אלטרנטיבות = אפשרויות הבחירה של האדם.

הסבל של האדם נובע אך ורק משום שהוא אינו מודע באמת לאלטרנטיבות שלו.

אינו מודע לאלטרנטיבות שלו = אינו מודע ליכולת האמיתית שלו.

לא לדעת שהנך יכול לעשות X = לא להיות מודע לאלטרנטיבות שלך.

לחשוב שהנך יכול לעשות X, כאשר אינך יכול לעשות אותו = לא להיות מודע לאלטרנטיבות שלך.

כאשר האדם חושב בטעות כי הוא יכול לעשות משהו שהוא אינו יכול לעשות אותו = מאמץ מיותר = התעקשות מיותרת = סבל = כעס = רע.

כאשר האדם מודע למה הוא כן יכול לעשות = כמות אפשרויות הבחירה גדלות = פחות מאמץ = רוגע = טוב.

האדם אינו רוצה את מה שהוא יודע בוודאות כי אינו בשליטתו.

סבל = כאשר האדם רוצה את מה שאינו יכול = מלחמה.

אם היה האדם יודע בוודאות את מרחב הבחירה שלו ואת האלטרנטיבות שלו באמת, הרי שלא היה רוצה את מה שאינו יכול, והרי שהיה יודע בדיוק מה לעשות בכל רגע.

ככל שהאלטרנטיבות של האדם ברורות לו יותר, כך מצבו טוב יותר מול עצמו ומול המציאות.

חשוב לזכור:

על האדם לדעת, כי את מה שהוא באמת רוצה בתוך תוכו, דהיינו, את הרצון הפנימי ביותר של האדם, את הרצון הזה קיימת תמיד האפשרות להשיג אותו.

ז"א כל העניין של לא לרצות את מה שאין לך אפשרות להשיג, זה מדובר רק על רצונות חיצוניים.

כאשר מדובר על המהות של המהות, דהיינו, על הרצון הפנימי ביותר של האדם, על הרצון הזה אין צורך להתפשר, מאחר שכאשר האדם מבין מהו, באותו הרגע הוא רואה מיד כיצד יש לו אין סוף אלטרנטיבות למלא אותו.

את הרצון הפנימי ביותר של האדם, אין אפשרות של מציאות שאי אפשר למלא אותו.

הרצון הפנימי ביותר, הוא הרצון היחיד ששום דבר אינו יכול למנוע ממנו להתמלא.

ברמה המעשית: חקור לעומק את הרצון שלך ואת האלטרנטיבות שלך.

ככל שתבין טוב יותר את עצמך / מה באמת אתה רוצה / מה באמת אתה יכול לבחור וכולי, כך המצב יהיה טוב יותר.

וכאשר תגיע אל הרצון הפנימי ביותר שלך, תגלה שיש לך אין סוף אלטרנטיבות למלא אותו...