ובו יתבאר, מהי אהבה? ונחדד: כי רבים וטובים דנו בשאלה מהי אהבה, וספרים רבים נכתבו ומילים רבות נאמרו על מהי אהבה. אבל צריך לחדד ולהבין, שחלק גדול מהתשובות לשאלה מהי אהבה, לא עונות על השאלה מהי אהבה, אלא עונות על שאלות אחרות שקשורות לאהבה. כגון, כיצד מתבטאת אהבה? ואיך תדע שאתה אוהב? והאם רגש כלשהו הוא נחשב לאהבה? וכיו"ב.

וכאשר רוצים להבין מהי אהבה, צריך להתמקד בהגדרה הפשוטה והממוקדת ביותר של אהבה, בלי להתעסק בסימפטומים של האהבה. וכאן נשיב לשאלה, מהי אהבה, בלי להתעסק באיך אהבה מתבטאת? וכמה טובה או רעה תחושת האהבה וכיו"ב. אלא רק נגדיר מהי אהבה בלבד.

ובפשיטות נאמר, כי אהבה, היא מילה, שמבטאת מצב רגשי כלשהו. כי במציאות שלנו יש טווח של רגשות כאלו ואחרים. והאדם בכל רגע ורגע, חווה שילוב אחר של רגשות כאלו ואחרים. ויש רגש מסוים, שהאדם קורא לרגש הזה, אהבה. דהיינו, אהבה היא סוג של תחושה ושל הרגשה שיש לאדם. והשאלה הנשאלת היא, מהו השורש של רגש האהבה, וכיצד ניתן להגדיר טוב יותר, את סוג הרגש של האהבה?

ומי שיתבונן בעניין המנגנון הרגשי של האדם, יראה, כי כל טווח הרגשות של האדם, מושתת ומבוסס על שני רגשות מנוגדים מאוד בסיסיים, שעל בסיסם נוצרים כל שאר הרגשות הקיימים. ושני הרגשות הבסיסיים ביותר, הם כמובן טוב ורע.

כי בתודעה של האדם, יש מודעות לתחושה של טוב ויש מודעות לתחושה של רע. דהיינו, יש דברים כלשהם, שגורמים לאדם להרגיש טוב, ויש דברים שגורמים לאדם להרגיש רע. וכל הרגשות שבעולם, ניתן לחלק אותם ולהגדיר אותם, לפי קנה מידה של טוב או רע.

ובנוסף, בתודעה של האדם יש מחשבה חזקה מאוד, שאומרת לו שהוא רוצה להרגיש טוב. וכמה שיותר טוב, טוב יותר. והאדם לעולם לא מרגיש טוב בשלמות, אלא תמיד האדם מרגיש, גם טוב וגם רע בעוצמות כלשהן. והאדם חווה שהוא תמיד רוצה להרגיש כמה שיותר טוב.

והתחושות של הטוב והרע, הן עצמן נובעות ותלויות בתחושה של שלמות או של חיסרון. כי כאשר האדם חווה שהוא רוצה דבר כלשהו, והוא חווה שהדבר הזה חסר לו, אז הוא מרגיש רע. וכאשר האדם חווה שהוא רוצה דבר כלשהו, והוא חווה שהדבר הזה לא חסר לו, אז הוא חווה תחושה של שלמות. וככל שהאדם חווה חיסרון יותר גדול, כך הוא מרגיש יותר רע. וככל שהאדם חווה תחושה גדולה יותר של שלמות, שהוא לא חווה שחסר לו משהו במציאות, כך האדם מרגיש יותר טוב.

ובסופו של דבר, האדם נהנה או סובל בחיים שלו, לפי הרגשות והתחושות שלו. כי בסופו של דבר, הטוב והרע, אלו תחושות ורגשות. וככל שהאדם מרגיש יותר טוב, כך הוא נהנה יותר ושמח יותר, וככל שהאדם מרגיש יותר רע, כך הוא עצוב יותר וסובל יותר וכולי.

וכל הרגשות שהאדם מרגיש בחיים, הם טובים או רעים עבור האדם, לפי העוצמה שהם גורמים לו להרגיש, תחושה של טוב או תחושה של רע. וככל שהתחושה שהאדם מרגיש, ככל שהיא גורמת לאדם להרגיש יותר טוב, כך האדם אוהב אותה יותר, והאדם מאושר יותר. וככל שהתחושה גורמת לאדם להרגיש יותר רע, כך האדם שונא אותה יותר, והאדם פחות מאושר.

וכפי שאמרנו, אהבה, היא תחושה ורגש. רגש שמבטא את זה, שהאדם חווה תחושה חזקה של טוב. דהיינו, אהבה פירושה, שהאדם מרגיש טוב מאוד חזק. ולאהוב מישהו פירושו, שהאדם מרגיש טוב מאוד חזק, מאותו הדבר שאותו הוא אוהב. וחוסר אהבה פירושו, שהאדם לא מרגיש תחושה חזקה של טוב, מהקשר שלו עם אותו אדם. ושנאה פירושה, שהאדם מרגיש תחושה של רע, מאותו הדבר שאותו הוא שונא.

דהיינו, אהבה פירושה, שהאדם מרגיש תחושה חזקה של טוב, ביחס לדבר כלשהו. ושנאה פירושה, שהאדם מרגיש תחושה חזקה של רע, ביחס לדבר כלשהו. וככל שהאדם מרגיש תחושה חזקה יותר של טוב מאיזה דבר, כך האדם חווה תחושה חזקה יותר של אהבה כלפי אותו הדבר, וככל שהאדם חווה תחושה חזקה יותר של רע מאיזה דבר, כך האדם חווה תחושה חזקה יותר של שנאה כלפי אותו הדבר.

ויש גם דברים, שהם לא גורמים לאדם להרגיש טוב או רע, ואז האדם לא חווה כלפיהם תחושה של אהבה או של שנאה. אלא האדם חווה כלפיהם תחושה של נייטרליות. וגם אם נאמר שכל דבר גורם לאדם להרגיש טוב או רע ברמה כלשהי, הרי שככל שהאדם חווה פחות תחושה של טוב או רע, ביחס לדבר כלשהו, כך האדם פחות אוהב או שונא את הדבר, וכך האדם חווה תחושה של שוויון נפש, כלפי אותו הדבר.

והרעיון שהתחדד כאן, הוא שהמנגנון הרגשי של האדם, בבסיסו, מושתת על תחושה של טוב ותחושה של רע. והאדם מטבעו חושב שהוא נמשך להרגיש כמה שיותר טוב כל הזמן, וכמה שפחות רע. וכל האירועים וכל הרגשות שהאדם חווה, הם נמצאים היכן שהוא, בין התחושה של הטוב המושלם, לבין התחושה של הרע המושלם. וככל שהדבר קרוב יותר לתחושה של הטוב, כך האדם חווה יותר אהבה, וככל שהדבר מתרחק מהתחושה של הטוב, ומתקרב לתחושה של הרע, כך האדם חווה יותר שנאה...