ובו יתבאר, מהו שורש הפחד והחרדה של האדם, מפני אובדן שפיות ואיבוד שליטה. כי האדם מפחד להשתגע, ומפחד לאבד את השפיות שלו, ומפחד להגיע למצב של אובדן שליטה, שבו הוא יאבד את השליטה על עצמו, ואולי יקרו לו דברים רעים וכולי. וכאן יתבאר שורש הפחד הזה, וכיצד צריך להתמודד איתו.

והסיבה לכך שהאדם מפחד לאבד שליטה, היא משום, שבתת המודע של האדם, הוא מרגיש ויודע, שהשליטה שלו כאן בעולם, היא לא רק מוגבלת, אלא יתכן מאוד, שהיא כלל לא קיימת בכלל. או במילים אחרות, האדם מבין, שיתכן מאוד, שלמרות שהוא חווה שיש לו בחירה חופשית, הרי שיכול להיות, שבכלל אין לו שום בחירה חופשית כלל מבחינה אובייקטיבית.

כי יכול להיות, שהאדם ירגיש מבחינה סובייקטיבית שיש לו בחירה חופשית, אבל מבחינה אובייקטיבית, לא הוא זה ששולט בגורלו. ובתת המודע האדם מבין, שהוא לא ממש בטוח, שבאמת יש לו כאן שליטה על משהו. ושמאוד יכול להיות, שהוא נתון לחסדיו של מישהו אחר או יד המקרה וכיו"ב, שלא בטוח שטובתו של האדם, עומדת בראש סדר העדיפויות, של המנגנון שמחליט מה יקרה לאדם.

והאדם מפחד להשתגע ולאבד שליטה, משום שהאדם מבין, שזה יכול להביא אותו למצב, שבו המציאות תהיה נגד רצונו, ושהוא לא יוכל לעשות שום דבר נגד זה. כי כאשר נראה לאדם שהוא שפוי, אז נדמה לו, שאם המציאות תהיה נגד רצונו, הרי שתהיה לו שליטה כלשהי ואפשרות כלשהי, לנסות להתאים את המציאות לרצון שלו או להפך. כי האדם חווה, שהוא זה שאחראי לתחושת הטוב והרע שלו. והאדם מפחד, שאם הוא יאבד את השפיות שלו לגמרי, אז הוא יאבד שליטה לגמרי, והוא לא יוכל לגרום, לכך שהמציאות תהיה כרצונו.

והפחד של האדם להשתגע ולאבד שליטה, הוא פחד מוצדק מנקודת מבט מסוימת. כי מנקודת מבט מסוימת, אכן גורלו של האדם, לא בידיו כלל. כי בסופו של דבר, תחושת הטוב והרע של האדם, תלויה בדבר אחד ויחיד בלבד, והיא, מידת ההתאמה שיש, בין המציאות, לבין הרצון של האדם. וככל שהפער בין הרצון של האדם, לבין המציאות, ככל שהפער הזה גדול יותר, כך האדם מרגיש יותר רע. וככל שהפער בין הרצון של האדם, לבין המציאות, קטן יותר, כך האדם מרגיש יותר טוב.

ונמצא אם כן, שכדי שהאדם יוכל לשלוט בתחושת הטוב והרע שלו, לשם כך הוא צריך לשלוט, גם ברצון שלו, דהיינו, להיות מסוגל להחליט מה הוא רוצה. וגם האדם צריך לשלוט במציאות, ולוודא שהיא תתאים תמיד לרצון העצמי של האדם. ושליטה באחד מהגורמים האלה בשלמות, היא טובה בפני עצמה. כי תמיד אפשר באמצעות אחד מהגורמים האלה, ליצור התאמה עם הגורם השני, גם אם הוא לא בשליטה מלאה.

ומי שיתבונן היטב בעין אמיתית על עצמו ואל תוכו, יראה, כי במציאות הוא לא שולט. ולא רק שהאדם לא שולט במציאות כולה בשלמות, אלא שהאדם, כמעט ולא שולט בשום דבר לגבי המציאות.

וכך גם לגבי הרצון העצמי של האדם עצמו. שמי שיתבונן יראה, כי מנקודת מבט מסוימת, האדם לא שולט ברצון העצמי שלו בכלל. כי כדי לשלוט ברצון העצמי, לשם כך צריך שיהיה לאדם רצון עצמי, שלפיו הוא ישלוט ברצון העצמי שלו עצמו. כגון לדוגמא, שכדי שהאדם יוכל לבחור להחליט לרצות לאכול אוכל בריא, לשם כך צריך שיהיה לאדם רצון אחר, שיניע אותו לזה.

וכל הרצונות שיש לאדם, כל אחד מהם, נובע מרצון אחר. והרצון הראשון הפנימי ביותר שיש לאדם, מנקודת מבט מסוימת, הוא לא ממש נמצא בשליטת האדם. כך שלא ממש יש לאדם בחירה חופשית על מה שהוא רוצה. וכפי שכבר ביארתי את כל הנושאים האלו לעומקם, במקומות אחרים.

וכמות האפשרויות כיצד יכולה להיות המציאות, וכמות האפשרויות איזה רצון ירצה האדם בכל רגע, הכמות, היא אין סופית. ואכן, בכל רגע ורגע, המציאות יכולה להיות בצורה כלשהי, שהאדם לא ירצה אותה. ואין לאדם שום אפשרות לעשות נגד זה שום דבר. כי הרצון של האדם עצמו, הוא לא ממש בשליטתו העצמית.

כך שהפחד המוצדק ביותר הוא, מכך שהמציאות תהיה נגד רצונו של האדם תמיד. שפתאום המציאות תחליט, שהיא תהיה בצורה מסוימת, ושהרצון של האדם יהיה בצורה מנוגדת לה. שעל ידי זה האדם ירגיש רע וסבל נצחי, בלי יכולת לעשות שום דבר נגד הסבל שלו.

וגם השכל של האדם, גם הוא לא בשליטת האדם. כי השכל של האדם עצמו, הוא לא כפוף לעצמו, אלא הוא כפוף לחוקיות שלפיה המציאות מנהלת אותו. כי המציאות מחליטה, כיצד השכל עצמו יחשוב. ולא השכל מחליט, מה בדיוק הוא יחשוב. כך שהאדם יכול להשתגע בכל רגע ורגע, ולאבד שליטה לגמרי וכולי.

והדרך להתמודד עם הפחד הזה ועם החרדה הזאת להשתגע ולהגיע לאובדן שליטה, היא על ידי אמת. דהיינו, על ידי זה שהאדם מבין את האמת. שהאמת היא, שאכן הדבר הזה יכול לקרות, ושאי אפשר לעשות שום דבר נגד זה. ואלו חוקי המשחק וחוקי העולם. שקיימת תמיד האפשרות, שהמציאות תהיה נגד רצונך. והאפשרות הזאת, תמיד קיימת, ואין דרך להעלים אותה.

ובנוסף, האמת העמוקה ביותר היא, שזה בכלל לא ממש משנה, אם המציאות תהיה כרצונך או לא. כי הטוב והרע, הם רק יחסיים בלבד. ומבחינה אובייקטיבית, אין טוב ורע. וככל שהאדם מתחבר יותר לשכל האובייקטיבי, דהיינו, שהאדם מתרגל לחשוב בצורה אובייקטיבית במשך היום יום, כך גם האדם פתאום חווה, את זה, שמבחינה אובייקטיבית אין טוב ורע, וממילא לא שייך לפחד כלל...