הבטחון הוא בזה שממילא אף אחד לא יכול ללכת מחוץ לדרך שלו. אנחנו לא יכולים לסטות אפילו עם הציפורן של האצבע הקטנה מהדרך שלנו. כל מה שקורה, כלול. שום דבר אינו מחוץ לדרכנו... נס על - טבעי, ואם אנחנו מנסים להבין איך זה עובד, ולפצח את השיטה, גם זה כלול, אבל האושר שלנו הוא מחוץ לכל זה, וקיים בלי תלות בכל זה.

משיפז, מה זה לא יודע כלום? בעיני זה להבין שעל אף כל המאמץ הזה להבין ולהשיג ולשלוט ולחזות ולשפר, שהוא בסדר וממילא מתקיים - אני גם מזהה שמה שאני עושה - אני עושה, מה שאני חושבת - אני חושבת, ומה שקורה - קורה. מה שקורה - קורה. זה לא באמת קשור "אליי".

ובגלל זה - זה טוב.

הקשירה של הדברים "אליי" מייצרת הרבה סבל. וכמו שעימנואל כתב, איך אפשר שיהיה לי בטחון, כשאני מנסה לשלוט ולהשיג דברים שאינם בשליטתי אך פעם? במחקר הפסיכולוגי גילו איך לייצר חוסר - אונים נרכש - > נותנים לך משימה לא פתירה, ואתה מפתח את זה. וזה המצב שרוב האנשים מעמידים את עצמם בו רוב הזמן. מנסים לנצח על מקהלה שהם חלק זערורי ממנה, ושהם אינם יודעים את מנגנון פעולתה.

תחושת הבטחון אצלי קשורה לזה שאני מבינה, שכל מה שקורה - קורה, ולכן כל מה שקורה הוא טוב. זה טוב, כי זה מה יש, לא משום סיבה אחרת. זה מה שיש, אז מה - זה לא טוב? לפי הסטנדרט של מי? שלי? סבבה - אז אני אסבול כי המציאות לא מתאימה להבנות שלי, וגם זה טוב, כי זה קורה. לא סבבה שאני סובלת? סבבה, אז תשני את התפיסות שלך על איך המציאות אמורה להתנהל. לא יכולה? אז תעבדי על זה. זה יעזור? לא בטוח. אבל אני רוצה ביטחון, מה אני סתם אעבוד ואקרע את המוח? אין בטחון. אין בטחון! האם זה משחרר לדעת את זה? כן. ולמה? כי אני אפסיק לחפש בטחון במקום שאין ביטחון. האם זה מעלה את תחושת הביטחון שלי? כן.

דבר ראשון, אם האדם עושה את מה שהוא עושה בשביל תחושת מילוי הרצון, הוא תלוי בזה שהמציאות תהיה כפי רצונו, אחרת הוא מרגיש רע. הוא אומר שההרגשה שלו תלויה בדברים ולא תלויה בו.

דבר שני ככל שהוא ממלא את רצונו יותר, ככה יותר קשה לו להסתפק.. כי כל פעם הוא ממצא את מה שהוא משיג ואז הוא צריך דבר חדש.

בנוסף, הוא מתמכר לתחושת מילוי הרצון ואז הוא רוצה אותה יותר ויותר.. הוא כל הזמן חייב לעשות משהו בשביל זה. בדיוק כמו סמים, ככל שאתה עושה יותר ככה אתה מתמכר יותר וזה פחות משפיע עליך מפעם לפעם.

אולי בגלל זה קוראים לזה סם החיים וסם המוות.

נכון תקווה, כל זמן שהאדם לא מבין את המציאות, הוא עושה מה שהוא עושה כדי להרגיש טוב, ואז תחושת מילוי הרצון גדלה והאדם אף פעם לא יהיה שבע רצון, בדיוק כמו שכתבת. השאלה היא איך יוצאים מהלופ הזה. ולכן אולי הדרך היא להבין את המציאות, ואיך אדם שיש לו אמונה יכול להבין? האם אדם יכול להיות בטוח באמונות שלו? לפי דעתי כדי להבין באמת צריכים להטיל ספק באמונות שלנו, ואז אולי...

משינקה, אם את לא יודעת כלום, את לא יודעת כלום. מה השאלה?

יש לי בשורה בשבילך עמנואל אם אדם עושה את מה שהוא עושה בשביל להרגיש טוב=בינגו תחושת מילוי הרצון תגדל ועוד יותר ואף פעם הוא לא יהיה שבע ואף פעם הוא לא יהיה מרוצה איך אתה מסביר את זה?

נכון, כי כלום לא מחוייב ואפשר לשנות הכל. וזה רק עניין של מודעות כי ככל שהאדם פחות מודע, ככה הוא יותר מוגבל בבחירת התגובות שלו, יש לו פחות אפשרויות, אם בכלל, הוא יותר מותנה.

יש פה דוגמא לדבר והיפוכו: אם האדם לא מודע בכלל ואין לו אפשרויות תגובה אז יש לו אפשרות אחת כל פעם ואין לו בעיה או התלבטות. מצד שני, אם אדם מודע לחלוטין, אז הוא יודע שכל האפשויות הן אותו דבר ולא באמת משנה מה יבחר וגם אז אין לו בעיה. מה שנקרא, באחדות עם המציאות.

לגבי זה שמתעצבן וזה שצוחק זה בחירה של תגובות נכון שהמציאות לא מחייבת שנגיב ברוגז אלא זו בחירה שנובעת מתפיסת מציאות ותגובה לסיטואציות ופה יש בחירה יחד עם זאת יש אנשים שהם אובססיביים וכאן יש אפשרות לעבוד על התגובות ולחפש מה השורש כדי לשנות.

לא ראיתי את כל ההודעות... יש תמיד אילוצים של המציאות, כבר אמרתי.. אבל כלום לא מחוייב בפני עצמו.. האדם פועל לפי הגדרות שלו.. למשל יש אחד שחותכים אותו בכביש והוא מתעצבן ויש את זה שצוחק או מתעלם. ולכל אחד יש את כל האפשרויות. אפילו בשביל שתברח מסכנה או תאכל, דורש שתרצה לחיות בכלל.

העיניין הוא שאדם מחוייב לעשות את מה שהוא רוצה אחרת הוא סובל.. והוא עושה את מה שהוא עושה בשביל להרגיש טוב=תחושת מילוי הרצון..

אני משתדלת לשים גבול בין מה שאני רוצה וטוב לי לעשות לבין מה שאני לא רוצה ולא טוב לי לעשות.

להאמין, זו מילה שאומרת שאתה לא יודע אם מה שאתה מאמין בו נכון או לא, אבל.. אתה יודע שאפשרי שזה נכון ואפשרי שלא. אז זה טוב מאוד להאמין שאתה יכול להצליח במשהו, אחרת לא תעשה כלום.

לדעתי, לא צריך להיות מקום לאמונה כי אדם צריך "לדעת" שהכל אפשרי ושהוא יכול הכל עד שלא יוכח לו אחרת. אפשרי שהוא יצליח בכל דבר, אם הוא ידע / יאמין שהוא מסוגל ויעשה את מה שצריך בשביל זה.

תקווה, למה את עושה את מה שאת רוצה?

ואת יכולה לא לעשות את מה שאת רוצה?

ואתה באמת עושה מה שבה לך אין אילוצים של מצואות שמחייבת אותך תענה בכנות

מה שבא

אם אתה אומר שכן אז אתה שקרן כי מי שעושה מה שבא לו הוא או מאחורי סורג בכלא או שאין לו חברים והוא ימצא את עצמו לבד לבד אז אל תשקר שאתה עושה מה שבא לך

יש מציאות ויש מה בא לי לעשות ואנו מחוייבים אז תפסיק לחרטט על חופש מה בא לי אני עושה.

טוב להאמין שהשמש תזרח אבל עוד יותר טוב גם לדעת שזו רק אמונה וזה לא מחוייב, כמו כל דבר. כי אז האדם לא באמת מצפה, לא מתאכזב והוא חופשי להיות ולעשות מה שבא לו.

אנו מאמינים בחסד עליון

גם אתה מאמין אחרת זה היה לך בלתי אפשרי לחיות ללא אמונה

מכוח האמונה אתה ממשיך אפילו אם אתה מתכחש זה מושרש עמוק בלב שלך ואתה שקרן אם אתה אומר שלא

תקווה אם כוח עליון וגם אם לא, הרי את אפילו לא יכולה להתחייב שהשמש תזרח מחר... לא יכולה להיות בטוחה.

אם יש כוח עליון אז הוא יכול גם לכבות הכל. ומבחינתך, בשביל להיות בטוחה שהשמש תזרח מחר, את קודם צריכה להתעורר מחר.

ובכל זאת, את גם משפיעה על הכל וגם תלויה בהכל.. את יכולה לעשות ולחשוב מה שבא לך אבל את לא יכולה להיות בטוחה ב100% מה יהיה בעוד רגע.

עמנואל לי יש בטחון שמחר תזרח השמש.

אני למשל עושה את מה שבאחריותי לעשות את התוצאה אני לא קובעת אלא כמו שלירן אומר התוצאה לא בידים שלי אלא בידי כוח עליון אם טוב הדבר יתגשם אם לא גם טוב. סימן שזה לא מה שאני צריכה.

יש בטחון בשם. (-:

אליעד כבר דיבר על זה אין ספור פעמים.. אבל, ביטחון עצמי כן קשור לידיעה מוגדרת. יותר מזה, הבטחון העצמי תלוי בכמה אתה רוצה את הדבר, שזה בעצם, עד כמה אתה חסר את הדבר. אז ככל שאתה רוצה את הדבר, ככל שאתה חסר אותו, ככה יותר חשובה לך התוצאה.. וככל שהתוצאה חשובה לך יותר, ככה אתה חסר ביטחון לגביה.

לדוגמא: אם יש לי ידיעה מוגדרת שאני לא רוצה להרגיש רע.. ושלהיות לבד זה רע.. אז אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה זוגיות ועכשיו יש לי גם ידיעה מוגדרת איך זוגיות טובה אמורה להיות... עכשיו אני רוצה את כל זה, כל מה שאני יודע, והתוצאה חשובה לי, כי אם תהיה לי תהיה הזוגיות שאני רוצה, יהיה לי טוב.. ואם לא יהיה מה שאני רוצה (יהיה מה שאני לא רוצה) אז יהיה לי רע. ואז אני חסר בטחון כי התוצאה חשובה לי ואני לא יודע מה יקרה.

הידיעה המוגדרת קובעת את החוויה ומשפיעה על הכל. אם אני יודע שאני חייב להשיג את הדבר ואם לא אז יהיה לי רע.. אז אני חסר ביטחון לגבי אם אני אשיג אותו או לא. ואם הדבר לא כל כך חשוב לי אז אני גם פחות חסר בטחון לגבי זה כי פחות משנה לי התוצאה.

אם נבין שאין ביטחון בשום דבר, שבכל דבר יש חוסר ואף פעם אי אפשר להיות בטוח בכלום.. ושזה גם לא באמת משנה.. אז נשתחרר מחוסר ביטחון כי נשתחרר מהרצון להיות בטוח במה שיכול לקרות. האמת היא ששום דבר לא בטוח, לא קבוע ולא מוחלט.

הידיעה לא קשורה לבטחון ערך והכרת עצמי זה קשור לביטחון - והכי כף זה לא לדעת כלום ממקום שרוצים ללמוד משהו אחר.

תהיי בטוחה שאת לא בטוחה אז תלכי בביטחון

מה קורה כאשר אתה לא יודע כלום?

האם בגלל הידיעות שלך אתה חסר בטחון וכאשר אתה לא יודע כלום ומאבד את ידיעותיך אתה מאבד גם את חוסר הבטחון שלך..

ולמעשה מהמקום של חוסר בטחון אתה מוצא בטחון כי אין אפשרות אחרת?

ואיך מוצאים את הביטחון ללכת אל האי בטחון בביטחון?