פעם זה היה לי כך. כי הייתי פשוט נדחית ומאמינה למחשבה שלי. מאד. ואז זה יצר לי התנגדות חריפה, 'לעצור ולראות'.
אבל לאחרונה היו לי 2 התנסויות, בהן ראיתי, איך משהו שנראה לי במישהו חיסרון הפך פתאום ליתרון מבחינתי.
במקרה הראשון - כיוון שהכרתי את האדם רק מעט, החיסרון הזה בלט לי על - רקע תכונות אחרות 'רעות' שדמייניתי לגביו. אבל ככל שהכרתי אותו יותר (כך יצא, לא על רקע רומנטי), התבהר לי כי שגיתי לגבי התכונות האחרות, ואותה תכונה שראיתי כחיסרון, על הרקע החדש, נראתה דווקא כיתרון. (כמו שמישהו לבבי וחכם, זה שונה מלבבי וטיפש. במקרה הראשון אתפוס את הלבביות כחיובית ובשני - אתפוס אותה אולי כשלילית, כחלק מהטיפש..).
במקרה השני - בתוך אותו המפגש ממש, השתנתה דעתי על תכונה מסויימת של האדם ומשמעותה. גם בפני עצמה, התכונה לא נראתה לי כל - כך נוראית, וגם התכונות האחרות היו כל - כך יותר חשובות, שהחיסרון הזה כבר לא הזיז לי בכלל, הוא נצבע בצבע של הדברים החיוביים, ואפילו טיפה העדפתי שיהיה גם איזה משהו שלילי. שהרי גם אני לא מושלמת.