אחדות / הכל אחד - האם באמת "הכל אחד"? ומה המשמעות של זה? הכל אחד / פילוסופיה / לוגיקה וכאן נסביר טוב יותר את המשמעות הנכונה של רעיון האחדות. ובעיקר להאיר את תשומת לב האדם על המשמעות הלא נכונה של רעיון האחדות. וגם כיצד להבין את המשמעות הנכונה. אחד הרעיונות הפופולאריים ביותר בזמננו הוא רעיון האחדות, הרעיון שהכל אחד, שהאני של האדם הוא בעצם הכל. שכל מה שקיים זה אתה ושאתה זה הכל. שהכל טוב באותה המידה וכולי. כאשר שורש כל העניין, הוא כמובן הרעיון וההבנה שהכל אחד והכל זו ישות אחת ומהות אחת וכולי. והרעיון הזה יוצר אצל האדם תחושות שונות וכל אחד מכיל את הרעיון הזה של האחדות ושהכל אחד, בצורה אחרת. וכאן נסביר בצורה פשוטה, מדוע לא הכל אחד ומדוע רעיון האחדות דורש הבנה יותר מעמיקה מאשר מה שנדמה לאדם. ובפשיטות ניתן לראות ולהבין ש לא הכל אחד. וההוכחה הפשוטה לכך, היא הצורך לומר שהכל אחד. אילו באמת הכל היה אחד, לא היה צריך לומר שהכל אחד. אף אחד לא צריך לומר שאבן זו אבן או לומר אני זה אני. כי ברור שאני זה אני ושאבן זו אבן ואין בכך שום חידוש. משום שאכן האבן נמצאת באחדות מלאה עם עצמה. והאדם נמצא באחדות מלאה עם עצמו. מאחר שאני אחד עם עצמי, ממילא אין צורך לומר אני זה עצמי. או מאחר שהאבן היא אחד עם עצמה, אין צורך לומר שהאבן היא אחת עם עצמה. וזה בעצם אומר שהדבר היחיד שנמצא באחדות עם דבר כלשהו, זה רק הוא עצמו. הדבר היחיד שנמצא באחדות כלשהי עם רעיון כלשהו, הוא הרעיון עצמו. כל שאר הרעיונות הם לא אחד והם לא באחדות עם שאר הרעיונות. אילו הם היו אחד עם שאר הרעיונות, הרי שלא היה ... זה עצמו הוכחה לכך שיש הבדל. כי אילו לא היה הבדל, לא היה צריך לומר שאין הבדל. וכך ניתן להמשיך ולהראות שכל רעיון האחדות ושהכל אחד, יש בו חיסרון. כי כדי לומר שהכל אחד, לשם כך צריך שיהיה יותר מדבר אחד. כי אם הכל אחד לא ניתן לומר כלום. כי כאשר אומרים על משהו שהוא אחד, הרי שיש כאן שני דברים שונים שמדברים עליהם, וממילא הם לא אחד. ונחדד את זה עוד יותר. אילו הכל היה אחד, לא היה ניתן לומר שהכל אחד. משום שרעיון האחדות הוא נפרד מרעיון הנפרדות. ז"א אם הכל אחד, אז אין משמעות לזה שהכל אחד. כי רעיון האחדות חייב להיות ב

... של האחדות / הכל טוב / הכל אחד - מהי האמת? איך להרגיש שהכל טוב / הכל אחד? כשאדם מתקרב לחכם האמיתי, נפתחים לו שבילי השכל להבין שהכל טוב ושהכל אחד. כי החכם האמיתי מגלה לאדם שהכל טוב תמיד ושהכל אחד תמיד. וכאשר האדם מקבל את השכל של החכם האמיתי שהכל טוב ושהכל אחד, עליו לשים לב לכך שהשכל שלו יהיה עם אמת. כי יש כאן עניין עמוק, והוא שכאשר האדם מנסה ללמד את עצמו שהכל טוב תמיד, הרי שבכך בעצם האדם משיג את הפעולה ההפוכה של מה שהוא רוצה להשיג. כי יש כאן שתי תפישות מציאות. ותפישת המציאות הראשונה, היא שיש בעולם שלנו טוב ורע, ושלא הכל אחד, ושלא הכל טוב תמיד. ותפישת המציאות השנייה, היא שהכל אחד ושהכל טוב תמיד. וכל בני האדם בעולם חיים בתפישת המציאות שבה יש בעולם שלנו טוב ורע, ושבה לא הכל אחד ולא הכל טוב תמיד. והנה, כאשר האדם מתקרב לשכל של החכם האמיתי, אז הוא מגלה את תפישת המציאות שבה הכל טוב והכל אחד תמיד. ואז האדם גם הוא רוצה להרגיש שהכל טוב תמיד. ואז האדם מנסה ללמד את עצמו ולהרגיל את מחשבתו לחשוב שהכל טוב תמיד. וההיגיון של האדם, הוא כמובן ברור. כי האדם רוצה להרגיש כמה שיותר טוב. ולכן האדם מנסה להרגיל את עצמו לחשוב שהכל טוב תמיד. אלא שיש כאן בעיה מאוד עמוקה, והיא שכאשר האדם מנסה להרגיל את עצמו לחשוב שהכל טוב תמיד (ע"ע חשיבה חיובית וכיו"ב), הרי שבכך בעצם, האדם מרחיק את עצמו מההבנה שהכל טוב ושהכל אחד תמיד. כי ברגע שהאדם מנסה לגרום לעצמו לחשוב שהכל טוב, במקום לחשוב שיש טוב ורע, הרי שבכך בעצם האדם יוצר רע . כי בכך שהאדם מנסה לגרום לעצמו לחשוב שהכל טוב, הרי שבכך בעצם האדם גורם לעצמו לחשוב, שתפישת המציאות של טוב ורע, היא לא מספיק טובה, כמו תפישת המציאות שבה הכל