אליעד: נדבר עכשיו על איך להתמיד בהרגלים. כמו למשל לאמר את האמת. אדם למשל מחליט החלטה ורוצה לדעת איך להתמיד. כמו איך להתמיד בלהפסיק לעשן, איך להתמיד בלא לעבוד, איך להתמיד בלהיצמד לאמת וכו'.

השאלה היא איך להתמיד. התשובה הראשונה אומרת שאין דרך, כי אתה לא יכול להכריח את עצמך לעשות, אתה כפוף למה שאתה רוצה, ומה שאתה רוצה, לא כפוף לך. ואולי מה שאתה רוצה אתה מחליט, אבל השאלה היא מי מחליט מה אתה באמת רוצה. ומה שאתה באמת רוצה לא תלוי בך. מה שאתה עושה בסופו של דבר לא תלוי בך, ולכן מהיבט מסויים אין דרך להתמיד.

ואם נמשיך עם התשובה הזאת, זה בסדר גמור שאתה לא מתמיד, אתה לא יכול להתמיד, ולא צריך להתמיד, למה לך להתמיד? ואם אכפת לך וגם אתה לא יכול להתמיד אז נדפקת. גם יגרמו לך לרצות להתמיד, וגם יגרמו לכך שלא תצליח להתמיד, מה תוכל לעשות?

המציאות תמיד רודפת אחריך, המציאות תפקידה לגרום לכך שאף פעם לא תהיה מרוצה ממנה. עצם זה שהמציאות גרמה לכך שתהיה קיים, תמיד לא תהיה מרוצה. ומי זה המציאות? אתה. אתה רודף אחריך וגם מתלונן.

אם אתה רוצה לפגוש את אלוהים, כנס לחדר, וכל מחשבה שעולה לך, תבדוק האם היא נכונה או לא, עד שתגיע למצב שאפילו לא תדע שאתה קיים. מה שאתה צריך לעשות הוא, לא לחשוב שום דבר שהוא לא נכון.

ועכשיו התשובה השנייה, איך אפשר להתמיד? יש חוקים בעולם כמו סיבה ותוצאה ונסביר איך אפשר להתמיד. מה שגורם לאדם להחליט מה לעשות, זה מה שהוא רוצה יותר.

אדם תמיד רוצה את הכל, והשאלה היא מה הוא רוצה יותר. איך יודעים? לפי מה שהוא עושה בסוף.

שאלה: אם אני חוקרת מה לעשות, ואני לא יודעת, אז איך אני אקבל החלטה?

אליעד: אם זה לא מציק לך וזה שווה, אז אין שאלה, תשארי בשווה, תשאירי את המצב כמו שהוא. למה את צריכה לדעת מה את רוצה יותר?

שאלה: כדי לעשות תזוזה.

אליעד: למה את צריכה לעשות תזוזה?

שאלה: בגלל השקרים שאני משקרת לעצמי.

אליעד: אז תבחרי צד, או שתשקרי פחות ואז לא משנה מה תעשי, או שתשקרי יותר ואז תבחרי צד. או שתצטרפי לאחד מהצדדים או תצאי מהקרב.

מה שאני רוצה להגיד, שאתה עושה לפי מה שאתה רוצה יותר. ואיך תגרום לעצמך לרצות יותר? על ידי חיזוק הרצון. ואיך מחזקים את הרצון? על ידי השכל של הסיבה של הרצון. מה גורם לרצון אחד להיות חזק יותר מרצון אחר? הסיבות שלו.

מצד האחדות אין הבדל, הכל שווה. מצד הנפרדות, מי שמחליט בסוף מה תעשה, זה לפי מה שאתה מבין. לדוגמא, אם אדם רוצה להתמיד בהפסקת עישון, מה הוא צריך לעשות? הוא צריך לחזק בתוכו את הרעיון שלעשן זה רע. זאת אומרת שהוא צריך להכניס את עצמו לניפרדות. הוא צריך כל היום לקרוא ספרים נגד עישון.

אם אתה רוצה להתמיד במשהו, אתה חייב להיות בניפרדות, וגם בניפרדות מאוד ספציפית, איך לגרום לעצמך לחשוב? לחשוב מה שחשוב לך יותר, ולהסתיר מעצמך את האמת שאומרת שזה לא משנה.

ולמה לאדם קשה לשקר את עצמו? כי הוא שקרן, ולמה האדם משקר? כי אם היא למשל תגיד לעצמה שהיא רוצה להרויח הרבה כסף, וזה יגרום לה לעבוד, אז היא תרגיש רע. ובגלל שהיא משקרת את עצמה וחושבת שלסבול זה רע, לכן היא לא מסוגלת להגיד לעצמה שהיא רוצה לסבול.

אם היא הייתה אשת אמת עד הסוף, אז היא הייתה מגיעה למצב שלא משנה לה אם היא סובלת או לא סובלת. אם האדם בטוח שלסבול ולא לסבול זה אותו הדבר, ואתה חווה שאתה בוחר את הצמצום, עד כדי כך שאתה יכול לראות את הסבל מול הפנים שלך, ואתה בצ'יק יכול להעלים אותו ואתה לא רוצה. אתה רוצה שיהיה פה סבל, אתה רוצה צמצום.

למה האדם לא רוצה את השקר? הוא חושב שמספיק רע לו עכשיו, אז מדוע שיעשה לעצמו יותר רע, זה לא הגיוני.

ומה אני אומר, אם אתה בן אדם הגיוני, וההיגיון אומר שלא תעשה לעצמך רע, אז מה קורה? רע לך. אתה מתנגד לזה שיהיה לך רע, ולכן רע לך.

כדי להתמיד, צריך להיות בנפרדות, ובנפרדות חזקה, ולמה האדם לא רוצה לחשוב על ניפרדות, כי זה גורם לו להרגיש רע. אז מה התשובה? אל תשקר, שב עם עצמך ותשאל האם אני בטוח או לא בטוח, בכל דבר שעולה לך, תשאל עד שלא תדע שום דבר. וכשתחזר משם יהיה לך את ההבנה שלא משנה אם אתה בסבל או בעונג, זה לא משנה בכלל, ואז כשהאדם באמת מבין שזה אחד, אז הוא יכול לבחור להיות בניפרדות.

אדם שהיה באחדות, וחוזר לניפרדות, זה רק בגלל שהוא רוצה לסבול. ולמה האדם רוצה את הסבל? זה שהוא רוצה את הסבל, אין ספק, כל אחד שיושב פה רוצה את הכל, אז למה אתה רוצה את הכל? והאם אתה מחליט איזה סבל אתה רוצה וכמה? ומכאן אנו עוברים לשאלה, למה אלוהים רוצה לצמצם את עצמו? מצד אחד כי ככה אני רוצה, מצד שני אין לי ברירה כי ככה אני רוצה, ומצד שלישי לא משנה מה אני רוצה. והאם אני שולט בזה? מצד אחד תמיד, מצד שני אף פעם, מצד שלישי זה לא משנה.

סיפור על דתיים, למה הדתיים הולכים לכותל המערבי? אם אדם הולך לחנות ואין שם אוכל, אתה לא הולך לשם שוב. הדתיים הולכים שוב ושוב לכותל, והם אף פעם לא מקבלים תשובה, אבל הם רגילים לדבר בלי להקשיב, העיקר שהם אומרים מה הם רוצים ולא משנה מה אלוהים רוצה. כי אם היה אכפת לו מה אלוהים חושב, הוא לא היה בא יותר לכותל כי אלוהים לא אמר לו מה הוא חושב.

כדי להתמיד אתה צריך להיות משוחרר מבפנים, מבפנים אתה צריך להרגיש טוב באמת, ואז אתה יכול לצמצם את עצמך ולהגיד אני רוצה את זה ולא את זה.

יש הרבה אנשים רוחניים שרוצים להשתחרר מהרצון שלהם, הם סובלים מזה שהם סובלים. מי שסובל מכך שיש סבל, אז העיסוק העיקרי שלו בחיים זה לשחרר אנשים מהסבל. ובגלל שהם חושבים שלסבול זה כל כך רע, הם סובלים יותר מאשר הסבל עצמו. אם למשל יבוא אריה והם יברחו, הם יסבלו יותר מזה שהם ברחו, ויהיו בדיכאון מזה שהם לא הצליחו לתת לאריה לטרוף אותם.

אבל מי שנהנה מכך שהוא סובל, ומי שלא מתנגד מכך שהוא סובל, דהיינו, רוצה לסבול, הוא חייב לברוח. כי אם הוא לא יגדיר לעצמו טוב ורע, הוא לא יסבול יותר. אם האדם יגיד מה שקורה קורה והוא ממש יתחבר לזה, אז למעשה נגמר הקיום, ואין יותר כלום.

יש מישהו אמר, זה שאליעד צוחק על הדת זה בסדר, אבל למה הוא צוחק על כל המורים הרוחניים? מי שגילה שהכל אחד הוא גם סובל, למה? מקודם לפני שהוא גילה היה לו קשה להיות בניפרדות, אבל אחרי שהוא גילה שהכל אחד, עוד יותר קשה לו בניפרדות. וכל כך קשה לו שהוא חושב שכולם סובלים והוא מנסה להוציא אותם החוצה. כשהאדם מגלה שהכל אחד, זה נקרא בספר אחדות שיקרית, קשה לו יותר בעולם.

לכן אני אומר שכול המורים הרוחניים לא הגיעו. להגיע לאחדות זה לא להבין שהכל אחד, תדמיינו עוגה עם שתי שכבות, שכבה אחת ניפרדות ושכבה אחת אחדות, בניפרדות יש את כל הצמצומים וטוב ורע ובאחדות יש אחד. אם גילית שכול הדברים האלה הם גם אחד, אתה עדיין בניפרדות. לגלות את האחדות זה לגלות...