אחדות המציאות, סוד הצמצום
יש מאין, אחדות ההפכים,
יש ואין כאחד, מהות המציאות,
אחדות הניגודים, חלק 5 - פרומו הספר
להיות אלוהים, חלק ראשון עמוד 67 כול הדברים בעולם נפרדים זה מזה במקום ובזמן, כי שני המקיפים הגדולים ביותר הם המקום והזמן. כל דבר צריך מקום וזמן, וגם אם נמחק את כל הצורות, בסוף יישאר לנו ... שמהות הזמן אינה מוגבלת. אם קיים משהו, אז הזמן חייב להיות קיים. ומכאן שיש שני מצויים ראשונים, שזה הזמן והמקום, בתודעה שלך אתה לא יכול בלעדיהם. וזאת ההוכחה שיש שני
אלוהים, והשמות שלהם זה הזמן והמקום. זאת ההוכחה שאין
אלוהים, כי מצד אחד אתה אומר, שאם תגיד שיש
אלוהים, אז זה שניים - זמן ומקום, ומצד שני אתה מוכיח שאם יש
אלוהים אז הוא בעצם
כלום, אז הוא לא קיים. ומצד נוסף אתה מבין את קדמות העולם, שהוא תמיד קיים. מצח הנחש אומר שזה תמיד קיים, אין התחלה, זה תמיד קיים. אתה יכול להגיד שיש מהות ל"תמיד קיים", אך אתה לא יכול לסתור את זה, שזה תמיד קיים. ואם אתה שואל, מי ברא את העולם. התשובה היא, שהוא תמיד קיים.
להבין שיש
אלוהים, זה
להבין שזה אחד, אבל עדיין יש רצף זמן אין סופי. בזמן ובמקום האין סופים, יכולים להתרחש אין סוף האפשרויות. יש מקום אין סופי וזמן אין סופי ובתוכו יתכנו כל האפשרויות ואתה אפשרות אחת. לפי השכל, אם אנו מבינים שיש שני מקיפים אין סופיים, שהם הזמן והמקום, אז זאת ההוכחה למעשה שאין
מצוי ראשון ויחיד. ואם יבוא מישהו ויגיד שאין בכלל זמן ומקום, ומעולם גם לא היו. גם שאלה זאת מצריכה את קיומם של הזמן והמקום, למה? כי הנפרדות תמיד קיימת כפוטנציאל. ותמיד קיימת אפשרות לקיומו של דבר כל שהוא. את האפשרות אי אפשר
להעלים, כי אי אפשר להגיד שלא תהיה אפשרות. אולי אין עולם אבל אתה לא יכול להגיד שאין אפשרות שיהיה עולם. ואם תמיד יש פוטנציאל, אז תמיד יש אפשרות שיהיה זמן ומקום ותמיד יש אפשרות שלא יהיה זמן ומקום. למעשה תמיד קיים הפוטנציאל של הנפרדות, ואם הפוטנציאל של הנפרדות קיים, אז תמיד יהיו קיימים זמן ומקום. נגיד שרק
אלוהים קיים. אבל בגלל שיש אפשרות
שאלוהים יברא את העולם, אז הזמן והמקום תמיד קיימים. האם
אלוהים יכול לברוא את העולם? כן, היה לו פוטנציאל אין סופי, ופוטנציאל אין סופי פירושו מקום וזמן. כשאנחנו הולכים פנימה יותר, אנו רואים, ומאחר שהפוטנציאל הוא נפרדות, אז
באחדות הסופית אין אפילו פוטנציאל של נפרדות.
האחדות האמיתית היא לפני הפוטנציאל. שאלה: לפי מה שאנו אומרים, הנפרדות היא מחויבת המציאות. אליעד: יפה, זה מה שאנחנו אומרים פה, למה? כי תמיד קיימת האפשרות שיהיה קיים עולם, אפילו אם תגיד ... מה זה מחויב? אליעד: מחויב פירושו דבר שלא יכול להשתנות. מחויב פירושו דבר שתמיד חייב להיות קיים, בלי שום סיבה ובלי שום דבר שיכול לבטל אותו. אבל אין דבר כזה. למה
המצוי הראשון לא מחויב? כי יכול להיות גם לא
מצוי ראשון. המצוי הראשון, לא יכול להיות ראשון, למה? כי הוא לא מחויב. כי אם אתה אומר, זה
הראשון, אז למעשה יש עוד אופציה, אם הגדרת אותו אז יש לו משהו במקביל. כשאתה אומר, זה
הראשון וזה השני, זאת אומר שכשהיה רק
הראשון, הייתה אופציה שיהיה גם השני. כך שכול דבר שהוא מוגדר הוא לא מחויב. אם לדוגמא, שום דבר לא יהיה משמעותי בעיניך, אז גם אין שום דבר לא יהיה משמעותי בעיניך, אם תאבד את המשמעות, אז ... המהות של המציאות היא צורה, ביחס לצורה. יש מהות ולבוש - ושתיהן צורות. ואם כן המקיף הגדול ביותר הוא לא המהות, למה? כי המהות היא לא הלבושים. ומאחר ויש שתיים אז זה לא
הראשון. וגם
האחדות היא לא אין סופית, כי היא נפרדת, מהנפרדות. ומי שהגיע
לאחדות ממשיך לסבול, למה? כי הוא נפרד מהנפרדות. כשאתה הצלחת להיות
באחדות, בעצם הצלחת להפריד