ובו יתבאר, למה ומדוע, לפעמים, טיפול פסיכולוגי בחרדה, לא באמת עוזר, אלא רק מזיק? ולמה, חלק מהטיפולים הפסיכולוגיים בחרדה ודיכאון וכיו"ב, למה הם לא באמת עוזרים לאדם, אלא רק מזיקים לו? ועוד יתבאר, למה חשיבה חיובית ומחשבות חיוביות, שמרגילות את האדם לחשוב חיובי, למה גם הן, לא באמת עוזרות לאדם, אלא גם הן רק מזיקות לו?

ונבהיר, כי כאשר מדובר על נזק שנגרם לאדם מטיפול פסיכולוגי בחרדה, או מטיפול נגד חרדה מכל סוג שהוא (מלבד הטיפול בחרדה שיתבאר להלן), הרי שהכוונה היא, שלמרות שכלפי חוץ נראה לפעמים שהטיפול בחרדה עובד, והאדם מתרגל להאמין בעצמו, לחזק את האמונה העצמית שלו בעצמו, לחזק את הביטחון העצמי שלו בעצמו וכיו"ב, הרי שאעפ"כ נגרם לאדם נזק קשה מאוד, מהטיפולים הפסיכולוגיים האלו. נזק, שבטווח הארוך, מכניס את האדם להתקפי חרדה ולהפרעות חרדה קשות, הרבה יותר מאשר אלו שהיו לו, לפני הטיפול הפסיכולוגי.

ולמה לפעמים טיפול פסיכולוגי בחרדה וכיו"ב, גורמים לאדם נזק ויוצרים אצלו הפרעות חרדה עמוקות בתת המודע שלו? משום, שכל השיטות (מלבד השיטה שאבאר להלן) שיש בעולם לטיפול נגד חרדה, כולן גורמות לאדם להיאחז באיזו אמונה כלשהי. כדי, לחפות על האמונה, שיוצרת אצלו את הפרעת החרדה. וכאשר האדם מתחיל להאמין באיזה דבר, כדי להתגבר על הפרעת החרדה שלו, הרי שבעצם הוא רק מדחיק את החרדה הראשונה שלו, שבגללה הוא הגיע לטיפול פסיכולוגי. ובנוסף, הוא יצר אצל עצמו חרדה חדשה, לאבד את האמונה החדשה שלו, ולחזור לחרדה הבסיסית שלו.

ונסביר: כגון לדוגמא אדם שסובל מפחד קהל וכיו"ב. שבטיפול הפסיכולוגי, האדם לומד לא לפחד מפני הקהל, אלא להכיר את היכולות שלו, להאמין בעצמו, להיות עם ביטחון עצמי, לסמוך על עצמו וכיו"ב, ועל ידי זה להתגבר על פחד הקהל שלו וכיו"ב. והכל נשען על הרעיון של חשיבה חיובית. שאומרת, שגם אם יש לך חסרונות, תסתכל על חצי הכוס המלאה, ובכך תוכל להתגבר על החרדה שלך, מכך שלא תצליח. ואם תעשה דמיון מודרך שתצליח, אז בכך תתגבר על הפרעת החרדה שלך מפני קהל וכיו"ב.

וכלפי חוץ, יש הרבה אנשים שיכולים לספר, שהם מרוצים ואפילו מאוד מרוצים מהטיפולים הפסיכולוגיים שהם טופלו נגד חרדה. ויש הרבה אנשים שיכולים להעיד, שטיפול פסיכולוגי נגד חרדה, עזר להם, והצליח לגרום להם להתגבר על החרדה, ולצאת מהפרעת החרדה שלהם.

אלא, שמי שיסתכל על העניין בעין אמיתית ומתוך הסתכלות כנה באמת, בלי אינטרסים להגן על הדעות הקדומות שלו, יראה ויבחין, כי גם כאשר האדם טוען שהוא הצליח להתגבר על הפחד קהל שלו וכיו"ב, הרי שמצד האמת, הוא בסך הכל הדחיק ועשה הדחקה רגשית, לפחד הקהל שלו ולחרדת הקהל שלו, או לכל חרדה אחרת שהייתה לו. ולמה?

כי הפחד מפני קהל, עדיין נשאר אצל האדם. אלא, שהאדם הצליח להדחיק את הפחד מפני קהל שלו, על ידי שכנוע עצמי (אוטוסוגסטיה / סוגסטיה עצמית), שהוא כן יצליח לעמוד מול קהל ולדבר לפני קהל. והאדם לא באמת הפסיק לגמרי ובאופן מוחלט לפחד מהקהל. אלא, שהפחד של האדם לטעות ולהיכשל עדיין קיים. אלא, שהאדם עכשיו אחרי הטיפול הפסיכולוגי, הוא מאמין בעצמו וחושב, שהוא יצליח לנאום לפני קהל. כ"כ בטוח בעצמו, עד כדי כך שכבר נראה שאין לו חרדת קהל וכיו"ב.

והאמת צריכה להיאמר, והיא, שחרדה ופחד נוצרים, כאשר מתרחשים שני תנאים. והתנאי הראשון הוא, שיהיה לאדם רצון מוגדר, שהמציאות תהיה כך או אחרת. כגון לדוגמא, רצון להצליח לנאום לפני קהל / להצליח במבחן וכיו"ב. והתנאי ההכרחי השני, לכך שהרצון המוגדר של האדם, יצור אצלו הפרעת חרדה, הוא, שהאדם יחשוב שקיימת האפשרות שאולי הרצון שלו לא יתמלא, ושאולי הוא ייכשל במבחן וכיו"ב.

וכאשר האדם גם רוצה להצליח במבחן + גם מבין שאולי הוא לא יצליח במבחן, על ידי זה נוצרת אצל האדם חרדת בחינות. וכאשר האדם מבין שהוא רוצה זוגיות ואהבה, וגם מבין שאולי ינטשו אותו ואולי יבגדו בו, על ידי זה נוצרת אצל האדם חרדת נטישה / חרדת בגידה וכיו"ב.

ולפעמים, טיפול פסיכולוגי נגד חרדה, מלמד את האדם לדעת להיות בטוח בעצמו, ולבטוח בסביבתו, ולא לפחד להיפגע. והטיפול הפסיכולוגי, מתעסק בעיקר בהחלשת ההבנה של האדם, שאולי המציאות לא תהיה כרצונו. כי הטיפול הפסיכולוגי / חשיבה חיובית וכיו"ב, מנסים לגרום לאדם להסתכל על היתרונות שלו וכיו"ב, ולא לפחד מכך שהמציאות תהיה נגד רצונו. על ידי הדחקת המחשבה, שאולי המציאות תהיה נגד רצונו.

וכל מי שיש לו מעט שכל בקודקודו, מבין, שהאדם לא יכול להיפטר לגמרי מהמחשבה שאומרת לו, שאולי המציאות תהיה נגד רצונו. ולא משנה כמה חשיבה חיובית האדם יחשוב, ולא משנה כמה אמונה עצמית ובטחון עצמי יהיו לאדם, ולא משנה כמה אהבה עצמית האדם יאהב את עצמו, ולא משנה כמה טיפולים פסיכולוגיים האדם יעבור, בסופו של דבר, אי אפשר להתכחש לאמת, שהיא, שתמיד קיימת האפשרות להיכשל ושיקרה הדבר הגרוע מכל, שאותו האדם לא רוצה שיקרה.

ומי שמדחיק את החרדה / פוביה / פרנויה שלו, על ידי זה שהוא מנסה לשכנע את עצמו, שהמציאות תהיה כרצונו, ושאין לו מה לחשוש מכך שהמציאות תהיה נגד רצונו, הרי שבעצם הוא רק מדחיק את האמת, שאכן המציאות יכולה להיות נגד רצונו. ואז, הוא גם נשאר עם החרדה המקורית שלו ועם הפחד הראשוני שלו. אבל בנוסף, יש לו עכשיו עוד חרדה מודחקת ועוד פחד מודחק נוסף. והוא, לגלות שהאמונה שלו בעצמו, היא שקרית.

כי, מי שמאמין מפחד! ממה? את האמונה לאבד! (בניגוד ל: מי שמאמין לא מפחד). דהיינו, מי שסובל מחרדה, ומתמודד איתה על ידי אמונה כלשהי, אז ממילא הוא מפחד לאבד את האמונה שלו, ולחזור לסבול מחרדות. כי את האמת, שהמציאות יכולה להשתנות נגד רצונו של האדם, אי אפשר להדחיק על ידי הכחשה עצמית. וטיפול פסיכולוגי בחרדה, שמלמד את האדם להאמין בעצמו ולא לפחד, הוא בעצם לא מעלים לאדם את החרדה בשורשה, אלא רק מטפל בסימפטומים של החרדה שיש לאדם.

ואם הפסיכולוגים לא מצליחים לעזור לאדם. כגון לדוגמא, אדם שסובל מחרדה קשה / פוביה קשה / פרנויה קשה וכיו"ב, אז הם שולחים את האדם לפסיכיאטר. שאולי הוא ייתן לאדם תרופות נגד חרדה, ואולי איזו תרופה נגד חרדה, אולי היא תעזור לאדם. כי יש אנשים, שתת המודע שלהם, לא נותן להם להדחיק את האפשרות שהמציאות תהיה נגד רצונם. ואז ממילא הטיפול הפסיכולוגי, לא מצליח להוציא את האדם מהחרדה הקשה שלו.

כי פתי, שמאמין לכל דבר, הוא מאמין שהוא יצליח במבחן ויצליח להשיג את הרצון שלו. ואז האמונה שלו, עוזרת לו להדחיק את הפחד שלו, שמא המציאות לא תהיה כרצונו. אבל, מי שלא מצליח להאמין באמונות שקר, כי להאמין שתצליח, זאת כמובן אמונת שקר. כי לא בטוח שתצליח. ומי שלא מצליח להאמין באמונות שקר, הוא ממשיך לסבול מהפרעות החרדה שלו. והפסיכולוגים, לא ממש מצליחים לעזור לו. ואז הם מגדירים שיש לו הפרעת אישיות, ונותנים כל מיני שמות שונים ומשונים להפרעת החרדה שלו, ומציעים לו טיפול תרופתי נגד חרדה וכולי.

ונמצא אם כן, כי אחרי טיפול פסיכולוגי בחרדה, האדם סובל עכשיו בתת המודע שלו, משתי חרדות. 1 - החרדה הראשונה, שבגללה הוא הגיע לטיפול הפסיכולוגי. שהיא רק הודחקה, אך לא באמת טופלה. 2 - חרדה נוספת, לגלות, שהטיפול בחרדה שהוא קיבל, הוא לא עובד. דהיינו, חרדה נוספת, לגלות, שהאמונה העצמית שלו, והביטחון העצמי שלו, הם שקר, ולא באמת יעזרו לו, להתמודד עם הפחד הראשון, שהוא עכשיו, עדיין רק מודחק בלבד.

כך, שמי שהולך לפסיכולוגים ומקבל טיפול פסיכולוגי בחרדה, עליו לדעת, שכל זמן שהוא לא מקבל טיפול אמיתי, להיפטר מהחרדה עצמה. דהיינו, לנטרל את הרצון העצמי שלו, שרוצה שהמציאות תהיה דווקא כך ולא אחרת, כל זמן שהוא רק מדחיק את הפחד שלו, הרי שבעצם הוא רק מוסיף לעצמו עוד הפרעות חרדה לחיים שלו.

ועוד נחדד, כי עצם הטיפול נגד חרדה שהאדם מקבל, הוא עצמו מחזק אצל האדם את המחשבה, שהחרדה שלו באמת מוצדקת, ושהוא צריך לטפל בה. לדוגמא: טיפול שמנסה לשכנע את האדם להאמין בעצמו, שהוא יצליח להשיג את המטרה שלו. הוא בעצם, מחזק אצל האדם את המחשבה, שיכול לקרות לו דבר רע, אם הוא לא ישיג את המטרה שלו. וכפי שכבר ביארתי עניין זה, במקומות אחרים.

ולמה חלק מהפסיכולוגים מטפלים בדרך הזו, למרות שהיא לא באמת עוזרת לפתור את החרדה לגמרי, ולמרות שהיא רק יוצרת עוד חרדה מודחקת נוספת? תשובה: כי הם פשוט לא מכירים דרך אחרת, שהיא הדרך שאבאר אותה עכשיו.

והדרך הטובה ביותר לטיפול בחרדה, והתרופה נגד חרדה הטובה ביותר, היא לטפל בשורש של החרדה, שהוא הרצון העצמי של האדם. שהאדם רוצה, שהמציאות תהיה דווקא כך, ולא אחרת. והטיפול בחרדה הזה, אומנם הוא נראה הרבה יותר ארוך וקשה, אבל בסופו של דבר, הוא היחיד שעובד, וממילא הוא הקצר ביותר.

ולטפל בחרדה בשורשה, זה, על ידי זה שהאדם עוקר את הפחד בשורשו. דהיינו, שהאדם מביא את עצמו למצב, שבו, גם אם יקרה לו הדבר הגרוע מכל, עדיין הוא לא יפחד מכך ולא יתנגד לכך. וזה אפשרי, על ידי השתוות הרצון, בין רצונו של האדם, לבין המציאות. שהאדם רוצה את המציאות כפי מה שהיא, בלי שום תנאים כלשהם.

כי כל זמן שהאדם לא מיישר קו עם המציאות, ורוצה שהמציאות תהיה דווקא כך או אחרת, אז הוא תמיד יישאר עם פחד וחרדה, שמא המציאות לא תהיה כרצונו. אבל מי שמצליח להגיע לביטול עצמי לגמרי, ומצליח להגיע להרמוניה אמיתית עם המציאות, שמה שיקרה לו, זה טוב בעיניו באותה המידה ממש, אז ממילא באמת אין לו שום פחד או חרדה כלל.

וכיצד יצליח האדם לנטרל את הרצון העצמי של עצמו? תשובה: על ידי התבוננות, אל תוך המקום שממנו מגיע הרצון העצמי עצמו. כגון לדוגמא, אדם שסובל מחרדת נטישה וכיו"ב. שעליו להתבונן אל תוך המקום, שממנו מגיע הרצון שלו שלא ינטשו אותו. ועל האדם להבין, למה אני מפחד שלא ינטשו אותי? ולמה אני לא רוצה שינטשו אותי?

והאדם, סובל לדוגמא מחרדה חברתית, רק בגלל שנדמה לו, שאם הוא יעשה איזו טעות ויפגע מבחינה חברתית, אז המציאות תהיה רעה, והוא לא ירצה אותה. והאדם סובל מחרדת נטישה, משום שהוא חושב שזה רע אם ינטשו אותו וכיו"ב. והאדם מוכרח לחקור ולהבין, אם ינטשו אותי (חרדת נטישה) / אם אכשל במבחן (חדרת בחינות) / אם יפגעו בי (פחד להיפגע) / אם אפול ממקום גבוה (פחד גבהים / חרדת גבהים) / אם אאבד את השפיות (פחד להשתגע / לאבד שליטה) / אם הגנבים יפרצו לי לבית (פחד מגנבים) / אם יקרה לי הגרוע מכל (חרדה כללית), האם באמת המציאות תהיה כ"כ רעה? ומי החליט שזה כ"כ רע?

ולמה אני כ"כ מתעקש שהמציאות תהיה דווקא כך ולא אחרת? האם זה מוצדק? האם זה הכרחי, שהמציאות תהיה דווקא כפי מה שאני רוצה? האם המציאות חייבת להיות כפי מה שאני רוצה? ולמה אני חושב שהמציאות צריכה להיות, דווקא כך ולא אחרת? האם זה באמת משנה איך המציאות תהיה? ולמה זה משנה? ולמי זה משנה? ולמי זה לא משנה? ולמה לי זה כן משנה? וכולי.

והשאלות האלו, מובילות את האדם להבין, שעוד נוסיף ונעמיק: שום דבר לא באמת משנה מבחינה מוחלטת. ונכון שהדברים כן משנים מבחינה יחסית. ומבחינה יחסית, זה כן משנה שהאדם יהיה בריא, ושהאדם יאכל כדי לא להיות רעב, ושהאדם יברח מאש וכולי. אבל מבחינה מוחלטת, שום דבר...