ובו יתבאר, ממה נובעת תחושה של מועקה נפשית ושל ריקנות נפשית. ויתבאר המצב, שבו לפעמים האדם מרגיש וחושב שיש לו את כל מה שהוא רוצה, אבל באמת הוא מרגיש שאין לו שום דבר. ולפעמים האדם מאוד מחכה ומצפה לקבל דבר כלשהו, וכאשר הוא מקבל בדיוק את מה שהוא רוצה, אז הוא פתאום מרגיש שהוא מאוד לא מרוצה. ויתבאר המצב, שבו האדם חושב שיש לו הכל, אבל בפועל הוא מרגיש שאין לו כלום. ויתבאר, ממה נובע המצב הזה והתחושה הזאת של הריקנות הקיומית של האדם?

והעניין הוא, כי האדם רוצה להרגיש טוב. והאדם רוצה להרגיש טוב אמיתי באמת. וטוב אמיתי באמת, פירושו, טוב ללא תנאים וטוב בלי סיבה כלשהי. דהיינו, האדם רוצה להרגיש תחושת טוב, שהיא תהיה כ"כ טובה, עד כדי כך שהיא תנבע מעצמה, ושהיא לא תהיה תלויה בדבר כזה או אחר.

והאדם בתוך ליבו, משתוקק להרגיש את הטוב האמיתי ואת הטוב הנצחי הזה. אלא, שלאדם אין ממש מושג, איך בפועל עליו להשיג את הטוב האמיתי והטוב הנצחי הזה. ואז כל הזמן באות לאדם מחשבות, שאולי אם הוא ישיג דבר כזה או אחר, אולי זה יביא לו את האושר המוחלט ואת האושר המושלם, שהוא הטוב הנצחי. דהיינו, טוב רצוף, ללא שינויים במצב הרוח. טוב, שאין בו שום חיסרון כלשהו.

ובכל פעם ופעם שהאדם משיג את מה שהוא קיווה שיביא לו את האושר הנצחי, בכל פעם ופעם האדם מתאכזב מחדש. כי תמיד האדם מגלה, שלא משנה מה הוא משיג, הוא תמיד לא מרוצה. ובהתחלה, יש לאדם תקווה גדולה, שאולי אם הוא יעשה דבר כזה או אחר, ואולי אם הוא ישיג דבר כזה או אחר, אולי הוא ישיג אושר נצחי. אבל בכל פעם ופעם, האדם מתאכזב מחדש. כי בכל פעם ופעם, האדם מגלה, שכל מה שהוא חשב שיביא לו אושר, לא באמת מביא לו את האושר.

ולפעמים קורה מצב, שבו האדם מקבל ומשיג את כל מה שהוא חשב שיכול לעשות אותו מאושר. שהחיים מביאים את האדם למצב, שבו יש לו את כל מה שהוא חשב, שאם יהיה לו אותו, שאז הוא יהיה מאושר. ואז האדם מגלה, שגם אז הוא לא מאושר באמת, ושגם אז יש לו תחושת ריקנות פנימית ותחושת מועקה פנימית וכיו"ב.

ואז, דווקא כאשר האדם מרגיש שהוא קיבל את כל מה שהוא רצה, דווקא אז האדם מרגיש ריקנות קיומית ומועקה קיומית. ולמה? כי אז האדם חווה סוג של יאוש פנימי מאוד עמוק, מכך שהוא כבר השיג את כל מה שהוא רצה להשיג, והוא רואה, שהוא עדיין לא השיג, את מה שהוא באמת רצה להשיג.

כי האדם בסך הכל רוצה להרגיש טוב, ושהטוב הזה יהיה אמיתי, ושהטוב הזה יישאר איתו תמיד. והאדם בכל פעם חושב, שדבר כזה או אחר, יביא אותו אל הטוב הזה. וככל שהאדם משיג יותר דברים, והוא מגלה שהם לא מביאים לו את האושר, כך בעצם האדם מאבד תקווה יותר ויותר, ונופל לדיכאון לייאוש ולעצבות, גדולים יותר. כי הוא בעצם חווה סוג של תסכול ואיבוד תקווה, מכך שהוא לא ישיג את מה שהוא באמת רוצה, שזה אושר פנימי.

ולכן, דווקא אחרי שהאדם מקבל את כל מה שהוא רוצה, דווקא אז האדם חווה ריקנות גדולה ומועקה גדולה מאוד. כי אז האדם קולט, עד כמה הוא רחוק מלהשיג את מה שהוא רוצה להשיג, שזה בעצם אושר פנימי אמיתי. ולכן דווקא אז האדם מרגיש כ"כ רע, יותר מאשר אי פעם. ודווקא בגלל שהאדם קיבל את כל מה שהוא רצה, דווקא בגלל זה הוא מרגיש כ"כ רע. כי החלום שלו התנפץ אל מול עיניו.

ומצד אחד האדם שמח, מכך שהוא קיבל את מה שהוא רצה, אבל מצד שני האדם מאוכזב, מכך שהוא קיבל את מה שהוא רצה, ובכך הוא בעצם גילה, שהוא לא קיבל את מה שהוא באמת רוצה, שזה אושר פנימי.

ולפעמים עוברות לאדם מחשבות בראשו ושאלות ותמיהות על עצמו, למה הוא לא מצליח להיות מאושר. והאדם בתמיהה מאוד גדולה, איך זה באמת, שיש לו את כל מה שהוא רוצה, ועדיין הוא לא מרוצה? כי נדמה לאדם ע"פ ההיגיון שלו, שהוא אמור להיות מאושר. כי הרי יש לו את מה שהוא רוצה. והאדם לא מבין, איך זה יכול להיות, שיש לו את כל מה שהוא רוצה, ועדיין הוא לא מרוצה. וכאן נסביר את העניין לעומקו.

והוא, כי מה שהאדם באמת רוצה, זה להגיע למצב, שבו תחושת הטוב שלו לא תהיה תלויה בדבר כזה או אחר. כי כל זמן שהטוב של האדם, תלוי במה שקורה לאדם, הרי שהאדם הוא עבד, שהוא משועבד למציאות כזו או אחרת. ולהיות חופשי פירושו, שהאדם חווה שחרור נפשי וחופש פנימי, בלי להיות תלוי בדבר כזה או אחר.

וכאשר האדם משיג את כל מה שהוא רצה להשיג. אז מצד אחד זה נראה שלא חסר לאדם שום דבר. וזה נראה, שהאדם אמור להיות מאושר, כי הרי יש לו את כל מה שהוא רוצה. אבל מצד שני, מה שאין לאדם, זה את תחושת הטוב, שאינה תלויה בכך שיש לו את מה שהוא רוצה.

ז"א האדם מתפלא, איך זה יכול להיות, שיש לו את מה שהוא רוצה, ושע"פ ההיגיון הוא אמור להיות מאושר, ועדיין הוא לא מאושר. וזאת בדיוק הסיבה לכך שהאדם לא מאושר. כי האדם לא מאושר, מכך שהוא חושב, שאמור להיות לו טוב, בגלל שיש לו את מה שהוא רוצה.

ז"א האדם מרגיש רע, מכך שיש לו מחשבה שאומרת לו, שכדי להרגיש טוב, הוא צריך שיהיה לו דבר כזה או אחר. ולכן, גם אם יש לאדם את מה שהוא רוצה, עדיין אין לו את החופש הנפשי, להרגיש טוב, גם בלי שיהיה לו את מה שהוא רוצה.

והאדם מרגיש ריקנות עמוקה ומועקה עמוקה, בדיוק בגלל שהוא רואה שגם כאשר יש לו את מה שהוא רוצה, עדיין הוא לא מרוצה. כי מה שהוא באמת רוצה, זה להגיע למצב, שבו הוא יהיה מרוצה תמיד, בלי להיות תלוי בדבר כזה או אחר.

ואת זה האדם לא יכול להשיג...