בלי שום אלטרנטיבה, העיקר שהוא לא ירכוש ממך את המוצר שלך.
וגם מצבים כאלו קיימים, כגון כאשר הלקוח חווה כעס / שנאה / נקמנות וכיו"ב. שלפעמים במקרים כאלו, הלקוח מתייחס למוצר שלך, כאל "רק לא". שזה מצב, שבו הלקוח מרגיש שמחוייב עבורו, שהוא יהיה בלי המוצר שלך. שאז הלקוח הוא לקוח קשה מאוד ואפילו לקוח עוין.
כך שנקודת המבט הראשונה היא: מחוייב + יש + המוצר שלך. דהיינו, שהלקוח חושב שהוא מחוייב שיהיה לו את המוצר שלך. ונקודת המבט הנגדית שלה היא: מחוייב + אין + המוצר שלך. שהלקוח חושב שהוא מחוייב שלא יהיה לו את המוצר שלך.
ואלו שני הקצוות האפשריים שהלקוח יכול להתייחס אל המוצר שלך. בקצה אחד יש אהבה אין סופית למוצר שלך. שזה נקרא מחוייב + יש + המוצר שלך. שהלקוח מרגיש שהוא רק + כן + רוצה את המוצר שלך. ויש את נקודת המבט הנגדית שהיא הגרועה ביותר עבור המוצר שלך, והיא שהלקוח מרגיש שהוא מחוייב + אין + המוצר שלך. דהיינו, רק + לא + רוצה את המוצר שלך.
ובין הטווח הרגשי הזה של ההתייחסות של הלקוח אל המוצר שלך ואל הרעיון שלך, באמצע יש את כל שאר הטווח. דהיינו, שהלקוח מתייחס למוצר שלך, כאל מוצר שהוא לא "מחוייב" שכן או שלא, אלא שהוא רק "מוצר אפשרי" שכן או שלא. ושהלקוח לא מתייחס למוצר שלך כאל "רק" כן או רק לא. אלא הלקוח מתייחס למוצר שלך, כאל "גם" כן וגם לא. וזאת בד"כ ההתייחסות הנפוצה ביותר של הלקוח אל המוצר שלך.
וכאן יש לשים לב, שסיכויי המכירה להתבצע גדלים יותר, ככל שהלקוח מתקרב יותר אל התפישה של המוצר שלך, כ: רק + מחוייב + יש + המוצר שלך. ככל שהלקוח בטוח יותר ומשוכנע יותר שהוא צריך וחייב רק את המוצר שלך, כך הסיכוי גדול יותר שהוא ירכוש את המוצר.
וכאן נבאר את הסוד ואת הדרך, כיצד אפשר לגרום לאדם שחושב שהוא "רק לא" רוצה את המוצר שלך ואת הרעיון שלך, להגיע לנקודת מבט, שממנה הוא יחשוב וירגיש שהוא "רק כן" רוצה את המוצר שלך ואת הרעיון שלך.
והשיטה לכך היא, באמצעות שימוש מוגדר וברור של מעבר מ"רק לא" ל"רק כן", דרך האפשרות של "גם כן וגם לא". ז"א כדי לגרום למישהו לשנות את העמדה שלו מ"רק לא רוצה" ל"רק כן רוצה", לשם כך יש לעשות את המעבר בצורה הדרגתית, דרך האפשרות של "גם כן רוצה וגם לא רוצה".
כי כאשר מנסים לגרום לאדם לשנות את עמדתו, מ"רק לא" ל"רק כן", לפעמים, זהו מעבר קיצוני וחד מידי עבור הלקוח ועבור האדם שמנסים לשנות את דעתו. ואם יש התנגדות גדולה ביותר של הלקוח, אפשר לעשות זאת בצורה הדרגתית, באמצעות זה שמשנים את ההתייחסות שלו, מ"רק לא" ל"גם לא" + "גם כן". ואח"כ משם הרבה יותר קל להעביר אותו למצב של "רק כן".
ונחדד, גם אם לא תצליח לגרום ללקוח להתייחס אל המוצר שלך, בהתייחסות של רק כן / חייב שכן, הרי שעדיין, הרבה יותר טוב שהוא יחשוב שגם כן ושאפשרי שכן, יותר מאשר שהוא יחשוב שרק לא ושמחוייב שלא. ונמצא אם כן, כי המעבר מ: "רק לא", ל: "רק כן", תתבצע דרך ה: "גם לא וגם כן".
ולפני שאמשיך להסביר, כיצד בעצם אפשר לגרום למישהו לשנות את דעתו מ"רק לא" ל"גם לא וגם כן", לפני כן נעמיק ונחדד את העניין. שיש הבדל בין "גם לא + גם כן", לבין "גם כן + גם לא".
ז"א שהדרך לעבור מ: "רק לא", ל: "רק כן", היא עוברת דרך: "גם לא" + "גם כן". ואח"כ משם ל: "גם כן" + "גם לא". ואח"כ משם ל: "רק כן". והרעיון הוא, שהלקוח שכרגע חושב ש"רק לא", הרבה יותר קל לשכנע אותו ש"גם לא + גם כן". מאשר לשכנע אותו ש"גם כן + גם לא".
ובפועל זה אומר, שכאשר מנסים לגרום לאדם לחשוב שלא "רק לא", אלא "גם כן", צריך לשים לב לכך, שלא מנסים במכה אחת להכניס את המילה כן ואת המילה רוצה לתוך המחשבה שלו. אלא, קודם כל הופכים את ה"לא רוצה", ל"גם לא רוצה".
ואם נחדד עוד יותר, אז הדרך היא כזאת: "רק לא" >> "גם לא" >> "גם כן" >> "רק כן". כי בהתחלה הלקוח חושב, שהוא רק לא רוצה את המוצר שלך. והאדם חושב שאתה רק לא צודק. ואח"כ מנסים לגרום לו להבין, שאתה לא רק לא צודק, אלא שאתה גם לא צודק. ואח"כ משם מנסים לגרום לו להבין, שאם אתה גם לא צודק, הרי שאתה ממילא גם כן צודק. ואח"כ, כאשר הלקוח רואה שאתה גם כן צודק, משם מנסים לגרום לו להבין, שאתה רק צודק, ושהוא רק רוצה את המוצר שלך.
כי הרבה יותר קל לאדם להזדהות עם מה שהוא כבר יודע, מאשר להזדהות עם הניגוד, של מה שהוא כבר חושב ומרגיש. וכאשר הלקוח מרגיש שהוא רק לא רוצה את המוצר ואת הרעיון שלך, אז לגרום לו להבין שהוא גם כן רוצה את המוצר שלך, זה מאוד קשה. ואת זה עושים בצורה הדרגתית כנ"ל. על ידי זה שגורמים לו להבין, שהוא לא רק לא רוצה את המוצר שלך, אלא שהוא גם לא רוצה את המוצר שלך.
ואת זה הרבה יותר קל לו להבין, כי הוא ממשיך לשמור על העמדה שלו שהוא לא רוצה את המוצר ואת הרעיון שלך. ואח"כ ממילא, ברגע שהוא מבין שהוא לא רק לא רוצה את המוצר שלך, אלא הוא גם לא רוצה את המוצר שלך, עכשיו אפשר לעבור לשלב של לגרום לו לראות היכן הוא גם כן רוצה את המוצר שלך, ואח"כ לשלב של השכנוע, לכיוון שהוא רק רוצה רק את המוצר שלך.
ועכשיו אסביר, כיצד אפשר לגרום לאדם לשנות את העמדה שלו, מ: "רק לא", ל"גם לא" + "גם כן"? והדרך לכך היא, על ידי זה שהופכים את המחוייב לאפשרי. ז"א שהאדם מזדהה עם ההתנגדות שלו למוצר שלך ולרעיון שלך, בהזדהות מחוייבת. ועכשיו צריך להפוך את ההזדהות הזאת, להזדהות שהיא אפשרית בלבד.
ז"א בשלב הראשון, הלקוח יכול להמשיך לשמור על דעתו ועל ההתנגדות שלו למוצר שלך ולדעה שלך. אבל הוא צריך לשנות את ההתייחסות שלו לדעה שלו, מכך שהיא דעה מחוייבת לכך שהיא רק דעה אפשרית בלבד. כי בהתחלה האדם חושב שהוא רק לא רוצה את המוצר. ועכשיו צריך לגרום לו לחשוב, שהוא אולי רק לא רוצה את המוצר. ואחרי שהלקוח מבין שהוא אולי רק לא רוצה את המוצר, עכשיו אפשר לגרום לו להבין שהוא גם לא רוצה את המוצר וגם כן רוצה את המוצר וכולי.
ואיך הופכים את המחוייב לאפשרי? ז"א כיצד אפשר לגרום למישהו שהוא בטוח במשהו, לשנות את דעתו, ולהתייחס לרעיון שהוא חושב שהוא חייב אותו, כאל רעיון שהוא רק אפשרי בלבד? תשובה: על ידי הטלת ספק גלוי + על ידי הטלת ספק סמוי.
והטלת ספק גלוי, נעשית על ידי שאלת שאלות, על ההתנגדות המחוייבת של הלקוח, שעל ידי זה הופכים אותה, מהתנגדות מחוייבת להתנגדות אפשרית. כגון לדוגמא, השאלה "למה". שמשמעותה היא הטלת ספק במחוייבות של הדבר. שזה אומר, שאם הלקוח אומר שהוא בשום פנים ואופן לא רוצה את המוצר שלך, ושהוא בשום פנים ואופן לא מסכים איתך, עליך לשאול אותו, למה הוא אומר שהוא בשום פנים ואופן לא רוצה את המוצר שלך.
ז"א אפשר לקחת את ההתנגדות של הלקוח, ולחזור אחריו מילה במילה, ופשוט להוסיף לפניה את המילה למה?! ולא צריך מיד לנסות לגרום ללקוח לחשוב שהוא אולי כן רוצה את המוצר שלך, וגם לא צריך לשאול אותו למה הוא לא חושב שהמוצר שלך, אולי הוא כן טוב עבורו, אלא פשוט אפשר לקחת את ההתנגדות שלו, ולחזור אחריה מילה במילה, ופשוט להוסיף לפניה את המילה "למה".
לדוגמא: הלקוח אומר שהוא בשום פנים ואופן לא יקנה את המוצר הזה. פשוט לשאול אותו, למה אתה אומר שאתה בשום פנים ואופן לא תקנה את המוצר הזה. בדוגמא הזאת, פשוט לקחנו את ההתנגדות של הלקוח, והוספנו אליה את השאלת "למה" בהתחלת המשפט. וזה בעצם גורם ללקוח לתהות על הסיבה שבגללה הוא לא רוצה את המוצר. ואז כאשר תת המודע של הלקוח, שומע את המשפט של "למה" הוא לא רוצה את המוצר, זה בעצם הופך את הדעה שלו, מדעה מחוייבת, לדעה שהיא רק דעה אפשרית בלבד.
וכאן יש עוד טקטיקה נוספת. והיא, שלפעמים הלקוח לא מוכן לקבל את השאלה של "למה" הוא לא רוצה את המוצר. כי הוא מרגיש שמטילים ספק בדעה שלו. והוא כ"כ בטוח שדעתו היא מחוייבת, עד כדי כך שהוא לא מוכן אפילו לא לשאול את עצמו, למה הוא לא רוצה את המוצר. ובמקרה כזה, אפשר להוביל את הלקוח לשאלה "למה", דרך השאלה "מה".
ז"א אם רוצים לגרום ללקוח לשאול את עצמו, למה אני כ"כ לא רוצה את המוצר, ואם הלקוח לא מוכן לשאול ולקבל את השאלה "למה" אני לא רוצה את המוצר, אז במקרה כזה, אפשר להחדיר לתוכו את השאלה "למה" דרך השאלה "מה".
לדוגמא: הלקוח אומר שהוא בשום פנים ואופן לא רוצה את המוצר. במקרה כזה, מה שצריך לשאול אותו, זה את השאלה: "מה" הכוונה שלו שהוא בשום פנים ואופן לא רוצה את המוצר.
ז"א הלקוח חושב שהוא בשום פנים ואופן לא רוצה את המוצר, באופן מחוייב. ולפעמים הלקוח לא מוכן אפילו לשאול את עצמו, למה הוא בשום פנים ואופן לא מוכן לרכוש את המוצר. ואז צריך לגרום ללקוח להתבונן שנית במה שהוא אומר, על ידי זה שמבקשים ממנו להסביר את מה שהוא אומר.
ואז, כאשר הלקוח מתחיל להסביר את הכוונה שלו, בדעתו שהוא לא רוצה את המוצר, עכשיו, תוך כדי ההסבר שלו, אפשר לנסות לבקש ממנו הסבר גם למה הוא חושב כך או אחרת.
ואם הוא לא מוכן לקבל את השאלה "למה", אז אפשר לנסות להחליף את השאלה "למה" לשאלה "מה הסיבה" או להשלמת משפט של "וזה בגלל ש" או "וזה כי" וכיו"ב. כי לפעמים הלקוח מתנגד לשימוש במילה אחת, ועדיין מוכן להשתמש במילים אחרות.
ויש עוד דרך נוספת לגרום ללקוח לשאול את עצמו למה הוא כ"כ לא רוצה את המוצר. והיא, על ידי זה שהמוכר מוסיף את ההסבר "למה" הלקוח לא רוצה את המוצר. והרעיון הוא, שלפעמים הלקוח בטוח מבחינתו שהוא לא רוצה את המוצר. והלקוח מתייחס לזה כאל דבר שהוא מחוייב. שמחוייב בעיני הלקוח, שהוא לא ירצה את המוצר. והשאלה "למה" הוא לא רוצה את המוצר, גורמת לרעיון של "לא רוצה את המוצר", להפוך ולהיות מרעיון מחוייב, לרעיון שהוא רעיון אפשרי בלבד. כי ספק מטילים, רק בדבר שהוא אפשרי. ואם שואלים על משהו, למה הוא כך ולא אחרת, הרי שגרמנו לאותו...
050-3331-331