משחקי קלפים
ישבנו פעם חברים לשחק פוקר, שחקנו על גפרורים, זה היה נחמד לכמה דקות, עד שהריגוש מהמשחק הלך ופג לו. אמרנו, אם אין מה להפסיד, איך נהנה מהמשחק.
אז התחלנו לשחק על כסף אמיתי, ורמת הריגוש הלכה וגברה לה, וכך גם ההנאה. במשך שעות הכסף עבר מצד לצד והיו הרבה חיוכים. ואז לאט לאט, אחד תפס ת'טריק והחל לרוקן את כולם. והוא היה מרוצה מאד. והאחרים החלו לחשוש שהם הולכים להפסיד את כל כספם שככל שעובר הזמן הם החלו יותר ויותר להתבאס על המשחק. ואז הבחור שניצח כל כך נהנה מתחושת הנצחון, שהחל להלוות לחברים כסף, שיוכל להמשיך לנצח, שאם לא, לא יהיה את מי לנצח. והחברים לקחו ברצון, שאולי בכל זאת יצליחו לנצח אותו. ואז חזר המשחק לחיוכים. ואז אחד החברים בכלל נזכר שהם שחקו על גפרורים, ומה הם צריכים בכלל את כל הטלטלות האלה, "איך נכנסנו לבארוך הזה", ואמר להם, חברים עזבו, בואו נחזור לגפרורים" אמרו לו "אתה משוגע", והוא המשיך בכל זאת, ונזכר בכלל שכל המשחק הוא בכדי להרגיש את המשחק, ואז החל ליהנות באמת מהמשחק.