שאלה: אם אני במקום של אחדות, למה שאבחר לשחק?

אליעד: השאלה שלך מראה שאינך יודעת מה היא אחדות, האחדות היא לא משהו שאת נאחזת בו. שתביני שאין דבר כזה אחדות, אז תביני מה היא אחדות. השאלה שלך היא למעשה, למה אלוהים ברא את העולם? איך מהאחדות נוצרת נפרדות?

חזרנו לשאלה הראשונה, וכל תשובה שאני אתן לך, את תמשיכי לשאול עוד שאלות. ולכן התשובה היחידה היא שאין שאלה. לך בראש יש הבדל בין מה שהיה לפני הבריאה לבין מה שיש אחרי הבריאה, את מבדילה בין רצון לשחק, לרצון לא לשחק, אם היה לך שכל, היית מבינה שאין הבדל בין לשחק ללא לשחק.

אם היית מבינה מה היא אחדות, אז לא הייתה לך שאלה. את חושבת שאחדות נפרדת מנפרדות. אבל למעשה אחדות ונפרדות זה אותו אחד. אחדות זה לא הפוך מנפרדות.

אחדות זה הבנה גדולה, או השיגעון הכי גדול בעולם, שלא מפריד בין שום דבר. את רואה תפוז או שני תפוזים, זה אותו הדבר. אז אם אין הבדל בין אחד לשניים, אז אין הבדל בין לעבוד או לשבת ולא לעשות שום דבר. יש שכל שהוא מעבר לכל, ששם אין הגדרות.

שאלה: איך אני מגיעה לשם?

אליעד: בשכל זה קל, אפשר להוכיח לך שהכל אחד.

השאלה איך את מגיעה לשם בחוויה. בחוויה זה על יד אמת ביום יום. אם את בחיי היום יום תכריחי את עצמך להבין את עצמך, את בסוף תביני, שאם את אוכלת או לא אוכלת זה אותו הדבר. מה זה אומר, לא תהיה לך שאלה למה לאכול ולמה לא לאכול. בעין שלך את תראי, למרות שאת זזה, את תראי את עצמך בכל המקומות.

כשאתה רואה נפרדות, אתה רואה את אתמול נפרד מהיום ונפרד ממחר, מה זה בסך הכל? תמונה. אדם חושב שהיום זה מציאות אחת, ואתמול כבר איננו. אבל זה לא נכון, אם אתה מבין ויודע שמה שקרה אתמול, קיים גם עכשיו, אז אתה מבין שכול הואריאציות קיימות עכשיו.

אז ברובד מסוים אתה רואה רק את העולם הזה, אבל ברובד אחר בתוכך אתה רואה גם את כל שאר האפשרויות. אז אתה לא באמת נאחז בצורה הספציפית הזאת.

עכשיו נראה את עליסה בארץ נפלאות. שימו לב שבכל דבר יש שכל. יש תהליכים בסרט וזה מתאים לחיים שלנו. בכל אחד מאיתנו יש את עליסה, המורה שלה, הארנב וכו', כי בתוך האדם יש את כל הכוחות.

המורה שלה מנסה להוסיף לה מידע, מלמדת אותה היסטוריה, כל הדברים שלא מעניינים את עליסה. עליסה לא מתעניינת במה שהמורה שלה מלמדת ואומרת לה שהיא מקשיבה. מה זה מייצג? לאדם יש חיים שלמים, וכולם מדברים אליו, הבוס שלו, אשתו, והוא אומר, כן אני מקשיב, שלמעשה הוא לא מקשיב, כי העולם לא מעניין אותו, לא מעניין אותו מה שאומרים לו.

בשכל עליסה שומעת את המורה, היא באמצע שיעור, אבל בתת מודע היא חווה שיש סביבה עולם שלם, ולכן היא מדוכאת מהשיעור הזה. מצד אחד היא נמצאת במקום פתוח מלא חיות ומצד שני מצמצמים אותה בסיפורים על ההיסטוריה.

הסבל הכי גדול לאדם זה היסטוריה, כי הוא נושא על הגב שלו את כל מה שהיה. היסטוריה זה מוות, כי זה ממשיך את הרגע הקודם.

עליסה אומרת איך אפשר לקרוא ספר בלי תמונות? האדם אומר, איך אני יכול לחיות פה בלי תמונה, מה הכוונה? שאין שום חיות, הכל יבש. יש רק מידע, אבל מה זה באמת מייצג? אתה לא רואה את התמונה המקורית, אתה רוצה את החוויה.

ועליסה אומרת, בעולם שלי יהיו רק תמונות. והמורה אומרת לה, בעולם שלך, איזה שטויות. ואז עליסה אומרת, שטויות. מה הכוונה? אל תנסה להבין מעבר לזה, זה שטויות. עליסה רוצה עולם רק של שטויות, כלום לא יהיה כמו שהוא באמת, הכל יהיה להפך, מה שכן יהיה לא, ומה שלא יהיה כן. המורה אמרה לה שזה לא הגיוני, אז עליסה אמרה שאם זה לא הגיוני, אז זה מה שהיא רוצה.

כמו שאתה חוקר את עצמך, ומבין שזה נגד השכל, שזה לא הגיוני, לדעת את אלוהים. ואז מגיעים להבנה שצריך לחשוב נגד השכל. שזה גם וגם, שאין הבדל בין כלום.

בעולם של עליסה, החיות ידברו באותה שפה, כך שזה סוג של אחדות. עליסה אומרת, בעולם שלי, מה הכוונה? אלוהים אומר העולם שלי, בעולם שלי יש חווית האלוהות, השמש זורחת בשבילי, הציפורים מצייצות לאלוהים, האלוהים הוא המלך. זאת החוויה של האלוהים, שזה העולם שלי, של אלוהים. גם בעולם של אלוהים, אין הבדל בין החי הצומח והדומם, הכל בהשתוות.

בא נגיד שלקיר יש תודעה, והאדם מצליח להתחבר לתודעה של הקיר, והוא חווה שהוא באמת הקיר, ודרך הקיר הוא רואה את העולם, אז למעשה אתה דובר את השפה של הקיר. כך שלא יהיה הבדל בין דומם לחי.

פתאום לא רואים את עליסה כשהיא אומרת, בעולמי שלי, מה הכוונה? לא שצריך לעצום עיניים, אלא בראש שלך, בתוכך במוח אתה מתנתק. עכשיו היא בהרגשה של צמצום, ואז היא מאנישה את הצמחים והחיות, ומבינה שזה יכול לקרות רק בעולם שלה. היא לא מבינה שכבר עכשיו הכל טוב, הטוב בעיניה יכול להיות רק בעולם משלה.

ואז היא אומרת שיכול להיות שזה באמת יקרה, למה? כי עולמי הוא ארץ הפלאות. אם האדם מבין עד כמה המציאות הזאת לא ברורה, אז הוא יוכל להבין שיש באמת ארץ פלאות. כשהאדם רואה שממש לא הגיוני מה שקורה בעולם, אז הוא מקווה לגלות משהו שהוא הפוך מהכל. עצם הגילוי של ארץ הפלאות כבר מחייה את כל החיים.

היא שוכבת ליד האגם, ומכניסה אצבע למים, סתם פעולה סתמית, זה המקום שבו האדם מתמסר ליום יום, לסתמי. מצד אחד היא רוצה את ארץ הפלאות, ומצד שני היא סתם מכניסה אצבע למים, למעשה פעולה אקראית, פעולה בלי שכל. ודרך פעולה זאת הכל מתהפך לה.

תארו לעצמכם שיש תודעה גם לעליסה שמשתקפת במים. אבל היא לא באמת קיימת, היא השתקפות של משהו אחר. זה כמו האדם, שהוא כאילו קיים, אבל הוא רק השתקפות של משהו אחר. כמו בדימויים בספרים, אומרים שהירח משתקף במים, אבל הוא כאילו לא תופס מקום. זה אומר, שאמנם נראה שאנחנו תופסים מקום, אבל למעשה אנחנו רק השתקפות ולכן לא תופסים מקום.

איך שהיא התמסרה לאופציה, שהיא רוצה עולם משלה, עולם של פלאות זה מתחיל לקרות. היא הלכה לשדה, עזבה את המורה שלה, אמרה שהיא רוצה הפוך, וזה קרה.

ואז היא רואה ארנב עם מקטורן, ושעון.

כול התהליכים בעולם בסופו של דבר, משקפים תהליך אחד ויחיד, שזה החיבור של היש והאין. מי שיבין פעם אחת את התהליך הראשון, יבין איך כל הדברים קשורים אליו. גם מה שאנחנו מדברים עכשיו זה משל למשהו יותר פנימי, ויש יותר פנימי, עד שמגיעים להבנה שהכל אחד.

כול מה שמוסבר פה, זה מה שכול אדם, עבר, או עובר או שיעבור את זה.

היא למעשה פעם ראשונה חווה התגלות של משהו מעבר לשכל. לראות ארנב עם מקטורת ושעון, זה מעל השכל. אבל בפעם הראשונה שהיא רואה את זה, היא לא חווה שזה מעל השכל, זה נראה לה עוד משהו משעמם בחיים, ואז זה פתאום מתחלף לה, היא לא רואה עוד דבר מת, היא רואה דבר חי.

מה זה אומר? כאשר האדם חוקר את היש ואת האין, בסוף הוא מגיע לנקודה שזה גם יש וגם אין, והוא כל כך רגיל שהכל לא מסתדר לו, אז הוא אומר, טוב, זה גם יש וגם אין, אבל פתאום הוא מתעורר ואומר, רגע, זה גם יש וגם אין. אז זה בכלל עולם חדש.

הארנב אומר, אני ממהר, אני כבר מאחר. ועליסה מתעניינת לאן כבר יכול הארנב למהר? כאן יש את השאלה גם, מדוע אלוהים ברא את העולם, מדוע הארנב ממהר?

ואז היא רואה את מחילת הארנב, מה זה מסמל? מקום קטן, פנימי, שחור, המקום להיכנס פנימה. ואז היא אומרת האם זה מקום למסיבה? האדם חוקר את התכלית שלשמה נוצר העולם, ומקווה שהוא יגלה תכלית גדולה כמו מסיבה, אבל הוא רואה שאין כל תכלית. אבל בסוף בסוף הוא יגלה עולם חדש, מעבר למנהרה החשוכה והמפחידה.

עליסה נכנסת למנהרה, ואז נופלת לתהום. היא מגיעה לחדר, ובחדר יש מנורה, שמאירה לה, אבל היא לא מצליחה לאחוז בה. הכוונה היא שיש אור שנותן לך חמצן, אבל אתה לא יכול לאחוז בו. ואז היא רואה מראה, אבל רואה את דמותה הפוכה, היא נכנסת לעולם הפוך.

המנהרה חשוכה, אבל יש בה עוד אובייקטים. מה מייצג החושך? מקום שאתה לא יודע לאן להתקדם. ואז אתה חווה עוד תובנות, עוד קווי חשיבה מסוימים.

ואז היא רואה דלתות, דלת ועוד דלת וכל דלת קטנה מהאחרת, וזה מראה שכשהאדם מתחיל לחקור לתוך השורש, מצטמצמות לו האפשרויות לברוח, ואז הוא חייב להתרכז יותר ויותר כדי לעבור דרך הנקודה.

מה שאנו מסבירים עכשיו הוא, שככול שיש לאדם יותר הקדמות, כך הוא מבין יותר טוב מה שקורה כאן. ככול שיש לאדם יותר הקדמות כך הוא יוכל לראות את השכל הזה בכל דבר. איך זה עובד? אנו רואים תהליך וזה עושה אסוציאציה לתהליך אחר.

למשל שני אנשים רבים. אפשר לראות שמאחורי אחד מהם יש פילוסופית חיים שלמה, וגם לשני יש פילוסופיה אחרת, או העדר פילוסופיה, שזוהי צורת חשיבה. ואז למשל כשאתה רואה שני אנשים רבים, זה לא שני אנשים רבים אלא שני צורות חשיבה שרבות, שני חלקים של אלוהים שרבים. ואם זה נראה לך מריבה שטותית, אז יש בזה הרבה שכל, כי אם זה באמת היה שטותי, הם לא היו רבים על זה. עד כמה עמוק אתה נכנס להבין את עצמך, כך אתה יכול להבין כל דבר.

היא מגיעה לדלת קטנה עם וילון. הוילון הכוונה שהוא המחיצה, מה שאת מרגישה שאת לא יכולה לעשות, זה מה שאת צריכה לעשות. מה שאת הכי לא מבינה, את זה את צריכה להבין. מה שהכי מנסים להסתיר ממך, את זה עליך לשאול.

ובדלת האחרונה, הדלת מדברת איתה, דרך המנעול. והמנעול אומר לה את גדולה מדי, זה בלתי אוויר. מה הכוונה? הכוונה שאת לא יכולה לעבור כי יש לך אגו גדול. זה מה שנאמר למשה, לא יראני אדם וחי. אתה לא יכול להיות גם בשכל של המציאות וגם להיות קיים. אם אתה קיים, אז אתה נפרד מהמציאות ולא יכול להבין אותה.

ואז הוא אומר לה, שתשתמש בבקבוק שעל השולחן. ואז הופיע שולחן עם בקבוק. למעשה מה שהיא חושבת מופיע. ואז היא שותה ונעשית קטנה ביותר, ולמעשה היא בגודל המתאים, מה זה אומר? אם אתה רוצה להסתכל מה היה לפני הבריאה, ואתה תופס הרבה מקום בעולם, אז לא תוכל לראות מה היה לפני הבריאה? כי התודעה שלך תופסת מקום, כשאתה אומר אני, כבר תפסת מקום. אם תקטין את השיגעון של עצמך, תוכל לראות מה רוצים ממך.

מה זה אומר? אתה בטוח שמה שאתה אומר זה נכון, אבל אל תהיה כל כך בטוח בזה. איך שאתה מקטין את הבטוח שלך, אתה רואה שאפשר להבין עוד דברים. כי ההגדרה חוסמת לך את האופציה להבין.

אבל המנעול אומר לה, אבל הדרך נעולה, האם אין לך מפתח? מה זה אומר, אמנם האדם עשה עצמו קטן, הוא התחבר לאחדות, אבל צריך מפתח. צריך להגיע לאחדות מהמקום הנכון. היא כאילו ניסתה לבטל את האגו של עצמה, אבל לא מהמקום הנכון, כי היא נשארה ללא המפתח.

אנשים בטוחים שהם בהתקדמות רוחנית. הם מרגישים שהם נהיים יותר קטנים, אבל כשהוא יגיע לדלת הוא יראה שאין לו מפתח. אם מראש היא הייתה חושבת על המפתח, אז היא הייתה מקטינה את עצמה בדרך הנכונה. המפתח הכוונה לאמת. כולם חושבים שאם תהיה להם ענווה הם יצליחו, אבל הרעיון הוא שלפני שאתה עובר תהליך של צמצום האגו, תבדוק אם בסוף, התהליך ייתן לך משהו.

תבדוק בשכל, למה אני צריך עכשיו להתאמץ עשר שנים כדי שיהיה לי רצון להשפיע, אם אני יודע שאפילו אם יהיה לי אותו זה לא יעזור?

המפתח בעיני הוא ההבנה, האמת, הוא הדבר שבלעדיו לא תוכל להמשיך, אפילו אם תקטין את האגו שלך.

אז מה עושה אדם שנתקע?

ואז היא גודלת מאוד מאוד, ובועטת בו. מה זה אומר? שאין אני והוא יכולים לגור בכפיפה אחת. זה שאי אפשר גם אותך וגם את אלוהים. אם אתה מתחיל לגדול אתה דוחף את אלוהים החוצה, ואז מתחילות לך בעיות.

ואז היא מתחילה לבכות ולבכות, והבכי שלה גורם לנהר, ואז היא מצליחה לצאת מהחדר. הבכי טוב, מתי? כאשר הוא נובע מעצמו. אבל אם אתה מתחיל לחשוב שכדאי שתבכה כדי ש.., זה לא שווה.

אדם נהנה מהסרט, אבל לא מבין למה הוא נהנה, הסיבה היא, שבתת מודע הדברים מתקשרים אליך ובסופו של דבר אתה חווה מה עובר עליך. התהליכים האלה בכל מקרה קורים, באם אתה מבין או לא מבין זה קורה, אבל עכשיו אנחנו מעלים את זה החוצה. יש משמעות לכל דבר, עד שבסוף רואים את זה דרך העיניים של היוצר.

היא נסחפת לים, ורואה אנשים מסתובבים מסביב להר קט., יש פה מרוץ שיש לו תכלית, אבל התכלית לא מובנת, הכל זה רק בירבורים, אין סוף כי אין התחלה. איך אתה רוצה שתהיה לעולם תכלית, אם אין לו סיבה מהתחלה.

למעשה כל העולם שלנו הוא בירבורים, כולם מדברים, אבל אין לזה סוף. התהליך הזה של אלוהים, שהוא למעשה עושה משהו חסר תכלית, זה בעצם דבר שגם בני האדם עושים אותו. יש אחד שכול הזמן מריץ את האחרים, וכולם רצים. והמורה אומר לעליסה, את יודעת למה את לא מתייבשת, כי את לא רצה עם כולם. הקטע של חשיבות הקבוצה נמצא בדת. אז מה עם כל בני ישראל ראו את אלוהים, האם הם כולם טעו? האם במשך כל כך הרבה דורות כולם טעו? כן, כולם טעו.

אבל עליסה מתמרדת, אז מה אם כולם רצים, איך אפשר להתייבש? אבל עליסה נזכרת למה היא נמצאת שם, ואז מופיע הארנב. הארנב רץ לכיוון היער.

עליסה נכנסת ליער ופוגשת שני דמויות, והם מנסים לחסום אותה מללכת. הם חווים זאת כמשחק והיא חווה זאת כמניעה. מה שנראה לך כמניעה וכחסימה זה למעשה רק משחק.

ואז היא אומרת להם שהיא ממהרת, והם שואלים למה? והיא עונה, כי אני סקרנית. ואז הם מספרים לה סיפור על הצדפות, איך נאכלו בגלל הסקרנות. עליסה בגלל הסקרנות הגיעה לארץ הפלאות אבל הצדפות בגלל הסקרנות שלהן נאכלות. מה המשמעות? לכל האנשים יש רצון להבין, אבל הרצון הזה דופק אותם.

כמו שהנחש אמר לחווה, אתם תהיו כאלוהים, תבדילו בין טוב לרע. האדם יכול להיות בגן עדן, במקום שבו הכל אחד. אבל אנשים אומרים לו, האם זה טוב מצב שאין בו שכל? לא. בו תבדיל בין טוב לרע, והסקרנות להבין היא זאת שדפקה את האדם.

אבל זה לא רע רצון להבין, כולנו פה כי יש לנו רצון להבין. אם אתה סקרן עד הסוף זה טוב, או שאתה בכלל לא סקרן וזה גם טוב.

שאלה: אבל הצדפות היו צעירות והיה להם רצון ללמוד, אם הם היו שומעות לצדפה המבוגרת והיו נשארות איתה, מה הם היו עושות?

אליעד: מה שהצדפה המבוגרת עושה.

למעשה השאלה שלך היא, אם אני באחדות, מה אני יעשה, הכל יהיה טוב בעיני? אבל השאלה היא, האם אתה רוצה לחיות ולדעת שאתה אלוהים או לחיות ולדעת שאתה אדם? מצד האחדות אתה אולי סובל, אבל לא סובל באמת. ומצד הנפרדות אולי אתה נהנה, אבל לא נהנה באמת. השאלה היא מה אתה מעדיף?

באחדות אתה עדיין תוכל לסבול, אבל לא באמת. ואם ימאס לך באחדות, תמיד תוכל לחוות עוד סיבוב ולחזור לסבל של העולם. אבל אז לך תדע מתי תחזור לאחדות. בשביל האגו שלך עדיף שתהיה מלך ותפסיק לסבול.

שני הדמויות מנסות לגרום לה להבין שיכול לקרות רע בגלל הסקרנות, אבל עליסה אומרת, שהסקרנות לא הייתה טובה לצדפות, אבל זה לא קשור אליה.

למעשה אומרים לאדם, אל תהיה סקרן, אל תשתמש בשכל אם אתה לא מורשה, אבל מי אמר שאתה מורשה למה שאת כבר משתמש? למעשה אומרים לאדם, תשתמש אבל חלקית, תאמין חלקית, תחקור חלקית.

עליסה מרגישה רע, ולכן הסקרנות מובילה אותה, אבל אומרים לה, אל תלכי אם הסקרנות עד הסוף, את יכולה לקרוא ספרי היסטוריה, שזה יכול לספק סקרנות חלקית, אבל אל תלכי עד הסוף. גם לא אומרים לה לבטל את הסקרנות בכלל, כי אם היא הייתה מבטלת את הסקרנות לגמרי, לא הייתה לה כל שאלה.

ועליסה עוזבת אותם ונכנסת ליער, אל הלא נודע. ואז היא רואה את הארנב. והיא נכנסת לבית שלו להביא לו את הכפפות. והיא אומרת, איפה הארנב יכול היה לשים את הכפפות. למעשה היא מנסה לחשוב כמו הארנב, שזה משל לאדם שמנסה להבין את הבריאה לפי השכל של אלוהים. כמו אם הייתי אלוהים, איך הייתי מקבלת החלטות? נסי לחשוב מהעיניים של אלוהים, מה האינטרס שלי לברוא את העולם?

ואז עליסה אוכלת עוגייה ושוב היא נעשית גדולה ביותר. והארנב ודודו חושבים שהיא מפלצת. ואז דודו אומר, מה שצריך זה סולם, ומגיעה לטאה עם סולם. זה מראה שהכל קיים, לא צריך להתאמץ. ודודו משחד את הלטאה להיכנס, דודו עצמו לא נכנס. כמו נאסראללה, שאומר, אני הייתי הולך לכיכר למות, אבל הוא לא הולך, רק מלהיב את האחרים. זה הקטע של המנהיג שלא עושה, אבל אומר לאחרים לעשות.

זה כמו שהולכים אחרי מושה. נאמר שמושה לא ראה את אלוהים, אבל בכל זאת הוא אמר לעם מה לעשות. אנשים שלושת אלפים שנה הולכים אחרי מישהו שלא ראה את אלוהים. ואפילו אם היה רואה, זה לא פוטר את האדם עצמו לרצות לראות את אלוהים.

כשאני אומר שהיהודים הולכים אחרי אדם שאמר שלא הבין את אלוהים, זה למעשה כל אחד ואחד שהולך אחרי השכל שלו, למרות שהוא יודע שהשכל שלו לא באמת מבין. הרי אתה יודע שאתה לא מבין, אז מה אתה כל כך רץ ליישם את התובנות השכליות שלך.

השכל שלנו אומר לנו, אני לא באמת יודע מה הולך כאן, אבל למרות זאת אנחנו רצים אחריו. אם השכל אמר, האם אנחנו חייבים לעשות? ללכת אחרי השכל זה כמו ללכת אחרי אדם עיוור.

ופתאום לדודו עלה הרעיון לשרוף את הבית, כדי להציל את הבית מהמפלצת. מה זה אומר, שבעצם זה שאתה רוצה לדעת את האמת, "הרוצה לדעת" בעצם מונע ממך לדעת את האמת. כמו הרצון להיות מאושר, הרצון הזה הוא הסיבה שאתה לא מאושר.

והארנב שחושב שיש מפלצת, הרי לפני כמה דקות הוא ראה את עליסה, האם הוא לא שם לב שזה הדמיון שלו שרואה מפלצת? אבל האנשים כל כך רגילים לעשות משהו, אז הוא אפילו מוכן להרוס את הבית שלו, העיקר להרגיש שהוא עשה משהו. במקום להבין הוא כבר רץ לתת פתרונות. כולם פועלים מתוך הרגל, ללא חשיבה.

ואז עליסה אוכלת משהו וחוזרת לגודל שלה. וממשיכה לרדוף אחרי הארנב. ואז היא רואה את הפרחים, והפרחים מדברים איתה ושרים לה שיר. למעשה יש כאן האנשה של הפרחים. הפרחים עצמם מנסים להבין מי זאת עליסה. בהתחלה הפרחים היו בעיני עליסה חסרי תחושה והבנה, ועכשיו התחלפו היוצרות והפרחים אומרים לעליסה שהיא בעצם עשב בר, אין לה ריח ולא יופי. זה פשוט מתהפך, מה שעליסה חשבה על הפרחים, עכשיו הפרחים חושבים עליה. כמו שהאדם חושב שהבהמה נחותה, אבל הבהמה צוחקת על האדם ואומרת, איזה טיפש, הוא דואג להאכיל אותי.

כאשר אתה אומר אני, למי אתה מתכוון?

שאלה: לתודעה שלי.

אליעד: האם אתה התודעה שלך? אם היא התודעה שלך, אז אתה לא התודעה.

שאלה: אז אני התודעה.

אליעד: אתה התודעה שנמצאת בתוך הגוף. אבל מה זה תודעה?

שאלה: אני לא יודע.

אליעד: אז אם אתה לא יודע, אז איך אתה מצפה לדעת מה אתה רוצה? איך אתה מצפה להבין את עצמך, אם אתה לא יודע מי אתה? לכן תבין שאתה לא יודע.

אתה עובד כל החיים בשביל הגוף, ואתה אפילו לא יודע מי אתה. האם זה הגיוני לך שתעבוד חיים שלמים בשביל הרכב שלך.

שאלה: אבל הנשמה צריכה גוף.

אליעד: אולי היא לא צריכה גוף, אולי היא יכולה לטייל ללא גוף? ובכל אופן, למה הנשמה כל כך קשורה לגוף? כשאתה ישן, למעשה אתה עושה את כל הפעולות ללא גוף. נסה להתבונן בעניין.

היא מגיעה לזחל, והוא כאילו מעביר לה שיעור בדקדוק. מדוע אנו לא אוהבים דקדוק, כי זה משהו שמצמצם אותנו, תגיד ככה, ככה זה לא טוב, ככה זה טוב וכו'. כל הזמן מתקנים אותך איך אתה מדבר, כבר לדבר אי אפשר. לאדם אין משמעות בחיים, אז מה שחשוב לו זה שניים או שתיים. זוהי ריקנות כל כך גדולה שמה אכפת לו אם אמרו ככה או ככה?

הזחל שואל אותה מי את? והיא עונה לו, אני לא יודעת מי אני? תארו לעצמכם אדם שמסתכל על היד שלו ואומר זה לא אני, נראה לכם שמשהו השתבש אצלו, אבל נגיד שאת מסתכלת על הקיר ואומרת, הקיר זה לא אני, האם משהו לא השתבש אצלך? מה זה שונה? זה כמו אלוהים שאומר, זה אני וזה לא אני. אם זה אחד, אז הכל זה אלוהים.

יש כאלו שאומרים זה אלוהים, אבל למעשה זה אתה, אתה הוא אלוהים. זה כמו עבד שאומר שהמלך הוא מישהו אחר, אבל למעשה העבד הוא המלך.

יש דבר טוב בכך שהאדם משקר את עצמו. וזה דבר טוב, אחרת זה לא היה קיים. בגלל השקר של אלוהים קיים העולם.

שאלה:...