לא יודעת

תשובה באותו עניין שהגבתי מוקדם יותר

יש הבדל בין אמת יחסית לאמת מוחלטת

היחסית כשמה כן היא, ביחס למשהו אחר

כך שגם המשהו האחר יכול להקרא אמת יחסית.

אמת מוחלטת אינה תתיחס לדבר אחד ביחס או בשונה

לזולתו, אין שניים, רק אחד, לכן לא ניתן אפילו לקרא

לה אמת, כי אין דבר בכלל שיקרא אמת, כי אין

משהו אחר להשוותו אליו.

וזה מחזיר אותנו לכך, שאם יש דבר כזה אמת

אז זו יכולה להיות אמת יחסית בלבד

שניתן להשוות אותה למשהו אחר...

ומכך ניתן להבין שגם אין הבדל בין היחסי למוחלט

כי לא יכול להיות

)

אביבה, למה את כותבת עכשיו במחשב?

להבנתי כרגע, כל זמן שאני לא בטוחה ב - 100% שהכל זה מהות אחת, ואין שניים, אז כדאי לשאול שאלות, אם רוצים כמובן, ודרך השאלות ההבנה גדלה.

לפי הניסיון שלי כרגע, נראה לי שעדיף לשאול שאלות אישיות, שאלות שנוגעות בחיים האישיים. כמו למשל, מדוע אני עכשיו כותבת במחשב? מדוע אני עושה פעולה כל שהיא? ואז יש אפשרות שאולי אבין את עצמי יותר ודרך זה את המציאות

אנו מפתלים במוח? או בשכל? איכן השכל? האם החשיבה רק במוח, בכל תאי הגוף (יש שטוענים שרק 20% מהחשיבה נעשית במוח, וכל השאר במערכות עצביות אחרות בגוף ואולי בכל תא ותא בגוף, הם טוענים שהתת מודע נמצא במקלעת השמש) או בכלל מחוץ לגוף?

להבנתי: ככל שנפתל את המוח, כך יותר נתרחק מתודעת האלוהים. אם הבנו בפיתולים וכישרון כזה או אחר שיש מוחלט ואנו הוא (לא חייבים למצות את כל הפיתולים האפשריים), זה הרגע לשחרר את כל הפיתולים ופשוט להיות אלוהים, בלי מחשבה או היסוס נוספים. זו הדרך הדו שלבית. יש כאלו שמספיק להם רק השלב השני. מי שכבר התבסס בתודעת האלוהים כמובן שיכול להשתעשע גם בפיתולים או כל שעשוע אחר שבא לו.

בלוגיקה בוליאנית יש או אין. נכון או לא נכון. בלוגיקה עמומה (fuzzy logic) יש מצבי ביניים כמותיים. בלוגיקה הסתברותית (מכניקה קוונטית) אין אמת מוחלטת יש אמת הסתברותית. איך המוח שלנו חושב? במודע - אולי יותר בוליאני - בתת מודע אולי יותר הסתברותי? באיזה לוגיקה אנו מדברים על המוחלט? האם נסבול רגשית שהמוחלט הוא גם כן הסתברותי? אולי גרוע יותר לרגשותינו - רנדומלי? האם נקבל לוגיקה מוחלטת ואז לא נצטרך להשתמש בכלל במילה "יחסי"?

כדי שמשהו יהיה מוחלט, צריך שהכל יהיה נכון ולא נכון לגביו. אחרת הוא חייב להיות יחסי לאותם הדברים שהוא לא נכון לגביהם. הוא גם לא מוחלט, כי אם הוא רק מוחלט, אז הוא יחסי ללא מוחלט. הוא לא יכול להיות הכלום, כי הכלום יחסי להכל. הוא צריך להיות משהו שיש לו צורה ואין לו צורה, שהוא גם הכל וגם כלום. כל תכונה שנגרע ממנו, תפסיק לעשות אותו מוחלט, כי אז הוא יחסי לתכונה הזאת. לכן גם אין מה לשאול עליו, כי אין לו משהו מסויים, וכל תשובה שנענה עליו היא נכונה. לכן כל דבר הוא מוחלט והכל אחד