שחר... קוראים לזה שיקוף... וזה חלק מהמציאות... כשאני כועסת על מישהו... זה בגלל שהכעס שלו מעורר את הכעס שנמצא בתוכי... וכעס נמשך לכעס... ולעיתים מאוד קרובות גם מטען של כאב נמשך למטען של כאב מסויים ומבקש להתפרק דרך משיכה מוזרה של התחברות לכאב...

כ"נל לגבי שימחה... שימחה אצל האחר מעוררת את השימחה שקיימת בי.. בתוכי... ולהפך... עכשיו בנוגע למה שציינת.. מה שמציאותי לגביי אולי לא מציאותי לגבייך... ומה ששקרי בעינייך הוא לא שיקרי בעיניי... ולגבי נושא הויכוח... אין שום דבר רע בויכוח... יש בו טוב ורע גם יחד... כל עוד יודעים לנהל אותו נכון.. ברוח טובה...

ויאולט

לחלק ממה שכתבת

קוראים הידהודים

אנשים אחרים מהדהדים לנו

ומה שמבינים מהידהודים הוא לא כלכך מציאותי

חלק אחר ממה שכתבת כמו

אם אני עצובה עבור מישהו אז על עצמי אני עצובה... אם אני שמחה עבור מישהו על עצמי אני שמחה

זה לא מציאותי מה שכתבת

ואומר שאת משקרת לאנשים ולעצמך לגבי המצב

אם יש מישהו שאת שמחה בשבילו ואת חושבת שאת שמחה על עצמך. זה אומר שאת משקרת לעצמך שאת שמחה בשבילו.

ואם את שמחה על עצמך את שמחה על עצמך

יש לנו את האפשרות להרגיש את עצמנו לעצמנו וגם להיות חלק מאחרים אם יצרנו קשר כזה.

אבל יכול להיות שזה איכשהוא מתחבר לך. מה שכתבת

אז בבקשה. אל תפתחי בויכוח

ואם נרחיב... אם אני כועסת על מישהו.. בעצם על עצמי אני כועסת... אם אני עצובה עבור מישהו אז על עצמי אני עצובה... אם אני שמחה עבור מישהו על עצמי אני שמחה... וכו'..

וכל רגש מכיל כמובן את ההופכי שלו...

מקסים ונכון.

גם שהסובב אותו מדבר, גם אם

נשמעים אלו דיבורים

שאינם נוגעים לו כלל וכלל

גם אז הדיבורים הם אליו

במובן כלשהו

אם יקשיב, וינסה להבין מה אומרים לו

או אז ידע, שהדיבור הוא בכלל שלו עצמו...

כשאדם מדבר על משהו או על משהו, הוא מדבר מתוך עצמו, ומספר אך ורק על עצמו. יש עצמו ויש עצמו ובכל אופן רק על עצמו. ואדם שרוצה להבין היכן המכשלות שלו, יתבונן בדיבור של עצמו. שכן, הדיבור מעיד על רצונו האמיתי.