ובו יתבאר, כיצד צריך האדם להתמודד עם זה שלפעמים הוא מרגיש חוסר אונים, ונכנס מכך לפחדים ולחרדות בעוצמות שונות. או אדם שמפחד להגיע למצב שבו הוא יהיה חסר אונים.

והעניין הוא, כי האדם לא רוצה את חוסר האונים שלו, לא בגלל שהוא חסר אונים. כי להיות חסר אונים, זה לא בהכרח רע. כגון לדוגמא אדם חסר אונים, שבאים להציל אותו ולעזור לו, ושהוא בטוח שהוא הולך להינצל. שלמרות שהוא חסר אונים, הוא לא מרגיש רע, מכך שהוא חסר אונים.

והאדם לא אוהב את תחושת חוסר האונים, בגלל שהוא מפחד שיקרה לו דבר רע נגד רצונו. וכנ"ל, הבעיה היא לא בחוסר האונים עצמו, אלא בכך שהאדם מפחד שיקרה לו דבר רע נגד רצונו, ושהוא לא יוכל להתנגד לו. ולכן האדם חווה פחד וחרדה, מכך שהוא יהיה חסר אונים.

ומנקודת מבט מסוימת, האדם הוא באמת חסר אונים. כי האדם הוא חיה קטנה ביותר, שנמצאת על כדור קטן ביותר בשם כדור הארץ, שנמצא בתוך גלקסיה קטנה ביותר, שנקראת גלקסיית שביל החלב, שנמצאת בתוך מרחב מקום וזמן אין סופיים. ויש חוקי פיזיקה די קשיחים, ששולטים באדם ובגורלו.

וגם חוקי הטבע הקשיחים האלו, גם הם יכולים להשתנות בכל רגע ורגע. וגם האדם לא ממש שולט ברצונות שלו, ואפילו לא בקיום שלו עצמו. ובכל רגע ורגע, פתאום יכול לקרות לאדם איזה דבר נגד רצונו. ובכל רגע ורגע, כבר קורים לאדם דברים נגד רצונו, והאדם לא ממש יכול לעשות הרבה נגד זה. כך שהאדם הוא די חסר אונים בכל מקרה.

וגם כאשר נדמה לאדם שהוא לא חסר אונים, הרי שבאמת מצד האמת הוא תמיד חסר אונים. כי בכל רגע ורגע, הוא יכול להפוך להיות חסר אונים. ומי שמחליט האם האדם יהיה או לא יהיה חסר אונים, זה לא האדם עצמו. וחוסר האונים של האדם, הוא לא בשליטה עצמית שלו. כך שהאדם הוא די חסר אונים תמיד.

והדרך היחידה בעולם לא לפחד כלל מחוסר אונים כלשהו, היא על ידי זה שהתודעה של האדם, מסתכלת על השורש של הפחד שלה ושל המציאות כולה. ובשורש של המציאות כולה, דהיינו, מנקודת מבט נייטרלית שאין בה עדיין הגדרות כלשהן, שם אין שום טוב ורע כלל...