הכוח של עין הרע / ברכות / קללות וכיו"ב נובע ותלוי בגורם אחד בלבד, והוא האדם עצמו. ככל שהאדם עצמו מאמין יותר ביכולת ההשפעה של הגורם על חייו, כך הוא עצמו גורם לחייו להיות טובים יותר או פחות.

לעין הרע / ברכות / קללות, מצד עצמם אין שום כוח. הכוח היחיד שיש להם הוא כאשר האדם מאמין בכך ונותן להם כוח.

הדבר נכון גם לגבי כל מה שקשור לכל שאר האמונות הטפלות למיניהן. הכוח היחיד שיש לאמונות טפלות כלשהן הוא הכוח שהאדם עצמו נותן להם.

לדוגמא: אדם יכול לדמיין שפיל ורוד דמיוני רוצה לתקוף אותו. ככל שהאדם יאמין בכך יותר, כך הוא יחווה יותר פחד ממשי עד כדי רמות של חרדה ממשית. הכל תלוי בעד כמה הדבר הדמיוני נתפס בעיני האדם כממשי.

הדרך היחידה להשתחרר מדמיונות באשר הן, היא על ידי אמת. היינו שהאדם מחפש תמיד את האמת ובודק תמיד שהדברים בהם הוא מאמין אכן אמתיים.

בכל אמונה טפלה באשר היא יש נקודת אמת כלשהי וכל אמונה טפלה מייצגת משהו כלשהו מן האמת, בדיוק כמו שבכל שקר באשר הוא יש חלק קטן ביותר של אמת.

החלק האמיתי של האמונות הטפלות, הוא הכוח האמיתי של האמונה העצמית שנוצרת בעקבות האמונות הטפלות ושאר הדמיונות.

על האדם לבדוק תמיד את מערכת האמונות שלו ביחס לאמת. על האדם תמיד לחפש את האמת לאמיתה. את האמת את כל האמת ואך ורק את האמת. פשוט לבדוק מהי נקודת האמת היחידה של המציאות. האם האמונה שבה האדם מאמין, האם היא אכן אמיתית באמת?

מצד שני קיימת עין רעה אמיתית שלה באמת יש כוח. וכאן כמובן מדובר על העין הרעה שיש לאדם עצמו.

עין רעה = הסתכלות רעה וחשיבה שלילית על המציאות.

כאשר יש לאדם עין רעה וכאשר האדם אינו רואה את הטוב שיש בכל דבר, זה עצמו העונש של עצמו. העין וההסתכלות הרעה של האדם עצמו על החיים, הם אלו שיוצרים אצל האדם עצמו את הברכה ואת הקללה.

כאשר האדם מחפש תמיד את הברכה שיש בכל דבר, על ידי זה הוא עושה לעצמו עין טובה. היינו האדם הופך את חייו לטובים יותר.

אך כאשר הדמיון של האדם מטעה אותו וגורם לו לחפש את הקללה שיש בכל דבר, זה עצמו העין הרעה שמשפיעה על האדם...