הי אנה

רציתי להוסיף לדברי אליעד מהניסיון שלי.

בהתחלה הייתי שומעת הרצאות ומאוד נהנית, ורק אחרי כחודשים התחלתי לבוא להרצאות, וזה היה ממש אחרת.

זה כמו עיוור שהולך בדרך. שנתקע, ואז בהרצאה הייתי מבינה משהו, וממשיכה בדרך. ושוב נתקעת בדבר אחר, ושוב בהרצאה הייתי מבינה משהו וממשיכה. ההרצאות זה כמו מישהו שאומר לך, הי את תקועה, תמשיכי. הי, פנית שמאלה, תחזרי לדרך.

בכול אופן זאת ההרגשה שלי, ולכן אני משתדלת לבוא להרצאות.

@אנה:

אם תגיע למליון הרצאות, זה כן יעזור לך להיות כנה עם עצמך...

מישהו, אני מבינה שאתה חושב שאנחנו טוחנים מים כל הרצאה מחדש, אבל רק להבין את הקונספט של מה שאנו מדברים, זהו קצה הקרחון למה שבאמת צריך להבין. את הקונספט גם טיפש יכול להבין. להיות כנה עם עצמך, לא לשקר את עצמך ולהיות אמיתי זאת העבודה האמיתית. גם אם תגיע למיליון הרצאות ולא תיהיה כנה עם עצמך זה לא יעזור לך.

אנה, לא שללתי את מה שאביבה כתבה לי, ואני מסכים איתה פחות או יותר...

ועוד פעם כתבת לי משהו שאין לו קשר למה שכתבתי אז אני אולי אני פשוט הוזה כרגע...

אליעד אתה צודק, אבל ההתמקדות שלי היא בעצמי... מכיוון שכרגע אני לא יכול להגיע להרצאות, וההרצאות שאני שומע מהבית חוזרות על עצמן, אז אני מנסה פה לעשות משהו... וכל השאר...

@דני:

תנסה להתמקד רק בעצמך! ואם זה מספיק חשוב לך, אז תגיע להרצאה, ותקבל ממני תשובות בעל פה. ואם אתה לא יכול להגיע, אז... וכל השאר, זאת קשקשת...

מישהו

אני מסכימה עם מה שאנה כתבה לך.

ובכול זאת אני רוצה להוסיף, שאתה לא יכול לדעת מה קורה אצל האנשים בקבוצה, האדם היחיד שאתה יכול לדעת עליו, וגם זה רק אם תנסה להבין, - זה רק אתה. ומנסיוני, אני מציעה לך להתחיל לבדוק מה קורה איתך, בהצלחה.

אנה, אני לא רוצה להיות בוטה, אבל אני בכלל לא מבין מה הקשר של מה שכתבת...

הדברים שכתבת אני יודע אותם מזמן, ושמעתי אותם 800 פעם.

ויש לי תחושה שמה שכתבת זה יותר בשבילך מאשר אליי...

אם תקראי את ההודעה שלי תביני שדיברתי על ההרצאות, שרובן נשמעות אותו הדבר והייתי שמח לראות משהו שונה ומשהו שיכול לקדם אותנו יותר...

ועכשיו האמת!!!! אליעד כבר גילה לכם את התשובות, את הקונספט ואת הדרך... זהו כל מה השאר עכשיו זה אותו הדבר במילים אחרות.

ולפי אליעד כדי להגיע לאושר אנחנו צריכים להתבונן בעצמנו ולהשתמש בדברים ובשאלות למה, מה וכו'...

זאת אומרת שאין באמת טעם לשמוע עוד הרצאה, אלא יש טעם להתבונן עם עצמנו יותר... ויגבה אותי אליעד כי הוא אמר בעצמו כמה פעמים ל'שואלים' בפגישות שהם יושבים עם עצמם שעה בערך ביום ואומרים לא משנה יש בערב הרצאה אז נחשוב בערב.

אז לפי ההבנה שלי ובנוסף הייתי שמח לשמוע הרצאה שבה עושים התבוננות ומראים את כל הקשיים והשאלות בלי לסטות לנושאים אחרים.

אליעד אין לי מושג אם תתייחס לזה או לא, אבל לצערי אני לא יכול כרגע להגיע לפגישות ואני רק פורק פה תסכול... תודה רבה

היי מישהו

קודם כל אף אחד לא אמר לך להאמין למה שנאמר, אתה צריך לבדוק בעצמך את הדברים.

הרעיון הוא בעצם שהאדם יתחיל להתבונן ולהבין את עצמו, להבין את המציאות, מי הוא בכלל, למה הוא חיי וכו'.

בלי שום קשר לדיבורים על אחדות עצם העובדה שיותר תבין את עצמך ישנה לך את חויית המציאות ותתחיל לראות דברים בצורה אחרת.

ובקשר ל - "אם תרצה לעוף אתה תעוף", אתה הרי לא מבין מהו רצון בכלל, למה יש לך רצון כזה או אחר? נראה לך שאתה זה שבוחר מה לרצות ומה לא?

אביבה...

דבר ראשון הדברים שלי היו לאליעד. כי אני כן חושב שאליעד הוא בן אדם חכם ושהוא יודע על מה אני מדבר.

דבר שני אני לא מדבר על אנשים חדשים שבאים להרצאה וצריכים לקבל סטירה כי להתעורר, אלא על אותם אנשים קבועים שאני מכיר גם בפנים, כי הייתי בהרצאות, שלא נראה שמשהו מתקדם אצלם וכל הרצאה הם תקועים, וחלק שם פשוט למדו לדקלם משפטים שאליעד אומר ובזה זה נגמר... אפילו הוא אומר להם שיפסיקו כבר להגיד אחדות ונפרדות, שידברו בשפה שלהם...

מישהו שם אמר "אני רוצה להגיע לאחדות"... מה זה השטויות האלה תגיד את האמת אתה רוצה להפסיק לסבול... כל הדקלום הזה והחזרה על המילים של אליעד מראה שהם בעצם לא מתקדמים לשום מקום וימשיכו לבוא לעוד 1000 הרצאות עד שהם יקלטו.

לגבי ה"לא משנה" התכוונתי שלהגיד לא משנה לי איזה סוג לחם אני יבחר ולהגיד אני ירגיש טוב עם ההתלבטות שתהיה לי ועם התסכול וwhat ever זה שונה.

ולבסוף אם אליעד ידבר איתך רק מהאחדות, שזו מילה שלו, אז לפי מה שהוא אומר לא תהיה לכם שיחה.

ומכיוון שכבר שמענו והקבועים בהרצאות שמעו שהכל אחד בסוף, ואם תבין שהכל אחד אז תהיה מאושר... אז הגיע הזמן להסביר איך להגיע לשם. והכוונה שלי היא להראות לנו על אמת בלייב איך מגיעים לשם, כי אני מבטיח לך שאם תשמעי 100000 פעם הכל אחד לא ישתנה כלום.

למרות שאני חושב שאצל רוב האנשים פה הכל אחד זה רק סיסמא.

אחינו, לא הבנתי מה השאלה, כי ענית לעצמך ברוב המקרים. אז מה השאלה בפשטות?

למישהו, כשיש למשל עשרה אנשים ששומעים הרצאה, האם אתה מסכים שכול אחד מבין משהו אחר? כל אחד מבין בהתאם לתובנות ולהבנות שלו. וזה נכון שמה שכתבת שאני למשל לא רוצה לזכות בלוטו, אלא מבינה שרק אם אני ארצה בכול הלב את האמת, רק אז אבין אותה, אבל הבנה זו אצלי היא לא מאה אחוז, ולכן הדימויים שאליעד אומר, כמו לזכות בלוטו, מגדילים את ההבנה, שבאמת מה שעוזר, זה באמת לרצות את האמת עם כל הלב..

ובקשר לזה שכתבת שבסוף כל החיצוני נשאר אותו הדבר, רק שטוב לך עם הכול, זה שווה, להרגשה שזה לא משנה, לכן אין בכלל שאלה למה אליעד אומר זאת.

בקשר לשאלתך האחרונה, יש הרבה מורים, שכולם מדברים בפרספקטיבה של הניפרדות. לי נראה שכאן יש מורה אחר, שמדבר בצורה אחרת, המילים שכאן או שהם נוגעים בך או לא? ואיך אתה יודע שכשאליעד מדבר ואומר שהכול אחד, זה לא עוזר לשואל?

טוב אני באמת לא יודע אם אנשים שם חיים בסרט או לא, ואיך הם לא מתנגדים למה שאתה אומר, ואיך הם לא מנסים להגיע לעיקר ולפרקטיות.

אתה הרבה פעמים אומר דברים קיצוניים כמו "אם תרצה לזכות בלוטו אתה תזכה", "אם תרצה לעוף אתה תעוף"... ואנשים שם מה, איך מה פתאום. והרי ברורררר!! שמה שאתה מתכוון זה אם באמת באמת תרצה, כי בסוף הוא לא באמת ירצה לעוף כי הכל אחד או הסבר אחר שלך.

אז גם בהרצאה הזאת שאתה אומר שיש 3 סוגים ויש התלבטות. אז אתה אומר שבאחדות זה לא משנה לך מה תבחר... ושוב!!! זה סתם להגיד דברים (בולשיט)... יש משהו שאתה לא אומר הרבה, והוא הדבר שהכי טוב לשמוע אותו, נגדיר את זה, והוא שבסוף כל החיצוני נשאר אותו הדבר רק שטוב לך עם הכל. זאת אומרת שכשאני יבחר סוג לחם, אני עדיין יתלבט ועדיין ישנה לי אבל לא יהיה לי "רע" מההתלבטות.

וה"רע" מהתבלטות זה ה"דבר" שמפריע לנו... לכן להגיד לא משנה כדי להישמע קיצוני, זה שקר, או לא ישנה לנו כלום? בשביל מה אתה אומר את זה.

ועוד דבר כמישהו שואל אותך שאלה, על כל שאלה אתה יכול להגיד "הכל אחד". נכון אתה יכול, כי אם הכל אחד, (אני לא אומר את זה כסיסמא), אם באמת אין הבדל בין רוצה לבין לא רוצה אז אין שאלה. אני לא אומר שאני חווה את זה, אני אומר "אם" הכל אחד אז לפי ההיגיון זה נכון. אבל זה לא תורם לשואל השאלה בכלום, כי אתה מדבר מפרספקטיבה של אחדות כמו שאתה קורא לזה, ולנו השואלים אתה צריך לענות בפרספקטיבה של נפרדות ובמילים פשוטות כדי שנוכל להגיע לאחדות כמו שאתה אומר, ששם אתה טוען יהיה לנו טוב.

אני מקווה שתצליח לעקוב אחרי הנקודות שרשמתי פה. תודה

בוקר טוב אליעד (-:

בוקר טוב ענבל (-:

את לא טועה, ענבל... כל מה שכתבת עכשיו - נכון.

הרצאה מדהימה, עם הרבה תובנות חדשות שנוספו לי.

היי, ועוד דבר פריאל, לשאלתך

חשבתי על כך, קיבלתי תשובה, ככל שהתודעה של "דניאל" או כל אחד אחר, מזוהה יותר עם הגוף הגשמי, יתכן ותשאר קשורה לתחושת הגוף, ולכן תחוש גם כאב. אבל אם מייד עוזבים את ההתקשרות לגוף, כמו שרבים מתארים בחווית "מוות קליני", אז נשארות רק ההקשרויות הריגשיות והבעיות הלא פתורות שהאדם השאיר כאן, אבל את הגוף הפיסי לרוב משחררים.

סוף שבוע, רגוע (-:

ערב טוב

להבנתי, אם חותכים לי את כל האיברים... (מהר, או לאט... (-: ) הגוף ירקב יעבור ויתמזג היכן שיתמזג, והתודעה נשארת בדיוק כפי שהיא, יתכן שמסיבה כלשהי לא תהיה בכלל מודעות, אבל זה יכול להיות גם בגוף, ואז כבר דבר לא באמת משנה. אבל כל עוד התודעה קיימת, היא תמשיך לחוות נפרדות גם כשהגוף מת, ואת אותן הדילמות והרצונות והבילבול, רק באופן שונה, ללא לבוש הגוף, אך בלבוש שונה ללא גוף, אלו הבנותי בכל מקרה עד הלום בנושא המוות שמסיבות רבות חקרתי אותו.

יתכן שאני טועה, אך זו התשובה הכי אמיתית עבורי כרגע. למה אתה שוואל?

- ותוך כדי שכמעט כבר שלחתי את תגובתי, עלתה בי עוד תובנה בנושא, אדם שסובל כאב, בקצה הסבל יאבד את ההכרה, הוא לא יחווה סבל יותר ממה שהוא מסוגל לשאת. כך שברגע שאין אפשרות לשאת את הכאב, יש את איבוד ההכרה. השאלה: כשהתודעה מתעוררת חזרה ונאמר שהגוף מת, מה החוויה של התודעה כנפרדת, כי אני לא חושבת שהיא נעלמת ומתמזגת לאחדות (למרות שממילא אנחנו כל הזמן גם באחדות, אך לא בזה מדובר כרגע), מה החוויה? לא הייתי רוצה לבדוק את הנושא )-:

@פריאל:

* חיים לאחר המוות, האם יש חיים אחרי המוות? חיים לאחר החיים?.

היי אליעד (-:

היי ענבל (-:

שאלה, ענבל.

האם כשאדם מת, וכמובן שמדובר במוות פיזי, האם הוא מודע ל"אני"? מודע לקיומו? מודע לזה שהוא סובל "שם"?

הי

סיכום להבנתי, התבוננותי מההרצאה הנ"ל. חילחלו לתוכי דברים משמעותיים שדובר בהם רבות, הרעיון הוא שזה אמור לשבת פנימה יותר ויותר, עד שיש התהפכות השכל, אם ניתן להגדיר זאת כך:

א. הדיבור של להסתכל מבחוץ, או להשקיף על הדברים / המציאות מחוץ למקום, זה אומר ש"לצאת" מ"המקום", זה לצאת מההגדרות.

ב. וכמו תמיד כדי להעמיק בהבנה, להשתמש גם בכלי של השאלה, למה? למה אדם פועל כך או אחרת ביום יום, להבין את זה, לפני שמנסים לקפוץ להבין את אור האין סוף, אדם לא מבין למה הוא פועל כך או אחרת, ומנסה להבין את השלם!!! קצת בעייתי (-:

ג. להבנתי אם אדע, ואזכור תמיד גם בשכל וגם אחווה, שלא משנה מה יהיה, מה אעשה, היכן אחיה, יעבוד, ועם מי וכו וכו, לא משנה באיזה צורה אני מודעת לקיום שלי. כל עוד "אני" מודע לקיומי, כלומר יש אני ולא אני, משהו / מישהו אחר, אני מן הסתם כפי שכבר חפרנו רבות ארגיש חיסרון, אבל... חפרנו או לא, זו בדיוק שורשה של הבעיה, תמיד יהיה סבל ברמה כזו או אחרת כל עוד יש שניים, נפרדות, יש אני ויש אתה והוא וזה וכו'=סבל. והיה ומודעים לכך שאכן זו הבעיה, ומבינים באמת את הבעיה, היא נעלמת מעצמה, בלי לעשות משהו, רק להבין, ואז חווית הסבל משתנה, רואים את העולם במשקפיים יותר ורודים.

- מה גם ששואלים שאלות, במקום להמשיך לשאול, שזה חלק מהדרך, להבין בכלל את מהות השאלה, ההבנה האם זה משנה או לא משנה משהו: למה עושים דווקא כך, ולא אחרת, זה מפוגג את השינוי, את השניים, את הנפרדות ומאפשר להתקרב מהר יותר לתובנות.