...שנפרדת מהמהות שלה. שאלה: אז אין מהות שנפרדת מהצורה שלה? אליעד: יש, במקום ובזמן הזה יש מהות אבל היא לא חייבת להיות בצורה של כסא, היא יכולה להיות בכל צורה. פה יש רהיט וכסא, יכול להיות כסא בלי שיהיה רהיט? לא. אבל יכול להיות שיהיה רהיט בלי שיהיה כסא. לכל דבר יש מהות, ולכל מהות חייב שתהיה צורה כל שהיא, אבל לא בהכרח. שאלה: האם יכולה להיות מהות בלי צורה? אליעד: יכול להיות, אבל אין משמעות למהות אם אין לה צורה. אין משמעות למילה צבע, אם אין צבעים. אבל גם אין...

...חלק ראשון עמוד 65 אליעד: מה בעצם מקיף את כל הדברים בעולם? שאלה: זה שהם ישנם. אליעד: מה זה מבחינתנו קיים? שאלה: משהו שנמצא במקום ובזמן. אליעד: אמרנו שהמקיף הגדול ביותר הוא מקום וזמן, כל דבר בעולם נמצא במקום ובזמן. אפילו מחשבה, רצון ותחושה. ואנחנו אומרים שהמכנה המשותף לכל הדברים הוא שהם ישנם. אנחנו אומרים שהמכנה המשותף של כל הדברים זה שהם ישנם, וכן מה שמקיף אותם זה מקום וזמן, וכאן יש סתירה. למה? כי להגיד שיש מכנה משותף שהם ישנם זה אחד, ולהגיד שמקיף...

...של יש יד והמהות של אין יד היא אותו הדבר. אבל זה מצד האמת. ויש את הצד שלנו שכן יש הבדל בין יש לאין. ואני רוצה שתגיעי למסקנה נוספת, שאין יד ויש יד זה שונה, אבל אין הבדל בין זה לבין המהות שבו אין יד ויש יד זה אחד. לסיכום, האנשים חושבים שבעולם הדברים נפרדים אחד מהשני, ויש אנשים שמבינים שיש מהות אחת, ויש כאלה שמבינים שהמהות האחת היא כלום, ויש כאלה שמבינים שהמהות האחת היא יש ואין כאחד, ויש כאלה שמבינים שזה עד אין סוף וזה גם אחד, אבל יש את הסוף של הסוף...

...יש אחד כמוך שחווה צורה אחרת. אם תבין שהזמן והמקום הם אחד, אז תבין שבכל מקום וזמן יש את הכל. כי אם כל העולם נמצא בשום מקום, אם כל החדר הזה נמצא בנקודה אחת, אז איפה שאתה נמצא גם אני נמצא. אם מה שקרה אתמול ומה שיקרה מחר, קורה באותו רגע, אז אין מה לשאול למה זה קרה אתמול או מחר, אלא זה קורה באותו רגע, ולך נדמה שזה קרה או יקרה. אם האדם מתבונן לתוך הזמן, ומבין שהזמן הוא אחד, ומקום אין סופי הוא גם אחד, אז הוא יבין שמצד האמת הפנימית של המציאות, השמש ואתה...

...אז זה שניים - זמן ומקום, ומצד שני אתה מוכיח שאם יש אלוהים אז הוא בעצם כלום, אז הוא לא קיים. ומצד נוסף אתה מבין את קדמות העולם, שהוא תמיד קיים. מצח הנחש אומר שזה תמיד קיים, אין התחלה, זה תמיד קיים. אתה יכול להגיד שיש מהות ל"תמיד קיים", אך אתה לא יכול לסתור את זה, שזה תמיד קיים. ואם אתה שואל, מי ברא את העולם. התשובה היא, שהוא תמיד קיים. להבין שיש אלוהים, זה להבין שזה אחד, אבל עדיין יש רצף זמן אין סופי. בזמן ובמקום האין סופים, יכולים להתרחש אין סוף...

...של הזמן או אין הבדל. אם אין שום הבדל, אז ממילא הם ישות אחת ממש. ומצד תפיסת האדם, אין הבדל בין אין מקום לאין זמן, ולכן זה אומר שיש לנו ישות אחת שהיא ההוויה של הזמן והמקום. אנשים שאומרים שאין מקום מתכוונים שזה מקום ריק, אבל זה לא כך, אין מקום = אין מקום ריק, נגמר המקום. והאם אתה רוצה לדעת, מה זה העדר מקום מוחלט? תדמיין את החיבור של המקום והזמן לישות אחת. שאלה: איך אפשר לדמיין זאת? אליעד: זה אומר שאי אפשר לדמיין. אז תנסה לחוות את החוויה שאתה לא יכול...

...חווה שאין הבדל ביניהם. כי אתה חווה את השלמות, שהיא באחדות עם החסר. ככול שהאדם חווה יותר, שזה גם אחד וגם נפרד, כך הוא מבין את זה יותר. שאלה: למה אנחנו חווים נפרדות? אליעד: את מפרידה בין אחדות לנפרדות. כי אם תביני שאין הבדל בין ככה לבין אחרת, אז לא תהיה שאלה. ברגע שאת נמצאת בחוויה שיש הבדל בין משהו למשהו אחר, אז תמיד תהיה לך שאלה, למה זה כך? וכל תשובה שיתנו לך, תמיד תוכלי לשאול, אבל למה זה כך? אבל אני טוען דבר אחר, שאם תתבונני לתוך הדבר והיפוכו, תתבונני...

אחדות המציאות / סוד הצמצום יש מאין ואחדות ההפכים - חלק 1 הפעם נבאר את מהות העניין, של סוד הצמצום של המציאות. והעניין הוא, כי מי שיסתכל אל תוך המציאות בפנימיות שלה, ויחפש את המהות הפנימית של כל דבר, הוא יגלה שבסופו של דבר, כל הדברים מתאחדים. כי בעולם שלנו, כל הדברים נפרדים אחד מהשני. ואין שתי ישויות שהן זהות אחת לשנייה באופן מוחלט, כי אחרת, הן היו ישות אחת. וכל שני הפכים שנפרדים בעולם, הם נפרדים רק בצורה החיצונית שלהם. שלבוש אחד הוא "יש" צורה כלשהי, והלבוש השני הוא "אין" צורה כלשהי. ובכך נפרדים, כל ההפכים כולם. אך ההפכים הם רק בצורה החיצונית. ולכל הדברים שבעולם, יש מכנה משותף רחב מהם, שמקיף אותם, ללא שום הפרדה של הצורה החיצונית. ולכן, כל הדברים במהותם, הם אחד. וגם אם נאמר שאין מהות פנימית לכל הדברים שבעולם, הרי שזה אומר שה"אין מהות", הוא המקיף של כל הדברים. דהיינו, שה"אין" מקיף את ה"יש". ואם ניקח לדוגמא את הידיעות שאותן האדם יודע, ונתבונן מהי בעצם ... הוא מוגדר. והמשמעות של הדבר המוגדר, נובעת מכך שהאדם מודע לדבר ששונה ונפרד ומנוגד לאותו הדבר. אבל גם הדבר המנוגד לו, גם הוא עצמו אין לו שום משמעות אמיתית, אלא הוא רק מבטא הפרדה והרחקה משאר הדברים ששונים ממנו. וכל הדברים שונים אחד מהשני בצורה שלהם. אך מהי המהות של כל הדברים? והמהות של כל הדברים, היא ההעדר המוחלט של כל הגדרה. כי הדבר המוגדר, קיומו ... הגדרה, גם זו הגדרה שנפרדת מהצורות עצמן. ולכן בשורש אין הבדל, גם לא בין הצורה, לבין המהות שלה. וגם זו הגדרה. ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ההגדרות עד אין סוף. וזו המשמעות של אלוהים שיצר אלוהים אחר עד אין סוף ללא נקודת התחלה. ואעפ"כ הכל אחד. כי מהות המקיפים היא אחת, וגם נפרדת בו זמנית. וכל הדברים שבעולם נפרדים זה ... מימדים שמאפשרים את קיומם של הדברים. כי כדי שתהיה משמעות למשהו, לשם כך צריך שתהיה במציאות יותר מאשר ישות אחת. כי אם יש רק ישות אחת, אין לה שום משמעות כלל. ... חייב להיות בתוך מקום אחר גדול יותר עד אין סוף. כי את הצורה ניתן להגביל, אך לא את המהות שהיא חסרת הגדרה וחסרת גבול. ואפשר לדוגמא להגדיר כי קיומו של העולם ... להעלים. וגם הנפרדות שבתוך האפשרות והפוטנציאל, גם היא תופסת זמן ומקום. כי יש מקום ל"אין" ויש מקום ל

אחדות המציאות / סוד הצמצום יש מאין ואחדות ההפכים - חלק 2 והאדם שוכח, שבכל רגע של מציאות ובכל נקודה של מקום, יש פוטנציאל אין סופי של אין סוף צורות. ורק הטועה חושב שהצורה של הרגע הקודם, מחייבת ... התחלה, וללא כל הגבלה של צורות וכולי כנ"ל. (ומתחילת הזמן עד עכשיו, עבר אין סוף זמן, פחות הזמן שעוד לא עבר עד סופו. וכיו"ב לגבי מרחב המקום האין סופי). אז מהו סוד הצמצום? והעניין הוא, כי מי שיפקח את עיניו, יראה ויבין מיד, כי גם המקום והזמן, גם הם צורות סופיות, שהן חלק מדבר אחר גדול עוד יותר. כי המקום, הוא לא המציאות כולה, וגם הזמן, הוא לא המציאות כולה. וגם המקום וגם הזמן, הם חלקים של המציאות השלמה. ויש מקיף אחר גדול עוד יותר, מאשר המקום והזמן האין סופיים. כי הזמן הוא אכן אין סופי, מנקודת מבט ... הרי שגם הן מוגבלות מנקודת מבט חיצונית להן. והטועים חושבים, שהקיום הראשון, הוא של הנפרדות בלבד. שזה כמובן נכון מבחינה מסוימת, אך זו לא כל האמת, משום שיש גם את האחדות של המציאות. (ובשורש, האחדות והנפרדות הם אחד ממש, ולכן גם הנפרדות היא המצוי הראשון). כי השאלה האמיתית, היא לא מה היה לפני הזמן ומי ... נצחי. והשאלה האמיתית היא, מה הוא הזמן ומה הוא המקום. מה הוא הרגע הזה, ברגע הזה, ומה הוא המקום, בנקודה הזאת. ומי שיתבונן יראה, כי הזמן והמקום, גם הם לא מחויבי המציאות. כי הזמן מוגבל ומוגדר על ידי המקום, והמקום מוגבל ומוגדר על ידי הזמן. ואם לא היה זמן, לא היה ניתן לנוע ... עדיין מקום ריק. והעדר מקום מוחלט, הוא החיבור של הזמן ושל המקום לישות אחת, שבה אין שום הבדל בין הצורה של הזמן לבין הצורה של המקום. ויש לשים לב לכך, שלא כתבנו שהאחדות היא "מהווה" את הנפרדות (הזמן והמקום), אלא כתבנו שהיא ה"הוויה" שלה. כי "מהווה" את, זה בעצם לייחס לה תודעה וכיו"ב. והמינימום ההכרחי שאפשר לומר, הוא שהאחדות, היא ההוויה של הנפרדות. והאחדות הזאת, היא "אין" והעדר מוחלט ממש. כי בלי שום זמן ושום מקום, זה העדר מוחלט. ונזכיר ונאמר, כי לא מדובר כאן על מה שהיה ... והאין הזה, הוא גדול יותר מאשר המקום כולו. כי המקום עצמו הוא ישות סופית. כי המקום הוא צורה. והאין הזה, הוא גדול מהמקום כולו, כי הוא ללא הגבלת הצורה של המקום. והמהות גדולה מהצמצום והצורה החיצונית שלה. כי הלבוש, הוא רק ביטוי של המהות הגדולה יותר. והאין, הוא גדול מהיש שנמצא בתוך זמן ומקום. ונמצא כי ההוויה של היש, היא האין וההעדר המוחלט. ויש לזכור גם, כי גם האין, הוא לבוש וצמצום והפרדה מהיש. ולכן מה שקודם להכל, היא ישות אחת, שבה אין שום הפרדה בין היש לבין האין. וגם היא נפרדת ממה ששונה ממנה, ולכן קודמת לה אחדות גדולה יותר, שמכילה אותה ואת הנפרד ממנה כישות אחת וכולי כנ"ל. ומי שיתבונן על כל הצורות של כל ההפכים כולם, יראה שכולם מתאחדים בשורשם. כגון לדוגמא הרצון, שהוא ההפך של העדר הרצון. ובלי העדר רצון, אין רצון ולהיפך. והרצון וגם העדר הרצון, הם צורה של ישות אחרת, שבה אין הבדל בין יש רצון לאין רצון. והרצון והאין רצון, נפרדים בזמן ובמקום. כי יש מקום וזמן לרצון, ויש מקום וזמן לאין רצון. והאחדות של הרצון עם ההפך שלו, הוא החיבור של הזמן והמקום של ההפכים. וכיו"ב לגבי כל שאר הישויות שיש בעולם. וגם ה"אני" וההעדר של ה"אני", גם הם תופסים זמן ומקום, ובשורשם הם מתאחדים עם הכל. וכל הישויות כולן, מתאחדות לישות אחת ממש. והשכל הזה בא לידי ביטוי בצמצומים שונים בעולם של הנפרדות. כי כאשר יש לאדם איזה ספק לגבי איזה דבר, ואיזה רצון לגבי איזה דבר, והאדם מבין שזה לא משנה ושאין הבדל בין הדבר האחד לבין הדבר האחר ששונה ממנו, הרי שזאת התגלות של האחדות בתוך הנפרדות, בלבוש של נפרדות. כי בשורש, הכל אחד ממש, ללא הבדל זמן ומקום כלשהם. ולפני הזמן באמת, פירושו ההוויה שקודמת לצורה של הזמן. ומעל המקום באמת, ...