... כי היא אחת ולא שייך ויכוח. הויכוח נוצר רק בגלל הריחוק של הדעות המנוגדות מהאמת. למטבע יש שני צדדים. האם צד אחד של המטבע צודק יותר מאשר הצד השני? תשובה: שניהם צודקים באותה ...

... בסופו של דבר, אפשר לראות את התמונה המלאה, גם בלי לראות אותה ממש. וניתן עוד דוגמא. למטבע יש שני צדדים. אי אפשר בבת אחת לראות את שני הצדדים של המטבע. אבל כן אפשר לראות צד אחד ואח"כ את הצד השני, ולעשות את הפעולה הזאת מספר פעמים, ואז ...

... ההתחשבות בזולת מצד אחד, אל מול הגילוי אכפתיות, התחשבות בזולת, והתעניינות בסביבה. ותוך כדי זה יתבאר גם הטוב שיש בנרקיסיזם אל מול תכונת האפאטיה וההתחשבות באחרים. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי אכן למטבע יש שני צדדים. ויש משהו מאוד חיובי וגם מאוד שלילי בכל אחת מהתכונות השונות. ועל האדם ללמוד לאזן את התכונות האלו ע"פ האמת. ואם נתבונן נראה, כי מי שהוא אפאטי לסביבה שלו, ... וממילא הוא סובל. כי מי שלא מסוגל להסתכל גם על אחרים, ולהתחשב גם באחרים, הרי שזה מבטא את חוסר היכולת שלו להכיל דברים שונים ממנו. וזה כמובן בא לידי ביטוי, גם בכל שאר החיים של אותו האדם. אבל, מאחר ולמטבע יש שני צדדים, הרי שיש גם צד חיובי בכך שהאדם מתעלם מאחרים ומרוכז רק בעצמו וכולי. והצד החיובי של העניין, הוא שלפעמים האדם צריך לדעת למקד את כל המחשבה שלו רק בדבר אחד. ...

... ושום טיפת אמת בשיגעונות של המשוגעים, הרי שהמשוגעים לא היה להם במה להיאחז והם היו הופכים להיות חכמים. ואם החכמים היו טועים לגמרי, אז גם הם היו עוזבים את דרכם ומסכימים על המשוגעים. ומאחר שלמטבע יש שני צדדים, ומאחר שהאדם לא יכול בבת אחת לראות את שני הצדדים של המטבע, לכן האדם לעולם לא יכול להכיל ...

... חיים או סם המוות? מהי פסיכולוגיה הפוכה? סוגסטיה / שכנוע / דמיון מודרך / לרמות אנשים / לעזור לאנשים / מאמן אישי / אימון אישי / מומחה לשכנוע וכאן אבאר שכמו שלמטבע יש שני צדדים, כך גם לכל הנושא של שכנוע / לשתול מחשבות / שליטה בתת מודע וכיו"ב, גם ...

... לנסות לגרום לו להבין את עצמו. ולהבין למה באמת הוא חושב כך ולא אחרת. ולגרום לו לראות את כל התמונה המלאה כולה, שהיא כמובן כוללת גם את הצד שלך. והרעיון הוא, שלמטבע יש שני צדדים. וכאשר אתה רוצה לגרום לאדם אחר לראות גם את הצד שלך, או אפילו לגרום לו לראות רק את הצד שלך, לשם כך באפשרותך לשלול לגמרי את הצד הנגדי, ולגרום לאדם השני, ...

... ורע - לא טוב ולא רע, על ידי אמת נייטרלית - הרמוניה עם המציאות, מסירות נפש, שיפוטיות נייטרלית ובו יתבאר, מהי הרמוניה? ואיך לחיות בהרמוניה עם המציאות? ועוד. וכפי שכבר ביארתי, בעולם שלנו, כל זמן שהאדם קיים ושיש לו רצון עצמי כלשהו, הרי שתמיד הוא ירגיש, גם טוב וגם רע. כי כל זמן שיש לאדם רצון כלשהו, הרי שיש לאדם שיפוטיות כלשהי כלפי המציאות. ואז ממילא האדם מרגיש תמיד, גם טוב וגם רע בעוצמות שונות. וכאן יתבאר, כיצד האדם יכול להביא את עצמו למצב, שבו הוא לא ירגיש לא טוב ... המידה ממש, בלי שום העדפה אישית, אלא רק הרמוניה מוחלטת לגמרי. ומי שרוצה להגיע להרמוניה מוחלטת לגמרי עם המציאות, דהיינו, לחוות את המציאות, בלי שום העדפה אישית כלשהי, עליו לנסות להתמכר ולהתחבר, למשהו שהוא נייטרלי ושהוא לא מתחשב בשום העדפה אישית כלשהי. כי יש במציאות שלנו דבר אחד ויחיד, שהוא נייטרלי לגמרי, ושהוא לא מתחשב בשום צורה שהיא, בהעדפה של טוב או רע. ומי שיתחבר לדבר הזה, יתאהב בו, ילמד אותו, יחשוב עליו וכולי, ויהפוך להיות אחד איתו, ממילא גם הוא יהיה נייטרלי לגמרי, בלי שום תחושה של טוב או רע. והדבר היחיד בעולם, שאין לו שום העדפה אישית כלשהי, ושהוא מתעלם לגמרי משיקולים של טוב או רע, הדבר הזה נקרא, אמת נייטרלית. ואמת נייטרלית פירושה, אמת, שאין בה שום העדפה אישית של טוב או רע. כי יש שני סוגים של אמת. יש אמת לא נייטרלית, דהיינו, אמת שמושפעת מההעדפה האישית של האדם. אבל יש גם אמת נייטרלית, שהיא, לא מושפעת מההעדפה האישית של האדם. כי במשך היום, האדם נתקל בכל מיני דברים שלא ברורים לו. וכאשר האדם נתקל בדבר שלא ברור לו, אז האדם מברר את ... גם טוב וגם רע. וככל שהאדם רוצה יותר להרגיש רק טוב, כך ממילא הוא סובל מכך שיש במציאות שלנו גם רע, ולא רק טוב כפי מה שהוא רוצה. וכאשר האדם מברר את האמת בכל נושא שהוא, אז ככל שהאדם מברר את האמת בצורה פחות נייטרלית, ובצורה שנובעת יותר משיקולים של טוב או רע, כך האדם מחזק אצל עצמו, את ההתמסרות שלו, לרצון שלו, להרגיש רק טוב ולא להיות מוכן להרגיש גם רע. כי כאשר האמת הנייטרלית באשר היא, עומדת מול הפנים של האדם, והאדם מתעלם ממנה, בגלל שהוא מעדיף יותר להרגיש רק טוב ולא מוכן להרגיש גם רע, אז ממילא האדם מחזק אצל עצמו, את המקום ... באם הוא ירגיש מכך טוב או רע. ובכל פעם שהאדם מברר את האמת באיזה נושא, עליו לרצות לדעת את האמת בכל מחיר, גם אם ידיעת האמת, תגרום לו להרגיש רע. וככל שהאדם מוסר את נפשו ומתאמץ בכל כוחו להתחבר אל האמת הנייטרלית, שלא אכפת לה מטוב או רע, אלא היא נייטרלית לגמרי, ככל שהאדם מתאהב בה יותר, ולומד אותה יותר, ומברר אותה יותר, כך הוא פחות ופחות אכפת לו אם הוא מרגיש טוב או רע. ולהתאהב במשהו, זה בא לידי ביטוי, רק כאשר האדם מוכן לסבול למען הדבר. ומי שמוכן לסבול ייסורים נפשיים וסבל נפשי, ורע אין סופי, תמורת הבנת האמת באשר היא, על ידי זה הוא מתאחד עם הדבר שאותו הוא אוהב, שזאת האמת הנייטרלית, שאין לה שום העדפה אישית של טוב או רע. ואז ממילא האדם נמצא בהרמוניה מוחלטת עם המציאות כולה, וחי חיים טובים באמת. ורק נחדד ונבהיר: כי האדם לא מוכרח להיצמד אל האמת הנייטרלית בכל כוחו, בלי שום העדפה אישית. כי זכותו של האדם, בבחירה חופשית מלאה, לבחור לסבול מהרע שיש בעולם, ולבחור להשתתף במשחק החיים כפי מה שהוא, עם כל הטוב וכל הרע באשר הם. אבל האדם בהחלט כן מוכרח להבין, שדרך המילוט היחידה מחוויית הנפרדות של טוב ורע, היא על ידי התחברות לאמת נייטרלית, שאין בה טוב או רע. וככל שהאדם מחובר אליה יותר, כך הוא גם נהנה יותר ממשחק החיים, של הטוב והרע וכולי כנ"ל. ...

שיפוטיות, חשיבה שיפוטית, להיות שיפוטי, שיפוטיות אמיתית, שיפוטיות נייטרלית, שיפוטיות עצמית ובו יתבאר, העניין של שיפוטיות, האם היא טובה או רעה? ושיפוטיות פירושה, להביע את דעתך לטוב ולרע, לגבי דברים שונים שאתה רואה. כי האדם במשך היום נתקל בכל מיני אירועים שונים, דעות שונות, אנשים שונים ... הוא טוב ועד כמה הוא רע. והאדם מביע את דעתו האישית, על כל דבר שהוא נתקל בו. ולאו דווקא שהאדם מביע את דעתו כלפי חוץ, אלא גם השיפוטיות העצמית של האדם את הדבר, כלפי עצמו, גם זו הבעת דעה. דהיינו, שיפוטיות, היא לא רק כאשר האדם אומר לאנשים אחרים מהי דעתו על דבר כלשהו, אלא גם כאשר האדם אומר וחושב לעצמו, מהי דעתו על דבר כלשהו, גם זוהי שיפוטיות. ויש כאלו שיאמרו, ששיפוטיות היא מוכרחת. כי אם האדם לא ישפוט את העולם שבו הוא חי, לטוב או לרע, אז לא תהיה משמעות לדברים עבור האדם. ויש כאלו שיאמרו, שהאדם מוכרח לשפוט את העולם, ולהביע את דעתו על מה שקורה לו. כי ככה האדם מפתח את דעתו האישית ואת הזהות האישית שלו וכולי. אבל, בשיפוטיות ובהבעת דעה עצמית, יש גם חיסרון. והוא, שהאדם מפסיק להיות נייטרלי, ומפסיק לחיות בהרמוניה עם המציאות. כי כאשר יש לאדם שיפוטיות כלשהי לגבי המציאות. אז, אם השיפוטיות שלו כלפי המציאות, היא לטובה, דהיינו, שהאדם שופט את המציאות לכף זכות ורואה את הטוב שבה, אז טוב לאדם. ואם האדם שופט את המציאות לרעה, דהיינו, דן את המציאות לכף חובה ורואה את הרע שיש בה, אז האדם מרגיש רע. ותכף ומיד ברגע שהאדם מתחיל להיות שיפוטי לגבי איזה דבר, מיד יש לאדם רגש מעורב כלפי אותו הדבר. ז"א שאם אין שום שיפוטיות כלפי דבר כלשהו, אז ממילא האדם לא חווה רגש כלשהו כלפי הדבר. כי כאשר אין כל שיפוטיות של טוב ורע, הרי שאין רגש של שנאה ואהבה כלפי הדבר. אבל ברגע שיש שיפוטיות כלשהי, אז מוכרח שהאדם יחווה רגשות מעורבים כלפי כל דבר באשר הוא. ולמה? כי בכל דבר בעולם, יש בו תמיד, גם יתרונות וגם חסרונות כלשהם. וברגע ... והכל לפי המינון, שהאדם חושב באותו הרגע, האם ועד כמה הדבר הזה הוא טוב או רע. ולכן, יש גם צד לומר, שאולי עדיף שהאדם יהיה בלי שיפוטיות כלשהי לגבי הדברים. כי ברגע שהאדם מתחיל להיות שיפוטי, הוא כבר מתחיל להרגיש גם רע כלשהו. ומי שלא רוצה להרגיש רע בכלל, עליו לא להיות שיפוטי בכלל, כלפי כל דבר שהוא. ובנוסף, מי שמנסה להיות אמיתי ואובייקטיבי כמה שיותר, הרי שנראה לומר, שעליו להשתדל להיות לא שיפוטי בשום צורה שהיא. כי כל שיפוטיות בעולם, היא סובייקטיבית. כי מבחינה נייטרלית לגמרי, אין טוב או רע. וממילא שיפוטיות נייטרלית לגמרי, לא יכולה להביע שום דעה על שום דבר. ולכן, מי שרוצה להיות אובייקטיבי לגמרי, כדאי לו לא להיות שיפוטי בכלל, כלפי שום דבר בעולם. אבל, מי שלא יהיה שיפוטי לגבי שום דבר בעולם, הוא גם לא יוכל לחיות בעולם. כי בלי