שאלה: האם תמיד יש רגשות?

אליעד: מצד אחד תמיד יש רגש, כי אתה תמיד מרגיש שאתה קיים, משהו אתה מרגיש. נכון שאם אתה מרגיש אז בפועל יש גם את האין רגש, אבל מה שדומיננטי בך זה ההרגשה שאני קיים.

למה מצד שני אף פעם אין רגש, לא היה, לא הווה ולא יהיה אף רגש? אנו מנסים להבין מה המבנה המחשבתי שיכול להוביל אותנו להבנה שתמיד אין רגש. אז מה הכי טוב לעשות? פשוט לפרק את המושג רגש. אם נצליח להעלים את המושג רגש, אז תמיד אין רגש.

בעולם יש לנו את המהות ואת הצורות, בשכל של האחדות, המהות והצורות הם אחד, אבל בשכל של הנפרדות, המהות והצורות הם ניגוד. עכשיו אם אנחנו רוצים להעלים צורה, איך נעשה זאת? באמצעות המהות שלה.

מה ההפך של הצורה, זה המהות שלה. המהות זה הדבר שאין בו הבדל, ואם אין הבדל אז אין רגש, וההפך של הרגש זה המהות של הרגש. למה תמיד יש רגש, כי תמיד יש צמצום. חווית הצמצום הבסיסית היא החוויה שאתה קיים, ולכן תמיד יש רגש שאתה קיים.

איך נוכל להוכיח שאין רגש? שכול מה שאתה יודע אותו, הוא לבוש של משהו אחר, של משהו אחר, ושל משהו אחר, ובסוף זה לבוש של כלום.

כאשר האדם מרגיש משהו, מה הוא בעצם מרגיש? הרגש הוא ביטוי של משהו וביטוי של משהו ושבסוף זה ביטוי של כלום. מה זה אומר? שאתה לא באמת מרגיש משהו, זה כאילו מרגיש. אם האדם יסתכל לתוך הרגש שלו, וישאל מה הוא באמת מרגיש, דהיינו, ינסה להגדיר את מה שהוא מרגיש, הוא יראה שהוא לא מצליח.

למשל רגש של כאב, האדם ינסה לבדוק, מה הוא רגש של כאב, מה זה כאב? אם תתבונן בסוף תגיע למקום שתבין שאין לזה הסבר, בסוף תגיע לכלום, תגיע לאחד.

הרגש בחיצוניות שלו הוא מצומצם, אבל בפנימיות שלו הוא אחד.

שאלה: מה המהות של הרגש?

אליעד: כלום, אחד. למה אף פעם אין רגש, כי תמיד הרגש הוא לא מוגדר. כל מה שאתה מרגיש, למעשה אתה לא מרגיש משהו מוגדר.

למשל יש פה שולחן, ונשאל מה זה שולחן? ניתן פירושים על השולחן, אבל בסוף זה כלום. אז מצד אחד אני יודע שיש פה שולחן, אבל אם נשאל אותך מה זה שולחן, תגיד עץ, וכן תיתן עוד פירושים, אבל בסוף למעשה אתה לא יודע באמת מה זה שולחן.

כשאתה יודע שום דבר, אז לדעת שום דבר ולא לדעת שום דבר זה אותו הדבר. ואותו הדבר על הרגש. אתה אומר, אני מרגיש כרגע שמחה, אני לא מרגיש עצב, אבל אם אשאל אותך, היכן הגבול בין השמחה לעצב? מה זה עצב, מה זה שמחה, תגדיר לי בדיוק? אם תתבונן לתוכך פנימה, אתה תראה שמצד האמת אין הבדל ביניהם.

וכשתרגיש שאין הבדל ביניהם, אז תבין שכאשר אתה מרגיש הבדל ביניהם אז זאת רק הרגשה מדומיינת. כי בפנימיות שלו אין הבדל.

כאשר האדם מתבונן עד הסוף הוא מגיע לחוויית האחד. זה אומר שזה אמור לשנות לך את חוויית הנפרדות שלך. למשל יש לך דעה על משהו מסוים, אבל אם תתבונן על מהות הדבר אתה תבין שאתה לא יודע שום דבר. הלא יודע שום דבר הזה, הוא מפרק לך את החוויה של היודע.

אז מצד האמת שאתה אומר שאתה יודע, אז למעשה אתה יודע שום דבר בצורת משהו. ומאחר שהשורש של כל המציאות הוא כלום, אז למעשה אתה מרגיש כלום בצורת משהו.

וכשאתה מרגיש כלום בצורת משהו, אז זה אומר, שתמיד יש לך את הרגש, אך מצד שני הרגש הוא תמיד כלום.

שאלה: מה הרווחנו מזה?

אליעד: מצד אחד היא תמיד מרגישה שהיא קיימת, אבל מצד שני אם תבדוק, מה זה שאני מרגישה שאני קיימת? מה זה הקיום הזה? בסוף תבין שזה כלום.

כך שמצד האמת, היא כרגע לא מרגישה שהיא קיימת.

שאלה: מה היא מרגישה?

אליעד: היא לא מרגישה משהו מוגדר. אי אפשר להגיד שהיא תמיד מרגישה קיימת. כי למעשה היא מרגישה כלום בצורת הרגשה שהיא קיימת.

עכשיו, מהצד שאת מרגישה שאת קיימת, אז את תמיד מרגישה קיימת, אך מצד האמת, להרגיש קיימת זה בעצם כלום, כי זה אחד בסוף. כך שאם נתבונן כרגע לתוך החוויה שלך, אנו נראה שאת מרגישה שזה אחד.

בספר כתוב שלא תדחיקי רגשות, תתבונני פנימה ואז תרגישי שזה אחד.

למשל אדם מפחד, ומה אני אומר לו? תתבונן לתוך הפחד, ומה קורה כשאתה מתבונן לתוך הפחד? אתה מפחד עוד יותר, ואז תגיד, אני מפחד להתבונן, אבל אני אומר, לא, אל תדחיק, תן לכל הרגשות לצאת החוצה. אמנם אם תסתכל לתוך הרגשות שלך, אתה תראה הרבה דברים מפחידים, ותרגיש את כל הבלבולים בעולם, אבל אם תמשיך להיכנס פנימה אתה תראה גם שאין בכלל שאלה, ותרגיש את האחד.

ומה עומד בינך לבין החוויה של האחד, הפחד שלך מדברים מסוימים, שאתה לא אמור לפחד מהם כלל. אם האדם היה מבין שהכל אחד, אז הוא לא היה מפחד.

אם האדם יבין פעם אחת שהכל אחד, אז הוא יפסיק לפחד.

מהצד של המהות של הרגש שלה, היא אף פעם לא הרגישה שום דבר. אתה אומר שהיא תמיד מרגישה, אבל אם היא תנתח את ההרגשה שהיא קיימת, אתה תראה שזה כלום. ואם זה כלום, אז אין דבר כזה שהיא מרגישה שהיא קיימת.

שאלה: אני לא מבין את הרק.

אליעד: אם תסתכל על החיצוני, תמיד יש לה רגש, היא תמיד מרגישה שהיא קיימת. אבל אם אתה מסתכל על המהות של המרגישה קיימת, אתה אומר, היא מעולם לא הרגישה שום דבר, על מה אתה מדבר בכלל.

בסוף אתה אמור להבין שזה אחד. מה זה אומר אחד? אתה אמור להבין שאין ויש זה אחד. מה זה אומר יש ואין זה אחד? זה לא גם יש וגם אין, על אותו אחד זה יש ואין. על אותה נקודה תגיד שזה ישנו וזה איננו. איך נביא אותך להבנה הזאת? אם במחשבה שלך תהיה מאה אחוז איננו ומאה אחוז ישנו, ובו זמנית תהיה על מאה אחוז ישנו ומאה אחוז איננו, אז אתה על מאה אחוז שישנו ואיננו זה אחד.

אם אתה אומר, בחיצוני זה ישנו, בפנימי זה איננו, אז אתה עדיין לא באחד. אתה אומר יש אחדות ויש נפרדות, אבל אתה עדיין לא באחד. אני רוצה שתסתכל על המציאות רק דרך הנפרדות, רק דרך האחדות, ואחר תראה שזה ממלא אחד את השני, שאין מקום שאין בו אחדות ואין מקום שאין בו נפרדות, ואז תבין שזה אחד.

שאלה: אני עדיין לא מבין את הרק.

אליעד: אתה אומר שמצד מסוים המהות ממלאת את הצורה, מהיבט מסוים זה רק כלום, אבל אני אומר לך, לא, זה לא מהיבט מסוים, זה תמיד רק כלום.

אתה למעשה אומר, שאתה מוכן לקבל את זה שזה אחד, אבל זה אחד מהיבט מסוים. אבל אתה לא מוכן להיות רק בהיבט הזה, אתה לא מוכן להגיד שזה רק אחד.

שאלה: האם הרק זה לא גם.

אליעד: כשהוא אומר שרק מהיבט מסוים זה אחד, למעשה הוא אומר, זה אחד אבל בצמצום. הוא למעשה מצמצם את החוויה שלו. אני רוצה שהוא יגיד שזה רק אחד וזה גם רק לא אחד, וזה לא הגיוני, אבל זאת בעיה של מי שלא מבין.

כשאתה אומר זה גם אחד, למעשה אתה מצמצם אצלך את חווית האחד. למעשה אתה אומר שאני חצי בגיהינום וחצי בגן עדן, אני רוצה שתהיה כולם בגיהינום וכולך בגן עדן.

אתה מבחינתך רואה את המציאות כשכבה של אחדות ושכבה של נפרדות. עדיין לא הבנת שאין מקום שאין בו מהות, אני רוצה שתתבונן על המציאות בנקודת מבט שתהיה רק שם ובו זמנית תהיה גם רק כאן, ובו זמנית תהיה בשניהם.

שאלה: לא הבנתי איך מצד הנפרדות אין רגש?

אליעד: זה כמו מה שהוא שאל, הוא אמר, אני מוכן לקבל שזה אחד, אבל זה אחד רק מהצד של האחדות. ואני אומר לו, שגם מהצד של הנפרדות זה אחד. זאת אומרת שבשכל של הנפרדות אתה יכול להבין שזה כלום.

יש לנו שכל...