ובו יתבאר, העניין של פחד מפני הצלחה, שהאדם מפחד להצליח. ויתבאר, למה האדם מפחד להצליח? ואיך להתמודד עם הפחד של האדם מכך שהוא יצליח? ופחד מפני הצלחה, הוא פחד שיש לאדם בתת המודע שלו, שמא הוא יצליח להשיג את המטרות שלו. כי לכל אחד, יש בחיים מטרות כאלו ואחרות. ויש פחד מפני הצלחה, שגורם לאדם לפחד להצליח להשיג את המטרות שלו בשלמות.

והעניין הוא, כי תת המודע של האדם, רוצה שהאדם ירגיש טוב תמיד (מאושר תמיד). ולהרגיש טוב תמיד, פירושו, שתמיד המציאות תהיה כרצון האדם. כי האדם מרגיש טוב, כאשר המציאות כרצונו. והאדם מרגיש רע, כאשר המציאות שונה מרצונו. והאדם רוצה להרגיש טוב ולא רע. והאדם רוצה להרגיש כמה שיותר טוב, כל הזמן. והאדם לא רוצה להרגיש רע בכלל. מה שאומר שהאדם רוצה להרגיש טוב כל הזמן. ולהרגיש טוב כל הזמן, פירושו, שהמציאות תהיה כרצון האדם כל הזמן.

והנה, לכל אחד בחיים, יש מטרות כאלו ואחרות. והמטרות שיש לאדם בחיים, הם החסרונות שלו. כי המטרות שיש לאדם, הם הרצונות שלו שהוא רוצה להשיג. וכל מטרה שיש לאדם, היא חיסרון שיש לאדם. כי המטרה של האדם, היא למלא את כל החסרונות שלו, ולגרום לכך שהמציאות תשתנה ותהיה כפי מה שהוא רוצה. והאדם מציב כמטרה, לשנות את המציאות, ולגרום לה להיות כרצונו תמיד.

וכאשר האדם מצליח להשיג את המטרה שלו ולמלא את רצונו, אז הוא חווה שביעות רצון שמחה ואושר. ולכן האדם רוצה מצד אחד להצליח להשיג את הרצונות ואת המטרות שלו. כי ככל שהאדם משיג יותר את המטרות שלו, כך נוצרת התאמה גדולה יותר, בין רצונו של האדם לבין המציאות, וכך האדם מרגיש טוב יותר.

ומצד אחד, כל אדם אמור לרצות להצליח בשלמות, כמה שיותר מהר. ומהיבט מסוים, כל אחד בעולם, אמור ללכת עד הסוף אחרי כל הרצונות שלו. כי המטרה הסופית של האדם, היא, שהוא ירגיש טוב. וזה אפשרי, רק כאשר כל הרצונות של האדם מתמלאים בשלמות. כי אם יש רצונות לאדם, שלא מתמלאים, הרי שרע לאדם. ומנקודת המבט הזו, האדם לא אמור לפחד להצליח, אלא הוא אמור להיות עם ביטחון עצמי ואמונה עצמית ורצון עצמי להצליח.

אלא מה, שהאדם שהוא לא טיפש גמור, ושיש לו כבר קצת ניסיון בחיים, הוא יודע ומבין מראש, גם ברמת המודע וגם ברמת תת המודע שלו, שגם אם הוא ישיג את המטרות שלו, הרי שגם אז הוא לא יהיה מרוצה בשלמות, ושתמיד יצוצו מטרות אחרות, שיגרמו לו להרגיש רע. כי ככל שיש לאדם יותר מטרות בחיים, וככל שהאדם יותר נחוש להשיג את המטרות שלו, כך האדם מרגיש יותר רע, מכך שהוא חושב שהמציאות שונה מהרצון שלו.

ובמאמר מוסגר נאמר, כי אדם שבטוח שהוא ישיג את המטרות שלו, הוא פחות חווה את החיסרון שלהן, ופחות רע לו מהמטרות שלו.

והאדם מייחל להיות מאושר ולהרגיש טוב תמיד. ומצד אחד, יש לאדם תקווה, שאם הוא ישיג את המטרות שלו, אז יהיה לו טוב יותר. וכאשר האדם מרגיש רע, אז יש לו אמונה ותקווה, שאם הוא יצליח בחיים ויצליח להשיג את המטרות שלו, אולי הוא יהיה מאושר בשלמות. והתקווה הזאת שיש לאדם, גורמת לאדם להירגע מכך שרע לו. כי היא מצננת עבור האדם את הסבל שלו.

ומצד שני, האדם מבין ויודע בתוך תוכו, שגם אם הוא כן יצליח להשיג את המטרות שלו, הרי שעדיין הוא ירגיש רע. כי האדם חולה במחלה (בריאה?!), שגורמת לו לרצות תמיד לשנות את המציאות. ולא משנה מה יהיה או לא יהיה לאדם, הוא תמיד ירצה לשנות את המציאות למשהו אחר. ואין שום צורה כלשהי של מציאות, שאם האדם יקבל אותה, אז הוא יפסיק לרצות לשנות את המציאות. אלא, האדם מטבעו, תמיד רוצה לשנות את המציאות באשר היא.

וזו הסיבה שהאדם מפחד להצליח. כי האדם מפחד להתאכזב ולגלות את מה שהוא כבר יודע בתת המודע שלו, שגם כאשר הוא ישיג את המטרות שלו, גם אז הוא ירגיש רע ותחושת חיסרון. ומצד אחד, האדם מרגיש רע, מכך שיש לו מטרות שהוא לא משיג אותן. אבל מצד שני, האדם מרגיש טוב, מכך שהוא יכול לשקר את עצמו ולחיות באשליה, שכאילו אם הוא כן ישיג את המטרות שלו, אז כן יהיה לו טוב.

כי האדם יודע בסתר ליבו ובתת המודע שלו, שאם הוא כן ישיג את המטרות שלו, את כל המטרות שלו, אז הוא ירגיש הרבה יותר רע. כי אז הוא יבין, שלא משנה מה הוא יעשה או לא יעשה, תמיד הוא ירגיש רע. והאדם מפחד להתמודד עם האמת הזאת, שתמיד הוא ירצה לשנות את המציאות...