תקציר⬅ ... שכל אין דאגות, המנגנון של האושר,
לדעת או לא לדעת, ידיעה חלקית, ידיעה מלאה,
לא לדעת שום דבר ובו יתבאר העניין של השכל האנושי. ויתבאר מה טוב יותר,
לדעת או לא לדעת כל מיני דברים? ויתבאר, כיצד קשור האושר של האדם, למה שהוא יודע? ויתבאר, האם באמת, כאשר אין שכל אין דאגות? ועוד. ויש כאלו שחושבים, שכאשר אין שכל אין דאגות. כגון לדוגמא אדם שלא יודע שהוא חולה. שזה שהוא לא יודע שהוא חולה, זה מונע ממנו לסבול מכך שהוא חולה. לעומת אדם שכן יודע שהוא חולה, שזה גורם לו לסבול מכך שהוא יודע שהוא חולה. וכאשר אין לאדם שכל, הוא לא יודע שהוא סובל, ואז ממילא הוא לא סובל. ומי שיתבונן היטב בעניין יראה, כי
לדעת או לא לדעת, זה טוב ורע באותה המידה ממש. והשאלה היא, לא האם אתה יודע או לא יודע. אלא השאלה היא, האם יש מריבה וקונפליקט, בין מה שאתה יודע. והאם הידיעה או אי הידיעה, האם הן מוחלטות, או יחסיות. כגון לדוגמא, אדם שיודע שהוא חולה, אבל במקביל הוא גם יודע בדיוק מה עליו לעשות כדי להתרפא. שזה שהוא יודע שהוא חולה, זה לא גורם לו
להרגיש רע. משום שהוא יודע בדיוק, מה התרופה למחלה שלו. אא"כ הוא יודע שהוא חולה, אבל הוא לא יודע כיצד לרפא את עצמו כאן ועכשיו. שזה כמובן יגרום לכך שהוא יסבול, עד שהוא ירפא את עצמו. אבל כאשר האדם יודע שהוא חולה, ויודע גם כיצד לרפא את עצמו מיד, הרי שהוא לא סובל מכך שהוא חולה. או לדוגמא, אדם שיודע שהוא חולה, אבל הוא לא יודע שהוא רוצה
להיות בריא. שהוא סובל פחות, ממי שיודע שהוא חולה, וגם יודע שהוא רוצה
להיות בריא. כי מי שיודע שהוא חולה, ויודע שהוא רוצה
להיות בריא, והוא לא יודע איזו תרופה לקחת, אז יש אצלו מלחמה פנימית, בין הידיעות שהוא יודע אותן, והן גורמות לו
להרגיש רע. או לדוגמא אדם שלא יודע שהוא חולה, אבל הוא כן יודע שהוא רוצה
להיות בריא ולא
להיות חולה. ובנוסף, הוא יודע גם, שיכול
להיות שהוא חולה, או שיכול
להיות שהוא יהיה חולה. וגם כאן, הידיעה של האדם שהוא יכול
להיות חולה, או שהוא אולי חולה, היא גורמת לאדם
להרגיש רע, כי היא מנוגדת לידיעה של האדם, שהוא לא רוצה
להיות חולה. והרעיון הוא, שהאדם
מרגיש טוב או רע, לפי מה שהוא יודע. כי אם האדם יודע שדבר כלשהו הוא טוב, והוא יודע שהטוב הזה קיים, אז האדם רוצה את המציאות, והוא
מרגיש טוב. ואם האדם יודע על דבר כלשהו שהוא רע, והוא יודע שהרע הזה קיים, אז האדם לא רוצה את המציאות, והוא
מרגיש רע. וזה לא ממש משנה, האם האדם יודע או לא יודע. השאלה היא, האם יש שלום פנימי, בין הדברים שאותם האדם יודע, או שמא יש אצל האדם מלחמה פנימית, בין הדברים שהוא יודע. כי ברגע שהאדם יודע על דבר כלשהו שהוא טוב, ובמקביל הוא יודע שאין לו את הדבר הטוב הזה, או שהוא יודע שאולי אין לו את הדבר הטוב ... רוצה. ומי שלא יודע, גם הוא יכול לסבול, ממה שהוא כן יודע. כגון לדוגמא שהאדם לא יודע שיש לו איזו בעיה, אבל הוא כן יודע שהוא לא רוצה שתהיה לו את הבעיה הזאת. וגם יכול
להיות, שהאדם שלא יודע, יסבול, דווקא בגלל שהוא לא יודע. כגון לדוגמא, אדם שיודע שיש לו איזו בעיה, אבל הוא לא יודע מה הפתרון שלה. שהוא סובל, או בגלל שהוא יודע שיש לו בעיה, או בגלל שהוא לא יודע מה הפתרון לבעיה שלו. ונמצא אם כן, כי זה בכלל לא משנה אם האדם יודע או לא יודע דבר כלשהו. מה שכן משנה, זה שלא תהיה מריבה בין כל הדברים שאותם האדם יודע. שלא יהיה מצב, שהאדם יודע שרע לו, בלי
לדעת מה הפתרון לכך. ולאו דווקא שהאדם יודע שרע לו, אלא אפילו שהאדם חושב שאולי רע לו, גם זה נקרא שהאדם יודע שרע לו. ומי לא סובל בכלל? מי שיודע את הכל או מי שלא יודע שום דבר. כי מי שיודע את הכל באמת, אז כל דבר שהוא יודע על איזו בעיה, הוא מיד יודע על הפתרון שלה. וכל פעם שהוא יודע על פתרון כלשהו, ... שלה. וכך הלאה, שהאדם יודע על כל הבעיות ואת כל הפתרונות האפשריים. עד שהאדם מגיע למצב של שוויון, שבו אין שום בעיה שהוא לא יודע מה הפתרון שלה. ואז ממילא הוא לא יכול
לחוות שמשהו חסר לו, כי הוא יודע את המילוי והפתרון של כל דבר. וגם מי שלא יודע שום דבר, גם הוא אינו סובל כלל. כי הוא לא יודע על שום בעיה ולא על שום פתרון לשום בעיה. ונכון שהוא לא יודע על שום פתרון לשום בעיה, אבל הוא גם לא יודע על שום בעיה שאין לה פתרון. כי הוא לא יודע על שום בעיה כלשהי. ומי שיתבונן היטב יראה, כי גם מי שיודע את הכל, גם הוא
מרגיש בדיוק, כמו מי שלא יודע שום דבר. כי גם הוא לא יודע על שום בעיה שאין לה פתרון. ובכל מקרה הרעיון הוא פשוט, זה לא משנה מה אתה יודע וכמה אתה יודע, זה כן משנה שאו שתגיע למצב שבו אתה יודע את הכל, או שתגיע למצב שבו אינך יודע דבר. ונשאל: אולי זה שיודע את הכל, אולי הוא יודע שיש בעיה שאין לה ... וזה אפשרי, רק כאשר לא יודעים בוודאות, שאין פתרון. כך שבכל מקרה, מי שידע בוודאות, שלבעיה שלו אין פתרון, או שהוא ידע בוודאות מה הפתרון, בכל אחד מהמקרים, הוא לא
ירגיש רע. והשאלה הנשאלת היא, כיצד יכול האדם
לדעת את הכל? או כיצד יכול האדם
לא לדעת שום דבר? והתשובה היא, שיש כאן שתי רמות של ידיעה. ידיעה חיצונית וידיעה פנימית. וידיעה חיצונית פירושה,
לדעת את מה שקורה בכל מקום ובכל זמן בעולם. וזה דבר שהוא אין סופי, ואותו האדם לא יכול
לדעת. כי יש אין סוף מקום ואין סוף זמן, והאדם לא יכול
לדעת, את כל מה שקורה בכל מקום ובכל זמן באשר הם. וזאת ידיעה חיצונית, שאותה האדם לא יכול
לדעת את כולה בבת אחת. ובו זמנית, האדם כן יכול⬅לחץ כאן
לקריאת המאמר המלא...