ממשיכים בספר חלק ראשון עמוד 171.

אחרי שהאדם מבין שאין לו בחירה, והכל זה התהוות אחת, אם האדם ממשיך להתבונן לעומק, הוא מבין שיש הוויה אחת שמניעה את כל שאר התהליכים. זה כמו שהישיבה שלך על הכסא, זה אחד מאין סוף התהליכים שקורים כל הזמן. יש מנגנון שעושה את הדברים ואחד מהם הוא, שאתה יושב על הכסא.

מתוך החוויה של האדם שאין לו שום בחירה כלל, מתוך זה האדם עובר לחוויה שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל. למה?

בהתחלה האדם שואלת אל השאלה, למה אני יושב על הכסא? אחר הוא מגיע לתשובה, שהוא יושב בגלל שהוא רוצה לשבת על הכסא. אחר הוא שואל, למה אני רוצה לשבת על הכסא? הוא לא יודע. ואז הוא בודק למה בכלל יש לו רצון, הוא לא יודע, הוא חוקר, למה הוא קיים? גם לא יודע. אחר הוא מגלה שהמציאות גורמת לכך שהוא יהיה קיים.

ואז אמרנו, למה אין לאדם בחירה חופשית? כי המציאות מהווה את הכל, היא כל כך ממלאת את הכל, עד שלא נשאר מקום לך. למעשה ההבנה הזאת מבטלת לאדם את הגאווה לגמרי. למה? כי בהתחלה האדם חשב שהוא קיים, ויש לו בחירה ורצונות והוא המחליט, ופתאום האדם מגלה שמה שהוא רוצה זה לא בשליטתו, וגם אם הוא קיים או לא, זה גם לא בשליטתו. והבנה זו גורמת לאדם להיעלם. כשאתה אומר אני, אתה חווה שאתה מתכוון למישהו אחר, שהוא זה שעושה את האני. זה כמו האצבע שאומרת אני, אבל מתכוונת לכל הגוף.

זה כמו שהאדם בתוך חלום, והוא מגלה שהוא בחלום, ואז כאשר אני אומר אני עשיתי, אז למעשה מי עשה? זה שחולם. אז למשל כשהוא אומר, אני הולך, הוא מתכוון שאלוהים בתוכו גורם לו ללכת, וגם מקיים אותו. זה נקרא ביטול האני מעל ידי הבנה.

ואז זה מוביל את האדם, שאין יותר אני, שכול פעם כשאתה אומר אני, אתה מתכוון לראשון. ויש כאילו חיבור בין שני האני. בהתחלה יש מצב שאני מונע על ידי המציאות, ובסוף נשאר רק אחד, זה מתחבר ונשאר רק אני אחד שעושה את הכל.

בהתחלה האדם חושב שאלוהים הוא מישהו שזר לו, ואז כאשר האדם מתבונן פנימה הוא מגלה את הנוסף. מה הכוונה של להיות אלוהים? שקודם כל תפסיק לדבר על אלוהים כעל מישהו זר. האדם צריך להבין שהוא זה האלוהים.

וכשהאדם מתחיל לשאול, מי אני? הוא מגלה שהוא בכלל חלק ממישהו אחר. כאשר אני אומר, אני הולך, זה מישהו עושה שאני אהיה קיים ואלך. לא רק גורם לי ללכת, אלא גם גורם שאהיה קיים. עד שהאדם כאשר הוא אומר אני, הוא חווה שהוא המציאות, שהוא ההוויה של הכל, שאין בה שום צורה כלל.

ואז כאשר אתה רואה שהשמש זורחת בבוקר אתה חווה שאתה גורם לה לזרוח. וכאשר אתה רואה שתי רכבות שמתנגשות אחת בשנייה, מי עושה את זה? גם אתה.

אם האדם מבין שאין לו בחירה, אז זה מעלים לו את האגו, עד שהוא נעלם.

אחרי שהאדם מבין שהוא אלוהים, הוא מתחיל לשאול שאלות כאלוהים. אתה עדיין תשאל, למה הגוף הזה יושב פה? אבל יהיה הבדל, עד עכשיו שאלת כאדם, למה אני יושב על הכסא? אבל עכשיו תשאל כאלוהים, למה אני אלוהים יושב על הכסא? למה אני קיים? ולמה יש לי רצון? וכו'.

שאלה: אם נכללת באלוהים, אז איך זה שיש עוד שאלות?

אליעד: נכללת באלוהים אבל לא עד הסוף. לא נכללת באלוהים האמיתי. הבנת שאתה הראשון, אבל עדיין אתה נפרד ממי שזה לא אתה.

שאלה: מדוע אלוהים פיצל את העולם?

אליעד: עכשיו אתה שואל, למה אלוהים פיצל את העולם? אבל יבוא יום ותשאל, למה אני פיצלתי את העולם? תכנס לתודעה של אלוהים, ותשאל, למה עשיתי?

האדם מגיע למסקנה שהכל זה כרצונו, אבל עדיין יש שאלה רצינית, מה אחראי לרצונו של אלוהים? אתה שואל, למה אני כאלוהים רוצה את זה? ונאמר, גם רצונו של אלוהים, לא יכול להיות כרצונו. מה הכוונה? שהאדם מגיע לחוויה שהכל זה כרצונו, אבל אז אתה מגלה, שלא יכול להיות שרצונך הוא רצונך. למה? כי ההוויה של אלוהים קיומה מחויב, אבל הרצון והתודעה העצמית של אלוהים קיומן לא מחויב, למה? כי ההוויה היא אחת, ורק ישות אחת קיומה מחויב.

במציאות שלנו יש רק דבר אחד שחייב להיות קיים, לא יכול להיות ששני דברים יהיו חייבים להיות קיימים למה? כי אם שני דברים חייבים להיות קיימים, הם חלק משלם אחד, ואז למעשה השלם האחד הוא המחויב. המצוי הראשון הוא אחד, ואם הוא אחד, אז אי אפשר שיהיה בו רצון או תודעה, רגש או משהו אחר. אם זה אחד, אז עדיין אין באחד פיצול...