ובו יתבאר העניין של גבולות אישיים ושל הצבת גבולות. ויתבאר, למה האדם צריך להציב גבולות? וכמה האדם צריך להציב גבולות? ולמה קשה לאדם להציב גבולות? ואיך בכל זאת להציב גבולות? ויתבאר גם העניין של מסגרות בחיים ושל מחוייבות אישית של האדם. ויתבאר, למה קשה לאדם להתחייב לכל מיני דברים? ולמה האדם מפחד להתחייב? ומהו החופש האישי שהאדם מחפש אותו? וכיצד לאזן אותו עם זה שהאדם צריך להציב גבולות ולהתחייב לכל מיני דברים? ויתבאר גם, למה יש לאדם חוסר מוטיבציה לעשות כל מיני דברים? ועוד נושאים קשורים.

והעניין הוא, שהאדם מטבעו מחפש את החופש האישי שלו. והאדם מחפש את החופש האישי שלו, בגלל, שזה הדבר שמפרגן ביותר לאגו של האדם. כי יש אגו של מלך ויש אגו של עבד. והאדם חווה שהוא מלך, כאשר הוא מרגיש שהוא חופשי לעשות כרצונו. ואז, כאשר האדם מרגיש שהוא חופשי לעשות כרצונו, אז הוא חווה כבוד של מלך, וזה מעצים את האגו ואת האהבה העצמית והערכה העצמית של האדם לעצמו.

אבל, יש גם אגו של עבד. שהוא אגו מושפל. מושפל, על ידי זה שלוקחים לעבד את החופש האישי שלו. כי העבד, אין לו כמעט חופש אישי לעשות כרצונו, אלא הוא מחוייב לעשות, גם דברים נגד רצונו. ולעבד אין חוויה של בחירה חופשית, כי לא מתחשבים ברצון החופשי שלו, אלא מחליטים עבורו מה הוא יעשה. וברגע שהאדם מרגיש שהוא לא יכול לעשות כרצונו החופשי, אז הוא חווה פגיעה אישית והשפלה אישית לאגו העצמי שלו, ואז הוא מרגיש אומלל וכולי.

והנה, מי שיתבונן יראה, כי האדם, לא יכול לעשות כרצונו תמיד. ולא שהאדם לא יכול בפועל לעשות כרצונו, כי בפועל האדם יכול לעשות מה שהוא רוצה, לפי מה שהוא יכול. אלא, שאם האדם יעשה את כל מה שהוא רוצה לעשות ושהוא יכול לעשות, אז ממילא האדם לא יוכל לשרוד בעולם, ולא יוכל לחיות את החיים של העולם הזה. כגון לדוגמא, אדם שיחליט, שלא בא לו לדאוג לבריאות שלו. שבפועל, הוא יכול לא לדאוג לבריאות שלו. אבל אם הוא ייעשה כרצונו החופשי, בלי להגביל את עצמו, הרי שהבריאות שלו תיפגע, והוא לא יוכל להמשיך לחיות כאן בעולם.

והרעיון הוא, שבעולם שלנו, כדי לתפקד בו בצורה יעילה בהתאם לחוקי המשחק של העולם שלנו, לשם כך, האדם צריך להציב גבולות לעצמו, וצריך שיהיו לו מסגרות בחיים. של דברים שמותר לו לעשות ושל דברים שאסור לו לעשות. והאדם צריך שתהיה לו מחויבות אישית, לעמוד בחוקים של העולם הזה, כדי להמשיך להשתתף במשחק החיים של העולם הזה. כי בלי חוקים של המשחק, אין משחק. כי אם כל אחד יעשה כרצונו, לא יוכל להתקיים המשחק לאורך זמן. וחייבים שיהיו חוקים כלשהם, כדי שהמשחק יוכל להמשיך להתקיים.

ומצד אחד, האדם יותר מכל שונא להציב גבולות לעצמו. כי הצבת גבולות, היא בעצם פגיעה אישית בכבוד האישי של האדם. שהאדם מרגיש מושפל, שהוא לא יכול לעשות את מה שהוא רוצה. וברגע שהאדם רוצה לעשות איזה דבר, ויש לו מחוייבות אישית להגביל את עצמו ולא לעשות את הדבר, הרי שזה פוגע בחופש הבחירה של האדם. כי האדם מרגיש שאין לו בחירה חופשית מלאה לעשות כרצונו, אלא הוא מוגבל לפעול בהתאם למסגרות של חוקי המשחק של העולם שלנו.

ומצד שני, אם האדם לא יציב לעצמו שום גבולות, הרי שהאדם לא יוכל יותר ליהנות בחיים. כי מהר מאוד האדם יאבד קשר ממשי עם המציאות. ואז האדם אומנם לא יסבול מהגבולות של המציאות, אבל גם לא יוכל ליהנות מהם. כי הדבר דומה לאדם שרוצה לאכול את כל הטעמים בבת אחת, ורוצה להיות בכל המקומות בבת אחת. שבלי להציב גבולות, הדבר אינו אפשרי. ומי שינסה לא להציב לעצמו גבולות, הוא יאבד את כל המשמעות של הטוב והרע, וממילא הוא יאבד את כל המשמעות של החיים שלו וכולי.

כך, שמצד אחד האדם כן רוצה להציב גבולות לעצמו. כי זה מה שמאפשר לו להמשיך להתנהל כאן בחיים שלו, עם משמעות לחיים שלו. אבל מצד שני, האדם יותר מכל שונא להציב לעצמו גבולות. כי הגבולות שהאדם מציב לעצמו, הם בעצם שוללים את חופש הבחירה האישית של האדם, בחוויה האישית שלו.

וזאת הסיבה שהרבה אנשים יש להם פחד להתחייב, דווקא אחרי שהם כבר התחילו להתחייב. כגון לדוגמא בקשר זוגי, שהאדם נכנס לקשר זוגי, דהיינו, יוצר לעצמו מחוייבות אישית כלפי בן הזוג / בת הזוג, ואח"כ כאשר הקשר הזוגי מתפתח יותר, אז לפעמים האדם מקבל "רגליים קרות" ומפחד ממחוייבות ומפחד להתחייב כלפי בן הזוג / בת הזוג. וזה משום, שמצד אחד האדם מבין, שבלי מחוייבות אישית כלשהי, הוא לא יוכל להיות בקשר זוגי. אבל מצד שני האדם לא רוצה יותר מידי תחושה של מחוייבות, שהוא חושב שהיא תיקח לו את החופש האישי שלו.

וזה שהאדם מפחד להתחייב, זו גם אחת מהסיבות, לכך שהאדם חווה חוסר מוטיבציה לעשות דברים כאלו ואחרים. כגון לדוגמא חוסר מוטיבציה ללמוד / חוסר מוטיבציה לעבוד וכיו"ב. שהם נובעים, מכך שהאדם לא רוצה לחוות מחוייבות כלפי העבודה שלו וכלפי הלימודים שלו. דהיינו, אין לאדם מוטיבציה לעבוד או ללמוד, גם משום שהוא חווה שהוא מוכרח ללמוד ולעבוד. ולכן האדם חווה שהעבודה שלו לוקחת לו את החופש, ואז יש לו חוסר מוטיבציה בעבודה, כי הוא מרגיש שהיא פוגעת לו בכבוד, כי הוא כאילו עובד בכפייה, כי הוא חייב לעבוד. ואז אין לאדם חשק לעשות דבר שנובע מתוך מחוייבות.

והשאלה הנשאלת היא, כיצד יכול האדם להתמודד עם הפחד שלו ממחוייבות? וכיצד יכול האדם להציב גבולות לעצמו, למרות שהם כאילו לוקחים לו את החופש האישי שלו?

והתשובה לכך היא, שראשית כל יש להכיר בכך, שאין שום אפשרות להיות קיים בעולם הזה, בלי מחויבות כלשהי. וכדי שהאדם יהיה קיים, מוכרח שהוא ירגיש שיש משהו שהוא מחוייב אליו. כי בלי שום מחוייבות כלשהי, אין שום משמעות לקיום העצמי של האדם. כי הקיום, הוא בגלל תחושת החיסרון, שהיא תחושת הצמצום, תחושת הרצון, תחושת ההזדהות, תחושת המחוייבות וכולי. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים.

אבל, קיימת דרך עבור האדם, שתאפשר לו להציב גבולות לעצמו, ולהיות מסוגל לקחת אחריות אישית, ולהתחייב במחוייבות אישית, בלי לפחד ממחוייבות כלשהי. והיא, על ידי זה שהאדם משחרר את עצמו באמת ובשלמות, מכל מחוייבות מחשבתית כלשהי. ז"א כדי להיות מסוגל להתחייב, לשם כך עליך להרגיש חופשי. ומי שרוצה להיות מסוגל להציב גבולות לעצמו ולהיות מסוגל להשתלב במסגרות בחיים, עליו להשתחרר בשחרור פנימי אמיתי, מכל מחויבות מחשבתית כלשהי.

ולהשתחרר מכל מחוייבות מחשבתית כלשהי, פירושו, שהאדם משחרר את עצמו, מכל דפוסי החשיבה שלו באשר הם. כי האדם יש לו הרבה אמונות שונות. אמונות מאוד עמוקות, אמונות שנמצאות בעומק תת המודע של האדם. כמו לדוגמא האמונה של האדם, שהוא תמיד מוכרח להרגיש כמה שיותר טוב. או האמונה של האדם, שהוא מוכרח שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה. או האמונה של האדם, שאם המציאות תשתנה, היא תהיה טובה יותר. או האמונה של האדם, שהמציאות היא לא מספיק מושלמת כפי מה שהיא עכשיו.

כי האדם יש לו אמונות מאוד עמוקות, שהן אלו שגורמות לו לרצות כל הזמן להרגיש חופשי ולפחד ממחוייבות. משום שהוא מרגיש כבול בבית כלא, והוא רוצה לצאת לחופשי ולהרגיש כמה שיותר חופשי, ולא להתחייב לשום דבר. והאמונות של האדם, הן המחוייבות הגדולה ביותר שלו. שהאדם מחוייב לחשוב בדרך כלשהי, ולא יכול לחשוב אחרת. ומי שרוצה להשתחרר מכל מחוייבות שהיא, הוא מוכרח להשתחרר מהמחויבות הגדולה ביותר שלו, שהיא המחויבות שלו לצורת החשיבה שלו, לשכל האישי שלו, לאמונות שלו וכולי.

ומי שיצליח לצאת לחופשי מהמחויבות האישית העמוקה ביותר שלו, שהיא המחוייבות שלו לאמונות שלו, האמונות שאומרות שהעולם לא מושלם כפי מה שהוא, מי שיצליח להשתחרר מהמחויבות הזאת, ויצליח לחשוב שהמציאות היא מושלמת כפי מה שהיא, אז הוא יהיה חופשי לגמרי. כ"כ חופשי, עד כדי כך שהוא ירגיש חופשי, להתחייב / להציב גבולות / ולקחת לעצמו את החופש העצמי של עצמו, מתוך חוויה של בחירה חופשית מלאה.

כי הצבת גבולות, זה בסדר גמור עבור הנפש של האדם, כאשר זה מגיע ממקום של חופש בחירה. שהאדם חווה, שהוא בבחירה חופשית, בוחר להציב גבולות כאלו ואחרים. וזה אפשרי, רק כאשר האדם מרגיש שהוא משוחרר לגמרי, בלי שום מחוייבות כלשהי. שרק אז האדם מרגיש חופשי, גם להציב לעצמו גבולות כלשהם, כדי לשחק במשחק החיים.

ולמה מי שמרגיש חופשי לגמרי, למה שהוא ירצה להמשיך לשחק במשחק החיים? והאם הוא מחוייב להמשיך לשחק במשחק החיים? תשובה: את זה כבר ביארתי במקומות אחרים...