שאלה: איך זה שאני הגוף, חווה שאני רק אצבע?
אליעד: הוא למעשה שואל, איך זה שאני המצומצם חווה שאני לא אלוהים? יש שתי תשובות, התשובה השקרית אומרת, שתדע לך שמצד האמת אתה חווה, גם נפרד וגם אלוהים אבל במינונים שונים. למה שקרית? כי עדיין אפשר לשאול, למה אני חווה מינון כזה ולא אחר?
עכשיו אני אסביר לך את מהות השאלה שלך, בגלל שאתה מניח משהו אז יש לך שאלה. אתה מניח שיש הבדל בין אלוהים אליך, ואתה אומר, אם אני הוא האלוהים הגדול, אז למה אני חווה שאני המצומצם ולא האלוהים הגדול? אבל השאלה שלך בנויה על שתיים, על הפרדה בין אלוהים לבינך. אתה חושב שיש הפרדה בין האני המצומצם לבין המציאות, ברור לך שאתה קטן והמציאות גדולה.
יש מציאות שהיא השלם ויש אותי הנפרד, והשאלה שלך יוצאת מנקודת הנחה שיש הבדל בין המציאות לבינך המצומצם. וזה מה שאני מנסה להסביר לך שאין כלל הבדל.
השכל הרגיל שמבדיל בין אני ללא אני, אומר שיש הבדל בין דבר גדול לדבר קטן, למשל זה שולחן וזה חדר, ולא יכול להיות שהשולחן הוא החדר והחדר הוא השולחן. המוח מוכן לקבל שהשולחן הוא חלק מהחדר אבל לא מוכן לקבל שהשולחן הוא החדר. אתה אולי מוכן לקבל שהשולחן והחדר זה אותה מהות, אבל אתה לא מוכן לקבל שהם אחד. זה שתיים זה לא אחד.
ברגע שיש שתיים, אז תמיד תהיה שאלה. אם היית בשכל מסכים שהשולחן הוא החדר, אז לא תהיה לך שאלה מדוע אתה לא אלוהים.
השאלה שלי אליך היא, מדוע אתה לא חווה, שאתה המצומצם הוא האלוהי האין סופי?
הסיבה שאתה שוכח שיש אלוהים חיצוני לך, היא שמצד האמת אין אלוהים חיצוני לך. הסיבה שאתה שוכח את זה שחולם את החלום, היא שאין מישהו שחולם את החלום. הסיבה לכך שאתה שוכח שאתה חלק מהמציאות שמקיפה אותך, היא בגלל שאין מציאות שמקיפה אותך. למה? כי אין הבדל בין הצורה למהותה.
הצורה הסופית זה אתה המצומצם, המהות שלך זה המציאות או אלוהים, ואתה שואל, איך אני הצורה שמחובר למהות, איך אני שוכח את המהות? התשובה היא, שמצד האמת אין מהות, הצורה עצמה היא המהות.
אבל זה לא הגיוני, מה אני המהות? אם אני המהות אז גם שאר הדברים זה המהות, אז האם יש הרבה מהויות? זה לא הגיוני לך.
זה טוב שאתה חושב שהבחירה היא שלך, ולא של אלוהים, כי בסוף הבחירה היא שלך ולא של אלוהים. בסוף, אתה המצומצם הוא אלוהים.
כול זמן שהאדם מפריד בינו לבין המציאות, תמיד תהיה לו שאלה, כל מיני שאלות שבנויות על ההפרדה ביני לבין אלוהים. אם אני גם אלוהים, אז למה אני שוכח שאני אלוהים, אבל השאלה הזאת בנויה על הפרדה בינך לבין אלוהים.
אני אומר, אין דבר כזה אלוהים, יש רק אתה. אתה צריך להבין שאתה הוא זה שמהווה את הכל. אתה עושה הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות. ואני מסביר לך שאין הבדל בין הנפרדות לאחדות.
אני רוצה שתגיעי להבנה שאפילו שאת רואה תפוז אחד, או שני תפוזים, את לא מבדילה ביניהם. אמנם תראי תפוז אחד, ותראי שני תפוזים, אבל בתוכך תראי שיש רק אחד, שאין הבדל בין אחד לשניים, אין אצלך בחוויה להגיד שזה אחד או שניים. שלא יהיה אצלך הבדל בין דבר להיפוכו.
שאלה: זה כמו טיפה בים?
אליעד: הוא שאל למעשה, אם הוא טיפה בים, למה הוא חושב שהוא מניע את עצמו, הרי הים מניע אותו? כי למעשה זאת האמת. העניין הוא שאין הבדל בין הטיפה לים. אני לא אומר לך שאתה הוא הים, אני אומר לך שאין הבדל בין הטיפה לים. וכשאין הבדל בין הטיפה לים, אז אין שאלה למה אני חושב שאני הטיפה, או למה אני חושב שאני הים.
כאשר האדם אומר אני, הוא מתכוון שהוא לא שאר הדברים האחרים.
שאלה: אמרת פעם לצאת מהדמיון.
אליעד: לא, מה שאני אומר עכשיו הוא יותר דמיוני מכל הדמיונות שלך גם יחד. ההסבר שאני מסביר הוא נראה דמיוני, אך מצד שני להגיד שהטיפה והים שונים זה דמיוני. השאלה היא, מה נקרא אצלך דמיון. אם האדם מבין שהכל אחד, אז להגיד שזה שניים זה דמיוני.
שאלה: האם אתה יכול לתת דוגמא להתנהלות בחיי היום יום לנושא הזה.
אליעד: דוגמא, אדם רואה טלוויזיה, הוא למשל רואה ערוץ 22 והוא רוצה לראות ערוץ 22, מה הוא מרגיש? מלך, זה כרצונו, הוא רוצה לראות ורואה. אבל בו זמנית האדם מרגיש שהוא גם עבד, למה? כי האדם לא רוצה לראות רק ערוץ 22, אם הוא היה יכול, הוא היה רואה עוד 30 ערוצים, ולכן האדם תמיד בחוויה של צמצום.
האדם מפריד בין לראות ערוץ 22 לבין ערוץ 30 וכו'. למה האדם מפריד בין הערוצים? לכאורה השאלה שלי לא ברורה, הרי ברור שיש הפרדה בין ערוץ 22 לבין ערוץ 30. אבל מי אמר שיש הבדל בין ערוץ 22 לבין ערוץ 30? בערוץ 22 יש תוכנית על אוכל למשל, ובערוץ 30 אין תוכנית על אוכל, למעשה כאן יש ושם אין. ולכן יש הבדל.
אני טוען שאם אדם מתעמק במוח שלו, להבין את המציאות, הוא בסוף לא יבדיל בין יש לאין. מה זה אומר? הוא יגיד זה ערוץ 22 ויש תוכנית על אוכל, וזה ערוץ 30 שיש בו סרט, אבל בחוויה שלו ובהבנה שלו, הוא לא יבדיל בין היש לבין ההפך שלו, שזה - האין. זה נקרא שאין הבדל בין הצורה לבין המהות שלה.
למשל האדם הולך בים והשמש קופחת לו על הראש, והוא מקבל מכת שמש, אז הוא כועס על השמש. אבל מי למעשה גרם למכת השמש? המציאות או אלוהים. האדם למעשה חווה, אני העבד ואלוהים הוא המחליט, אני לא שולט והמציאות שולטת בי. אני יכול להיות קיים או לא להיות קיים, המציאות חייבת להיות קיימת, ולי אין כוח לשלוט בשמש, ואלוהים שהוא הסיבה הראשונה, מחויב המציאות, שהיא תמיד קיימת, שיש לה את כל הכוחות, ואני תלוי בחסדים של אלוהים, הוא מחייה אותי, והיא עכשיו גורמת שתהיה עלי שמש.
ולכן מכאן האדם חווה סבל. ולכן האדם רוצה להתחבר למציאות.
מה אני טוען, אני אומר לאדם, תקשיב, אתה הוא השמש, אתה גורם שהשמש תזרח. אבל האדם יגיד מה פתאום אני? זה המציאות שמפעילה את השמש, אני פה והשמש שם, איך אני אפעיל את השמש? אני אומר לך, אתה מהווה את השמש.
כאשר אני אומר, זה אתה וזה השמש, למעשה אני אומר לך, שאתה בנפרדות, ויש הוויה אחרת. בעצם זה שאתה אומר שאתה לא השמש, אתה אומר שאתה לא ההוויה.
ואני אומר לך, אתה הוא זה שמהווה את השמש וגורם לשמש לפעול.
מה זאת אומרת אני? אם יש אני, יש גם לא אני, איך אתה אומר שאני מהווה את השמש? כדי להוות את השמש אני צריך להיות לפני האני. אם יש אני ולא אני, אז אני אחרי אלוהים, אז איך אתה אומר שאני אלוהים? ולכן האדם לא מסוגל לחשוב שהוא אלוהים.
האדם אומר שהוא מוכן לקבל את זה, שגם ההוויה זה אני, ואני זה גם אלוהים. אבל למה אתה אומר שהאני המצומצם הוא ההוויה?
אם אני אלוהים, אז למה אני לא חווה שאני אלוהים? האמת היא שאין אלוהים, אתה המצומצם זה אלוהים. אתה ההוויה של השמש, אתה שנפרד מהשמש, אתה ההוויה של השמש.
אני זאת צורה של הוויה, השמש היא צורה של הוויה, יש הבדל בין הצורה לבין המהות שלה. אין לי בעיה שתגיד שאני זה המהות של המציאות, אבל האמת היא שאין הבדל בין הצורה לבין המהות שלה, האדם הוא ההוויה של השמש והשמש היא ההוויה של האדם. כל הצורות הם ההוויה.
אבל האדם רואה הבדל בין שמש לבין אדם, לא יתכן שההוויה של השמש היא ההוויה של האדם, זה הרי צורה אחרת, ומקום אחר. אני מוכן לקבל שיש הוויה אחרת שמהווה את האדם ואת השמש, אבל אני לא מוכן לקבל שהצורה של השמש מהווה את הצורה של האדם.
אם תצליח בשכל שלך להבין שהצורה הסופית, היא אחת מוחלטת עם הראשון בשרשרת, שהצורה הסופית היא עצמה המהות, אז נגמרו לך השאלות.
יש כאלה שאומרים, שאני זה אני, והמציאות היא המציאות. יש כאלה שאומרים אני אלוהים, והצורות הם שלי. אבל יש הבנה שאומרת שאין הבדל בין ההוויה לצורה.
כולם בשלב כל שהוא מוכנים לקבל את זה, שיש מהות למציאות.
אי אפשר בשכל לקבל את זה, שזה שמשנה זה גם לא משנה. אי אפשר לקבל בשכל, שאין הבדל בין המהות לצורה.
האדם יכול להגיד שזאת יד, ושהיד היא כלום. אבל הוא לא יכול להבין שזאת יד ממשית, והיא גם כלום. היד והכלום זה אותו הדבר.
למה קשה להבין את זה? כי אין מה להבין, אני אומר לך להפסיק לנסות להבין, אין הבדל בין אלוהים לאדם. אין מה להבין בזה, זה הכי פשוט. זה נקרא אין שכל, אין יותר מה להבין.
למשל רע לך, בגלל שהשמש קופחת עליך. למה רע לך, כי אתה מבין, שזאת השמש, וזה אני, והשמש נפרדת ממני, ואני לא גורם לשמש לזרוח, ולכן אני סובל. ומה אני אומר לך, תפסיק להבין שאתה לא השמש.
אני מדבר על דבר שהוא יותר גדול מכל הזמן והמקום, ואומר לך שזה אתה. זה לא שאני אומר לך שאת גדולה יותר מכל המקום והזמן, אני לא אומר שאת רק אלוהים, אני אומר שאין הבדל בין הוויה של כל המציאות לבין השולחן.
אני מנסה להסביר לכם, שהשולחן שהוא ישות מצומצמת אין הבדל בינו לבין ההוויה שהיא יותר גדולה מכל המקום והזמן. אני אומר שזה שולחן, אבל אין הבדל בין שולחן לבין כלום.
שאלה: האם אראה דברים שונים?
אליעד: כן, אבל לא תהיה בעיניך משמעות לשונה.
זה הדבר הכי חכם / משוגע ששמעתם אי פעם, והוא התשובה לכל השאלות.
יש שני רבדים במציאות, הרובד הראשון זה שיש נפרדות. ואז האדם מתבונן פנימה ומגלה שיש דבר כזה אחדות, יש את זה אני רוצה, ואת השני אני לא רוצה, אבל המכנה המשותף זה להרגיש טוב. יש זה אני וזה לא אני, אבל יש את המהות שהיא אחת. השלב הראשון הוא שאתה מכיר בכך שיש אחדות. אתה מכיר בכך שיש כוח שמניע את הכל. אתה מכיר בכך שיש אלוהים, אתה מכיר בכך שיש הוויה.
בהתחלה היית רק בנפרדות, שחשבת שהאנשים אחראים למעשים שלהם, ועכשיו הבנת שיש אחדות, שיש אחד שאחראי לכל, ואתה רק צורה של האחד. אחר יש את השלב, שבו אתה מבין שאתה זה הראשון, שאתה זה האחדות.
ואז אחרי שאתה חווה שאתה אלוהים, שאתה זה שמניע את הכל, אתה עדיין חווה שאתה עושה משהו. אתה שואל, למה אני ככה? למה אני בורא את העולם? נגיד אפילו הבנת שאתה מהווה את כל העולם, אבל זה עדיין לא סוף הסיפור. עכשיו יש לך בעיות של אלוהים.
ואז אתה מבין בסוף, שאין הבדל בין שום דבר לשום דבר. יש צורות של נפרדות - כמו דומם, צומח, מחשבה, רצון, זמן, מקום וכו'. ויש אחדות שהיא הכוח שמניע, הסיבה הראשונה, הכוח שתמיד קיים, ההוויה של הכל וכו'.
ובסוף אתה מבין שאין הבדל בין אחדות לנפרדות. נשאלת השאלה, איך מהכלום נוצרו אין סוף צורות? והשאלה הזאת מביאה אותך להבנה, שכאשר אתה צולל לתוך השאלה הזאת, ואתה חוקר איך מההוויה נוצר כל היש, ואז אתה מבין את מהות העניין. רבי נחמן אומר שאתה מבין את סוד החלל הפנוי.
רבי נחמן מדבר על חיה שהגוף שלה זה העור שלה, שאם ניקח לה את הגוף, לא יישאר כלום, ואם ניקח לה את העור גם לא יישאר כלום. הגוף והעור שלה הם אחד. זה מקביל לנפרדות ולאחדות, שהם אחד, זה אותו אחד.
אתה שואל, זה יש או אין, האם זאת אחדות או נפרדות? ומגיע להבנה שאין הבדל בין האחדות לנפרדות, אין הבדל בין המהות לצורה, זה אותו אחד. מה זאת אומרת? האם אתה רוצה להגיד שהיד הזאת, היא מהות המציאות? האם היד תמיד קיימת, תמיד מחויבת המציאות, היא הסיבה הראשונה וכו'?
הרי היד היא צורה, היא תוצאה של משהו, אז איך היא יכולה להיות מהות המציאות? האדם עצמו שיכול להיות קיים ויכול לא להיות קיים, הוא מהות המציאות, איך זה יכול להיות? הרי המהות תמיד קיימת והאדם הרי לא חייב להיות קיים תמיד?
איך אני המצומצם, יכול להיות המהות של השמש, שהיא גדולה ממני ורחוקה ממני? אך מצד האמת, זה אתה שמהווה את הכל. אין הבדל בין המהות לצורה, אין הבדל בין האדם לאלוהים, אין יותר חלק ושלם, האדם לא חלק מאלוהים, האדם הוא עצמו אלוהים.
זה הדבר הכי לא הגיוני בעולם. השכל אומר לך, איך זה יכול להיות שאני מהווה את השמש? הרי אני פה והשמש שם. מה זאת אומרת שאני ההוויה שלא משתנה לעולם? הרי אני כל הזמן משתנה. השכל אומר לך שיש שינוי, יש הבדל, אתה לא יכול להיות ההוויה...
050-3331-331