תבניות חשיבה. תבניות רגשיות. המוח של האדם מנתח את כל המידע שבתוכו בצורה של תבניות.

האדם כל חייו חווה המון אירועים שונים. כדי לעשות סדר בכל האירועים האלו וכדי להיות מסוגל לזכור אותם, לנתח אותם, ללמוד אותם ולהבין מהם משהו, לשם כך המוח כל הזמן בונה תבניות שונות ולתוכן הוא מכניס את האירועים השונים.

כל אירוע משתייך למספר תבניות שונות.

כיצד נבנות התבניות?

כדי ליצור תבניות שונות, המוח של האדם מחפש כל הזמן את הדומה ואת הגורם המאחד שנמצא במצבים השונים.

המוח של האדם מחפש את המכנים המשותפים שישנם באירועים השונים. וכל מכנה משותף כזה הופך לתבנית.

בין כל האירועים השונים ישנם מכנים משותפים שונים.

לא כל אירוע שייך לכל המכנים המשותפים ולכל התבניות השונות.

גם למכנים המשותפים עצמם ישנם מכנים משותפים. את התבניות עצמן ניתן לנתח ואותן עצמן להכניס אל תבניות רחבות יותר ומקיפות יותר.

התבנית והמכנה המשותף של האירועים מייצג את המהות של האירוע.

ככל שהמכנה המשותף רחב יותר, כך הוא מייצג מהות גדולה יותר של האירוע.

מי שיתבונן יראה, כי כאשר מסתכלים על המהות ולא על המעטפת החיצונית, ממילא כמות המכנים המשותפים מצטמצמת. כי במהות של הדברים, הדברים יותר דומים מאשר שונים.

כאשר האדם נתקל באירוע חדש כלשהו, המוח של האדם ישר מנסה למצוא את התבנית הדומה ביותר לאירוע שמתרחש כרגע.

אם האדם מוצא אירוע דומה לחלוטין לאירוע שמתרחש כרגע, האדם מתייחס לאירוע הנוכחי כפי מה שהוא יודע שצריך להתייחס לתבנית של האירוע.

תחושת בטן / אינטואיציה טובה = זיהוי מהיר תבנית האירוע והסקת מסקנות עליו לפי האירועים השונים שדומים לו.

אסוציאציות = כאשר האדם מזהה דבר שדומה לדבר אחר = אסוציאציה.

ניתוח שפת גוף = הכנסת הלבוש החיצוני של האדם (שפת הגוף) לתוך תבנית שאמורה לזהות את המהות הפנימית שלו.

אם האדם נתקל באירוע חדש שאינו דומה בשלמות לתבנית כלשהי, במקרה כזה נוצרת תבנית חדשה, שמורכבת משקלולים שונים של התאמת התבניות השונות לאירוע הנוכחי. ולפי זה נוצר הרגש של האדם באותו הרגע לאותה המציאות.

תבנית רגשית = רגש שנוצר כאשר האדם נתקל בתבנית כלשהי.

ככל שהמציאות נתפסת אצל האדם בצורה פחות אחידה, כך כמות התבניות הרגשיות שלו גדולה יותר.

זה בעצם המנגנון שאחראי על מצבי הרוח השונים. התבניות השונות שאליהן מקטלג האדם את האירועים השונים, הן אלו שיוצרות את הרגשות השונים ואת מצבי הרוח השונים.

ככל שהאדם מעמיק יותר אל המהות האמיתית והפנימית של המצבים השונים של המציאות, כך כמות המכנים המשותפים שלו מצטמצמת, וכך הוא מגיע למכנים משותפים יותר ויותר דומים.

כאשר האדם מגיע לעומק הפנימי ביותר של המציאות, זה בעצם השלב שבו האדם מצליח לראות את המהות האחת והאמיתית של כל האירועים השונים של המציאות.

כאשר האדם מגיע למהות האחת, דהיינו, האחדות המהותית המלאה של כל האירועים השונים, על ידי זה הוא תמיד יגיב באותה הצורה לגבי כל האירועים השונים.

אם נתקדם צעד אחד קדימה, נגלה כי כאשר האדם מגיב תמיד באותה הצורה לגבי כל האירועים השונים, הרי שאז טוב לו באמת.

כי מאחר שבעיני האדם כל האירועים השונים וכל הצורות השונות של המציאות הכל נתפס כדבר אחד, ממילא האדם לעולם אינו רוצה שהמציאות תהיה שונה ואחרת ממה שהיא, כי מבחינת המהות המציאות תמיד זהה.

כאשר האדם אינו רוצה דבר ששונה מהמציאות, ממילא טוב לו באמת.

ברמה המעשית: על האדם לחקור את המהות המאחדת של האירועים השונים. על האדם...