אנחנו קוראים בספר, להיות אלוהים, שאני מזכיר שהוא הכי טוב בעולם.
שאלה: למה צריך להזכיר כל הזמן?
אליעד: כדי שתקראי בו יותר. ואם יש לכם שאלה, אינסטינקטיבית תחפשו בספר את התשובה.
טוב אנחנו בעמוד 194, הספר להיות אלוהים - האני ושורש הרצון - איך נוצר הרצון, איך נוצר האני של האדם, ממה מורכב הרצון + האני. שזה כמובן לבוש של השאלה איך נוצרה הנפרדות?
שימו לב שאנחנו מדברים על האני כגוף זר, מפרספקטיבה מסוימת זה נכון לדבר עליו כך, כי אתה לא רק האני שלך, אתה גם האחד. כשאת האחד, אז את גם אלוהים וגם האני הנפרד, ולכן אפשר לומר, איך נוצר האני? אם היית רק האני שלך, אז היו אומרים איך את נוצרת? אבל את לא רק האני שלך אלא את גם אלוהים.
האדם סובל תמיד, כי הוא לא רוצה להרגיש רע. בגלל שהוא לא רוצה להרגיש רע, האדם סובל. הרע בכל מקרה קיים, כי אתה בנפרדות, אז אם אתה לא רוצה אותו אתה סובל, ואם אתה רוצה אותו אתה לא סובל. גם עכשיו את רוצה את הרע, אבל ברמה חלקית.
האדם צריך להבין למה הוא רוצה להרגיש טוב ולא רוצה להרגיש רע, אבל גם תשאל, למה אני רוצה להרגיש טוב דווקא בצורה הזאת? השאלה הראשונה למה טוב ורע, אבל השאלה הנוספת היא, למה טוב בצורה מסוימת?
שאלה: לדוגמא, בא לי לאכול מתוק, אבל דווקא בצורת שוקולד ולא תפוח.
אליעד: נכון, אם תביני את זה אולי תוכלי לעזור לאנשים לרדת במשקל, אולי? ואם לא, לפחות תביני מדוע הם לא יורדים. זה כמו שאת מתווכחת עם הלקוח שלך, הוא רוצה לאכול שוקולד ולא תפוח, אם תצליחי להבין את זה, תקבלי הבנה גדולה.
העניין הוא שיש מחויב ויש אפשרי. יש דבר שהוא מוכרח שיהיה ככה ויש דבר שהוא לא מחויב שיהיה ככה. וכל דבר שמורכב מכמה ישויות, כל דבר שהמהות שלו מורכבת יותר מדבר אחד, קיומו הוא אפשרי, כי הוא יכול להיות מורכב כפי מה שהוא או לא. כמו לדוגמא מטוס שמורכב מלגו. החלקים של הלגו הם מחויבים, כי אפילו שתפרק את המטוס, עדיין יישארו החלקים של המטוס, אבל המטוס קיומו הוא אפשרי. אלא מה שכול רכיב גם מורכב מרכיבים אחרים.
כול דבר שאם אתה שואל מהו, ואתה יכול לחלק אותו לשניים, אז קיומו לא מחויב. עד שתגיע לדבר שלא מורכב משום דבר, ואז קיומו יהיה מחויב.
שאלה: האם יש בסוף מחויב?
אליעד: בסוף אין הבדל בין מחויב לאפשרי. שימי לב, את מגדירה שיש הבדל בין מחויב לאפשרי, ואני אומר לך שאין הבדל בין מחויב לאפשרי, ולכן אין שאלה בקשר למחויב ולאפשרי. אם אין הבדל אז אין שאלה.
וכאשר האדם בוחן וחוקר את הרצונות שלו או כל דבר אחר, עליו לראות אם זה מחויב או אפשרי. למשל אדם שואל, למה אני רוצה את מה שאני רוצה? קודם הוא צריך להבין, מה זה הרצון הזה? תפרק אותו למחויב ואפשרי.
לדוגמא, אני רוצה לשתות, לשתות זה אפשרי, כי במקום לשתות את יכולה לא לרצות לשתות או אפילו לאכול, אבל לרצות את תמיד רוצה, לכן קיומו של הרצון מחויב ביחס למילה לשתות שזה אפשרי.
יש את הרצון ללא צורה שהוא קיים, שהוא מהווה את הרצון עם הצורה. הרצון קיים בכל מקרה ביחס לצורה שלו. יכול להיות שהרצון הוא רק אפשרות ביחס למשהו אחר. השאלה היא איך אנחנו מפרקים את הרצון עצמו?
ולכן במקום לברר אם הרצון הוא טוב או רע, יש לבדוק מדוע אנחנו רוצים. במקום לשאול, למה אני רוצה את זה ולא את זה, על האדם לשאול, למה בכלל הוא רוצה?
למה האדם לא רוצה לשאול, למה הוא בכלל רוצה? כי ההבנה כאן שהוא בכלל לא רוצה, וזה יעלים אותו, ולכן האדם בורח מהפנימי והולך לחיצוני, כי הפנימי קרוב יותר להבנה שאתה בכלל לא בוחר, ולכן זה הכל אחד. לכן צריך לבדוק את המחויב.
צריך לנסות לבדוק למה יש רצון, לדוגמא, אימא שלך מתלוננת, ואת שואלת, למה היא רוצה להתלונן? במקום לשאול, למה היא רוצה להתלונן? תשאלי, למה היא רוצה משהו?
שאלה: למה אני בכלל רוצה להבין למה היא רוצה משהו?
שאלה: האם צריך לשנות את המציאות?
אליעד: לא צריך לשנות כלום, רק תנסי להבין, למה את עושה דברים. מה שאני מסביר בספר הזה הוא שזה לא קשור לשינוי המציאות החיצונית של העולם. את רק צריכה להבין את עצמך. להבין למה את עושה, לא משנה מה את עושה, משנה אם את מבינה למה את עושה.
בעיקרון צריך לשאול רק שאלות פנימיות, למשל, למה אני בכלל רוצה? מי שולט ברצון, בכלל מאיפה הוא מגיע? תגלי מאיפה הוא בא. כי הרצון הוא המהות, ולכן צריך לבדוק מדוע אני בכלל רוצה.
וכאשר האדם מתבונן על הרצון, הוא רואה שהרצון הוא ישות מורכבת, ולכן צריך לפרק גם את הרצון. וממה מורכב הרצון? מהאני של האדם בצרוף הרצון. האני הוא המחויב ביחס לרצון, כאשר יש אני, לא חייב שיהיה רצון. אם לא היה אני לא היה מי שרוצה, אבל עדיין יש אני ללא קשר לרצון. האני הוא המהות של הקיום, והצורה היא הרצון.
למעשה כל דבר הוא גם צורה וגם מהות, לדוגמא, אני רוצה לאכול לחם. אז הצורה זה לאכול לחם, והמהות זה רוצה. עמוק יותר, הרוצה זה הצורה והאני זה המהות.
אינסטינקטיבית שלאדם רע הוא שואל למה רע לו, אבל מה שהוא צריך לשאול זה, למה אני קיים? ולמה האדם לא שואל, למה הוא קיים? כי זה מהר מאוד מעלים אותו. היצר הרע נותן לנו לעשות הרבה סדנאות, ולעבור הרבה קורסים, אבל השאלה היא, מדוע אני קיים?
וכאשר האדם מתבונן על האני שלו, נדמה לו שזאת ישות שאינה מורכבת כלל. אך לא כך הוא, כי האני הוא ישות מורכבת.
אנחנו לא מדברים על האני שאת מזדהה איתו עם המחשבות הרגשות והדעות, אנחנו מדברים על האני שלך, על הישות שחווה את כל התחושות והרגשות האלה. האני הראשון שלפני התחושות וכו'. עכשיו נפרק גם את האני.
אם קשה לך לראות שהישות מורכבת, אז קשה לך לראות את המורכבות שלה, כי אין במה להיאחז. אז איך נדע אם דבר הוא מורכב או לא מורכב? והסימן לדעת אם הישות מורכבת או לא היא על ידי שהאדם בודק האם קיימת ישות נוספת שונה או מנוגדת לישות עצמה.
לאמור על משהו שקיומו מחויב פירושו שהדבר הזה לא יכול להיות שלא יהיה קיים, הוא מוכרח להיות קיים.
אז מה שונה מהכוס? כל דבר שהוא לא הכוס, ומה ההפך של זה? כל מה שהוא לא זה. ואז זה אומר שהכוס מורכבת. אז בכל הדברים שבעולם, יש משהו ששונה מהם. אם יש עוד משהו שהוא לא הישות הזאת, אז הישות הזאת מורכבת.
כי כמו שקיים האני, כך קיים גם הלא אני.
שאלה: האני זה לא הגוף?
אליעד: נכון, את לא אומרת הגוף זה לא הגוף, את אומרת, אני זה הגוף או לא הגוף, כאשר את אומרת, אני והגוף פירושו שזה שונה במשהו. עצם זה שיש משמעות למילה, אני זה הגוף, או אני זה לא הגוף, זה אומר שהאני הוא לא זהה לגוף. כי אם זה היה אחד מוחלט לא היה אפשר להבדיל ביניהם. אבל יכול להיות שזה אחד מוחלט, והאדם בכל זאת מפריד. כי בשורש זה אחד מוחלט ואדם מפריד בכל זאת.
אז איך נבדוק אם האני הוא מורכב, על ידי זה שנראה אם יש משהו שהוא לא אני. והתשובה היא, שאם יש אני יש משהו שהוא לא אני, אז מכאן ברור שהאני מורכב. למה אם יש משהו שהוא לא אני, זה אומר שהאני מורכב?
אם אנחנו אומרים שהאני מורכב, אז הוא יוכל להיות קיים ויכול להיות לא קיים. אבל אם האני שלי, לא מורכב משום דבר בעולם, אז זה מחויב שהוא יהיה תמיד קיים, ואז אין דרך לפרק אותו ואין דרך להעלים אותו. אבל אם האני הוא ישות שלא מורכבת משום דבר, אז זה אומר שהוא מוכרח להיות תמיד קיים, ואם הוא תמיד קיים, אז לא יכול להיות משהו שזה לא הוא, אבל בכל זאת יש "לא אני", ולכן האני הוא ישות מורכבת.
ומכאן שאם יש אני ולא אני, אז יש חומר בסיסי יותר שממנו מרכיבים פעם אני ופעם לא אני.
כול דבר שנגדיר אותו, קיומו הוא אפשרי. ואפילו שנגיד הבלתי מוגדר קיומו מחויב, אבל ברגע שאמרת הבלתי מוגדר, הגדרת אותו כנפרד מהדברים המוגדרים. ולכן איך שלא תסובב את הגלגל זה תמיד אפשרי.
אבל אם תצליחי להבין בראש שלך שקיומה של מהות המציאות היא אפשרית, אז זה אומר שהמהות היא לא יותר מהותית מהצורה. אז המהות היא לא בעלת ערך יותר מהצורה, ואז הכל אחד.
אצל האדם החיים שלו מנוהלים כך שהמטרה העיקרית היא יותר חשובה מהמטרה המשנית, אבל אם תבין שהכל יחסי עד אין סוף, אז הכל שווה ערך.
בסוף אנחנו מבינים שיש מהות, והמהות היא מחויבת, ואם תגיד שאין מהות, אז המהות היא האין, ואם המהות מחויבת אז אין משהו אחר, ואין צורות בתוך המהות, אבל בכל זאת יש צורות, אז זה אומר שזה גם אחדות וגם נפרדות בו זמנית. זה אומר שהמהות והצורה הם אחד. בקיצור יש עולם שלם ומעניין שצריך להבין אותו.
אם אנחנו אומרים על משהו שהוא מחויב, אז אנחנו אומרים למעשה שהוא הראשון היחיד שקיים, ושהוא המהות של כל המציאות, הוא הקיום הנצחי, הוא ההוויה של הכל. אז אם אנחנו אומרים שהאני הוא המחויב, אז איך זה שיש לא אני, ולכן האני הוא לא מחויב, והאני הוא לא הראשון.
אז אם אנחנו אומרים שיש אני ולא אני, אז זה אומר שהאני הוא לא הראשון, כי אם האני שלי היה הראשון...
050-3331-331