ובו יתבאר העניין של פחד מהמוות, שהאדם מפחד למות. ויתבאר, למה יש לאדם פחד מהמוות? והאם יש אפשרות לחיות בלי לפחד למות? והאם יש דרך להתגבר על חרדות מפני המוות?

והעניין של פחד מוות, לא שונה מכל שאר הפחדים והפרעות החרדה שיש לאדם. וכפי שכבר ביארתי, כל הפחדים והחרדות שיש לאדם בחיים, כולם נובעים מאמונה ומבוססים על אמונה. והאמונה, היא יכולה להיות טובה או רעה. אבל בלעדיה, לא היו שום פחד ושום חרדה.

ומי שיתבונן יראה, כי האדם, כאשר הוא נולד, תכף ומיד שהוא נולד, הוא מתחיל למות ולהתקרב אל המוות. אלא, שכאשר תינוק נולד, הוא לא מפחד מהמוות. כי תינוק שנולד, עוד אין לו שום שיפוטיות כלשהי על העולם, ועדיין כמעט ואין לו שום רצונות מוגדרים. ובעיני ילד קטן שנולד, המוות והחיים, אלו לא יותר מאשר שתי צורות שונות, שאף אחת מהן לא יותר טובה או יותר רעה.

וברמה העובדתית, כרגע, בעולם שלנו, החיים והמוות, שניהם קיימים, זה לצד זה. והמוות והחיים, באים לידי ביטוי, בכל מיני צורות שונות ובעוצמות שונות. כי בכל רגע ורגע, הרגע הקודם מת, והרגע הבא מתעורר לחיים. וכל שינוי ושינוי שיש בעולם, הוא בעצם, מוות בעוצמה מסוימת, של הדבר שחדל מלהיות. והוא לידה מחדש, של הדבר החדש שהתחיל להיות.

וכל העולם כולו, בנוי על חיים ומוות, של תהליכים שונים ושל צורות שונות. ואם לא היה מוות בעולם, לא היו חיים בעולם. כי כל שינוי, הוא סוג של מוות, של הדבר הקודם שהשתנה. ואם לא היה מוות בעולם, שום דבר לא היה משתנה לעולם, ואז ממילא לא הייתה שום משמעות לשום דבר. ולא שחוסר משמעות זה טוב או רע, אלא שעובדתית, בלי מוות כלשהו, אין חיים כלשהם.

והמוות והחיים של האדם, גם הם, לא יותר מאשר שינוי צורה בלבד, כאשר מסתכלים על זה מנקודת מבט כללית של העולם כולו. כי בכל הדברים שבעולם, יש סוג של מחזוריות כלשהי ושינויים כלשהם. ויש דברים שמשתנים כל הזמן, ויש דברים שמשתנים לעיתים יותר רחוקות. ויש דברים שנראה שהם נצחיים, אך באמת שום דבר אינו נצחי לעולם וכולי. וכל דבר שקיים, הוא יכול גם לא להיות קיים.

ומבחינה קוסמולוגית, דהיינו, מנקודת מבט של היקום כולו, המוות והחיים של האדם, הם אירוע, לא יותר או פחות חשוב, מאשר עלה שנופל מהעץ, או גרגר אבק שנע ברוח. ונכון שמנקודת המבט של האדם עצמו, המוות והחיים שלו זה עניין מאוד משמעותי, אבל מנקודת מבט חיצונית לאדם, אין משמעות מיוחדת דווקא לחיים ולמוות של האדם. וכמו שהאדם לא מוטרד מכך שהעלה נופל מהעץ, כך העץ לא מוטרד, מכך שהאדם נופל מת אל תוך האדמה.

והרעיון הוא, שיש שתי נקודות מבט שונות. ונקודת מבט אחת, היא נקודת מבט אישית של האדם עצמו. שהוא חי. וכיצור חי, הוא מנסה לשרוד כמה שיותר. וקדושת החיים, היא אחד הערכים המשמעותיים יותר בחיי האדם, אם לא הערך החשוב ביותר בחיים של האדם. והאדם עושה את רוב ככל מעשיו, כדי לשרוד כמה שיותר, וכדי להאריך חיים כמה שיותר. ואם האדם לא יעריך את החיים שלו, ולא יתחשב ברצון שלו לחיות, הרי שלא יתקיימו החיים עצמם.

ואעפ"כ, למרות שהחיים מאוד חשובים כרגע עבור האדם עצמו שחי אותם, אעפ"כ, מנקודת מבט חיצונית לחיים של האדם, אין להם יותר או פחות משמעות, מאשר לכל דבר אחר בעולם. כי החיים והמוות של האדם ושל כל מה שישנו ואיננו, אלו הכל רק תנודות שונות של תופעות שונות וצורות שונות, בתוך המציאות האין סופית שלנו, שמשתנה כל הזמן וכולי.

וככל שהאדם מתאמץ יותר לחיות, כך הוא מפחד יותר למות. והילד הקטן, מלמדים אותו שעליו להישמר בכל כוחו מהמוות, ושעליו ללמוד איך לחיות, ולעבוד כדי לחיות, ולאכול כדי לחיות, ולשמור על הבריאות כדי לחיות, ולעשות אין סוף דברים שונים ומשונים, כדי להאריך את תוחלת החיים שלו.

וכמעט ואין שום מטרה אחרת לאדם בחיים, מלבד לשמר את החיים עצמם ולהאריך את החיים שלו עצמו. והאדם רוב חייו, מתמקד באחת המטרות החשובות ביותר שלו, שהיא לחיות. והאדם מתמודד עם קשיים רבים, כדי לחיות. והאדם עובד מאוד קשה, ומתאמץ הרבה מאוד, למען קדושת החיים.

וכל המאמצים האלו שהאדם עושה כדי לחיות, הם מחזקים אצל האדם את חרדת המוות שלו ואת הפחד מפני המוות שלו. כי ככל שהאדם עושה יותר פעולות למען איזה דבר, כך הוא נקשר רגשית יותר ויותר לאותו הדבר, וכך הוא יותר בחרדת נטישה, שלא לאבד את אותו הדבר. והאדם, יש לו חרדת פרידה רצינית ביותר ופחד מפני נטישה חזק ביותר, כלפי החיים שלו, שלא לאבד אותם וכולי.

וכמובן, שגם אין קשר לעניין של חיים אחרי המוות וכיו"ב. כי גם אם יש חיים אחרי המוות, וגם אם החיים לאחר המוות הם כאלו או אחרים, וגם אם יש גלגול נשמות וגם אם אין גלגולי נשמות וכיו"ב, מחוייב המציאות, שיהיה פחד מהמוות. ומי שטוען שהוא לא מפחד למות בכלל, שינסה להתבונן, למה הוא אוכל כל יום, ולמה הוא בורח מאש וכיו"ב.

והמסר הוא פשוט מאוד, והוא, שכל זמן שהאדם חי והוא עושה פעולות כדי לחיות, מחוייב המציאות שהוא יפחד למות. ואי אפשר לחיות בלי שום פחד מהמוות. ומחוייב המציאות, שאם האדם רוצה משהו, שהוא יפחד שלא לאבד אותו. ולכן, מחוייב המציאות, שככל שהאדם רוצה יותר לחיות, כך הוא מפחד יותר למות. ואין לזה שום פיתרון בעולם. דהיינו, אין שום אפשרות לרצות לחיות, ולעשות פעולות כדי לחיות, בלי שיהיה שום פחד מהמוות.

ואין הכוונה לומר, שעל האדם להפסיק לעשות פעולות כדי לחיות. אלא הכוונה היא, שעל האדם להכיר בכך, שכל זמן שהוא חי, ועושה פעולות כדי לחיות, כגון לאכול / לברוח מאש וכיו"ב, הרי שמחוייב המציאות, שהוא יפחד למות ולא ירצה למות.

אלא, שיש דרך להתמודד עם הפחד מפני המוות, והיא, על ידי זה שהאדם מסתכל על הרצון שלו לחיות, מנקודת מבט חיצונית, נייטרלית, שאינה מעדיפה את החיים כאן בגוף הגשמי, על פני המוות של הגוף.

ונקודת המבט הזאת, היא פנימית, בתוך פנימיות ההבנה של האדם. כי ברמה החיצונית האדם עדיין אוכל כל יום, שומר על הבריאות שלו, עושה פעולות כדי לחיות וכיו"ב. אבל ברמה הפנימית ביותר, יש לאדם התבוננות עמוקה ופנימית ביותר, שהאדם רואה ממנה את החיים ואת המוות, לא יותר מאשר שינוי צורה, של אותו הדבר ממש...