הי
סיכום להבנתי, התבוננותי מההרצאה הנ"ל. חילחלו לתוכי דברים משמעותיים שדובר בהם רבות, הרעיון הוא שזה אמור לשבת פנימה יותר ויותר, עד שיש התהפכות השכל, אם ניתן להגדיר זאת כך:
א. הדיבור של להסתכל מבחוץ, או להשקיף על הדברים / המציאות מחוץ למקום, זה אומר ש"לצאת" מ"המקום", זה לצאת מההגדרות.
ב. וכמו תמיד כדי להעמיק בהבנה, להשתמש גם בכלי של השאלה, למה? למה אדם פועל כך או אחרת ביום יום, להבין את זה, לפני שמנסים לקפוץ להבין את אור האין סוף, אדם לא מבין למה הוא פועל כך או אחרת, ומנסה להבין את השלם!!! קצת בעייתי (-:
ג. להבנתי אם אדע, ואזכור תמיד גם בשכל וגם אחווה, שלא משנה מה יהיה, מה אעשה, היכן אחיה, יעבוד, ועם מי וכו וכו, לא משנה באיזה צורה אני מודעת לקיום שלי. כל עוד "אני" מודע לקיומי, כלומר יש אני ולא אני, משהו / מישהו אחר, אני מן הסתם כפי שכבר חפרנו רבות ארגיש חיסרון, אבל... חפרנו או לא, זו בדיוק שורשה של הבעיה, תמיד יהיה סבל ברמה כזו או אחרת כל עוד יש שניים, נפרדות, יש אני ויש אתה והוא וזה וכו'=סבל. והיה ומודעים לכך שאכן זו הבעיה, ומבינים באמת את הבעיה, היא נעלמת מעצמה, בלי לעשות משהו, רק להבין, ואז חווית הסבל משתנה, רואים את העולם במשקפיים יותר ורודים.
- מה גם ששואלים שאלות, במקום להמשיך לשאול, שזה חלק מהדרך, להבין בכלל את מהות השאלה, ההבנה האם זה משנה או לא משנה משהו: למה עושים דווקא כך, ולא אחרת, זה מפוגג את השינוי, את השניים, את הנפרדות ומאפשר להתקרב מהר יותר לתובנות.