כי יש כאלו שחושבים בטעות, שתחושת הפחד והחרדה, קיימת אצל האדם רק לפעמים, אך לא באופן רציף. אך באמת, כל בני האדם שקיימים בעולם, כולם מפחדים תמיד כל הזמן ללא הפסקה. וההבדל הוא רק בעוצמות השונות של הפחד והחרדה. אך כולם נמצאים ברמה כלשהי של פחד וחרדה, באופן תמידי, וכולם סובלים מפחד תמידי.

ולמה כולם מפחדים תמיד? משום שלכולם תמיד יש רצון כלשהו. והרצון של האדם + ההבנה שלו שאולי הרצון שלו לא יתגשם, הם אלו שיוצרים אצל האדם את הפחד שלו. ומי שרוצה לדעת ממה הוא מפחד, פשוט שיבדוק מה הוא רוצה. וכל רצון שיש לאדם, פירושו שהאדם חושב שהמציאות תהיה טובה יותר, אם היא תהיה בצורה כלשהי לפי רצונו.

וככל שיש לאדם יותר רצונות, וככל שהאדם מבין טוב יותר, שאולי המציאות לא תהיה בדיוק כפי מה שהוא רוצה, כך האדם מפחד יותר. וככל שהאדם רוצה יותר ומתעקש יותר, שהמציאות תהיה דווקא כך ולא אחרת, וככל שהאדם רואה ומבין טוב יותר, שהמציאות עלולה להיות שונה מרצונו, כך הפחד של האדם גדל, ואז נוצרת אצל האדם חרדה. והחרדות של האדם, הן הפחדים הקשים שיש לאדם, שנובעים מהרצונות החזקים של האדם, שהסיכוי בעיני האדם, שהם לא יתמלאו, גדול יותר.

כך שכולם מפחדים תמיד. ואין שום אפשרות להיות קיים בעולם הזה, או להיות קיים בכל סוג קיום שהוא בכל עולם שהוא, בלי להיות בלי שום פחד וחרדה כלשהם. כי הקיום של האדם, דהיינו, עצם זה שהאדם יודע שהוא עצמו קיים, זה עצמו יוצר אצל האדם פחד תמידי. כי הקיום העצמי של האדם, תלוי בכך שהוא יחווה שהוא נפרד מדבר אחר, דהיינו, שיש לו חיסרון כלשהו. וממילא יש רצון, וממילא יש פחד וחרדה. וכפי שכבר ביארתי עניין זה לעומקו, במקום אחר.

ואעפ"כ, למרות שכולם נמצאים בפחד תמידי תמיד, אעפ"כ הפחד לעולם לא ממלא בשלמות את האדם. אלא כולם גם נמצאים ברוגע תמידי תמיד ברמה מסוימת, במקביל לכך שכולם נמצאים בפחד התמידי.

והעניין הוא, כי מצד אחד, בכל דבר בעולם, יש חיסרון כלשהו. ובגלל שבכל דבר בעולם יש חיסרון כלשהו, לכן תמיד יש לאדם, רצון כלשהו לשנות את המציאות. וממילא גם, תמיד יש לאדם פחד כלשהו, מכך שהמציאות לא תהיה כרצונו.

ואעפ"כ, במקביל לכך שבכל דבר יש חיסרון כלשהו, במקביל לכך, בו זמנית, בכל דבר שיש בעולם, יש גם יתרון כלשהו. ולכן תמיד ולעולם, קיים גם חוסר רצון לשנות את המציאות. כי האדם תמיד יש לו איזה דבר טוב כלשהו, שהוא יכול למצוא בכל מצב שהוא. וגם אם האדם חושב שהכל רע, אעפ"כ בתת המודע של האדם, הוא יודע לראות את היתרון שיש בכל דבר בעולם.

ומהצד שיש חיסרון בכל דבר, מהצד הזה האדם נמצא תמיד בפחד תמידי. כי האדם תמיד רוצה לשנות את המציאות, ולכן הוא תמיד מפחד שהמציאות לא תהיה כרצונו. אבל יש גם את הצד השני של המטבע, שהאדם תמיד נמצא ברוגע תמידי. כי בכל דבר יש יתרון, שגורם לאדם להיות מרוצה מהמציאות כפי מה שהיא, וגורם לאדם לא לפחד באמת משום דבר, כי הרי בכל דבר יש טוב. כך שהאדם נמצא תמיד, גם בפחד תמידי, וגם ברוגע תמידי, והכל במקביל. ורק העוצמות, הן אלו שמשתנות כל הזמן.

ואם הפחד היה ממלא את האדם, האדם לא היה עושה שום פעולה כלשהי. כי פחד מושלם, הוא חוויה שהאדם חווה, שכל דבר שלא יקרה, תמיד יהיה לו רע. שאז האדם מפחד בשלמות, מכך שתמיד יהיה לו רע. וכאשר האדם חושב שתמיד יהיה לו רע, הרי שממילא אין לו שום רצון כלשהו לשנות את המציאות, כי הרי בכל מקרה תמיד יהיה לו רע. ואז כאשר האדם לא רוצה לשנות את המציאות, ממילא כבר לא רע לו בכלל...