ובו יתבאר, הקשר שיש בין אמונות לבין הפרעות חרדה. ומי שיתבונן יראה, כי רוב האנשים בעולם שסובלים מהפרעות חרדה כאלו ואחרות, בד"כ, החרדות שלהם, נובעות מאמונות שקריות שלהן. מה שנקרא מחשבות שווא / פרנויות / דלוזיות / סכיזופרניה / פוביות / דמיונות שווא, וכיו"ב כל מיני מחשבות טורדניות כאלו ואחרות, שהן כולן מבוססות על אמונה ולא על עובדות אמיתיות.

והרעיון הוא, שכאשר האדם סובל מהתקפי חרדה ומהפרעות חרדה כאלו ואחרות, עליו להתבונן היטב היטב על עצמו ועל האמונות של עצמו, ולבדוק ולוודא, שהוא לא מאמין בשום דבר שאינו אמת. כי תכף ומיד שהאדם מאמין בדבר שאינו אמיתי, מיד הוא מרחיק את עצמו מהמציאות כפי מה שהיא, ומיד הוא מתחיל מריבה עם המציאות. ולא שלריב עם המציאות זה טוב או רע. אלא, שכל מחשבה שאינה אמת, היא בעצם מריבה עם המציאות.

ואין כאן כוונה לומר שכל האמונות הן שקריות. כי לפעמים האדם מאמין, בדבר שהוא אכן באמת כך. ואין כאן דיון האם אמונה היא טובה או רעה וכיו"ב. אבל כן יש כאן מסר פשוט וברור, והוא, כאשר יש לאדם מחשבות טורדניות והפרעות חרדה כאלו ואחרות, האדם מוכרח לאמת את כל האמונות שלו.

דהיינו, האדם מוכרח לוודא שהוא לא מאמין בדברים לא נכונים שאינם אמת. ועל האדם לקחת כל דבר שהוא בטוח בו שהוא נכון, ולשאול את עצמו, האם אכן זו האמת? והאם אני בטוח בכך, או שאני רק מאמין בכך? והאם אני בטוח צודק, ואולי אני טועה? ועד כמה אני מאמין בדבר שמפחיד אותי, ועד כמה אני יודע בוודאות שהדבר שמפחיד אותי הוא אכן רע?

כי האדם מלא באמונות שקר על העולם. והאדם מאמין שיכולים לקרות לו דברים רעים כאלו ואחרים. למרות שבאמת, לפעמים לא יכול לקרות לאדם שום דבר רע. ואעפ"כ האדם מפחד בגלל האמונות השקריות שלו...