הספר להיות אלוהים חלק שני עמוד 192

כשאדם נמצא בתוך חלום, הוא חושב שיש לו בחירה חופשית, וכן הוא חושב שיש לו תודעה עצמאית, וכן הוא חווה שהוא נפרד משאר הישויות שיש בחלום. אבל לאמיתו של דבר בחלום אין אני ולא אני, ולמעשה הכל נמצא באותו מקום.

לא רק שנדמה לאדם שיש לו בחירה חופשית, אלא גם נדמה לאדם שאין לו בחירה חופשית על הכל. אבל זה לא נכון, כי אם היית יודע מי אתה, היית יודע שיש לך בחירה חופשית על הכל. לכן קוראים לספר להיות אלוהים, כדי שתבין שאתה הכל.

את טוענת שאת לא חווה בחירה, אם לא היית קיימת, והייתי שואל אותך כאחת שלא קיימת, מי מזיז את השמש? למעשה את אמורה להזיז את השמש, כי אם את לא קיימת, אז מי נשאר? המציאות. אז אם רק המציאות נשארה, אז את היא המציאות, ואז את למעשה מזיזה את השמש.

מה שאני טוען, שבגלל שאת חווה שאת קיימת, לכן את לא חווה שאת מזיזה את השמש. ולכן את חווה שיש לך ישות עצמאית. להגיד שיש לך בחירה חופשית חלקית זה להגיד שיש לך ישות עצמאית.

אדם שאומר שאין לו בחירה חופשית, הוא עדיין חווה שיש לו ישות שקיימת באופן חופשי, בלתי תלויה במשהו נוסף.

את חווה שיש אותך ויש את המציאות, את חווה שאת לא המציאות. להגיד שאני לא המציאות, זה להגיד, שיש את המציאות ויש אותי, שאני קיימת באופן נפרד מהמציאות, שזה נקרא ישות עצמאית. המציאות לא מהווה אותי.

הרעיון של בחירה חופשית חלקית, זה כמו אני קיים באופן חלקי.

להגיד אין לי בחירה חופשית בכלל, הפירוש האמיתי של זה, לא קיים בכלל, ואם אתה לא קיים, אז אתה הכל. או שיש לך בחירה חופשית על הכל ואז זה להגיד שאתה הכל.

בשורש למעשה אין שינוי, ולכן אף אחד לא בוחר.

מנקודת המבט שלנו, ההוא שבתוך החלום אין לו שום בחירה חופשית. כמו שלתום בסרט אין בחירה חופשית. ולא רק שאין בחירה, אין לו אפילו ישות. הוא אפילו לא ישנו. והוא רק ביטוי של ישות אחרת שהיא המחשבה של זה שחושב את החלום.

תאר לעצמך שאתה הבמאי של תום וג'רי, וג'רי בא ומתלונן עליך, אז תגיד לו, סליחה מי אתה בכלל? אבל למעשה הבמאי צריך להבין שהוא זה שגורם לג'רי להתלונן.

מה שאני רוצה להגיד, שמהצד החיצוני, זה שחולם הוא כלום, ואם הוא כלום אז יש רק את הבמאי.

בחלום נדמה לך שאתה נמצא בלום הרבה זמן, ולמעשה אתה נמצא שם רק כמה רגעים. למה? כי הזמן תלוי בזיכרון. אם נכנס לך עכשיו זיכרון שאתה נמצא פה מאה שנה, אז תחשוב שאתה נמצא פה מאה שנה.

איך בחלום אתה אומר, אני נמצא פה כבר שבוע, ולמעשה אתה נמצא פה רק כמה שניות, אבל זוכר שאתה נמצא פה שבוע. בתכלס כבר בשנייה הראשונה יש לך זיכרון. איך ששמו אותך שם, אתה כבר יודע את כל ההיסטוריה.

אם האדם ילך אחורה ויתבונן מה היה קודם, בסוף הוא ידע את הלא יודע.

מה שאני רוצה להגיד, שזה שהאדם חושב שהוא נמצא פה הרבה זמן, זה רק עניין של זיכרון. כשהאדם אומר, כאן אני נמצא כבר 70 שנה ובחלום אני רק חצי שעה, אבל כאשר אתה חולם אתה בטוח שאתה כבר 70 שנה, ולכן אולי גם בעולם הזה, זה לא בטוח שאתה כבר 70 שנה.

איך למשל את יודעת שאת מכירה אותה? זה בגלל שיש לך זיכרון. אולי את לא מכירה אותה, וסתם מישהו עכשיו השתיל לך זיכרון? את לא יכולה לדעת. והאדם מאמין שמה שהוא זוכר משקף את האמת. זה רק עניין של אמונה, האדם מאמין בזיכרון שלו. זה נקרא שהאדם זקן.

אתה רוצה לדעת, מצד האמת, כמה זמן אתה נמצא בחדר? פחות מרגע. כי לפני רגע היית בכלום, בשום מקום. ובפחות מרגע אחד נוצר כל העולם וכל התחושות והכל, עם התחושה שאתה נמצא פה כבר אלף שנה אחורה. בפחות מרגע אחד נוצרת לך תחושה שהעולם קיים כבר אין סוף זמן.

מצד אחד יש את האין עולם, ומצד שני יש את צמצום שאתה קיים. זה כמו הסיבה תוצאה. יש שני פרספקטיבות, האחד זה תוצאה של תוצאה עד אין סוף, ויש אחד שאומר שעכשיו נוצר. ויש אחד שאומר ששניהם, שזה אחד, רצוא ושוב...