... ורע - תמיד יהיה גם רע, ולעולם אין שום רע - מעל
השכל האנושי ובו יתבאר, כי מצד אחד, מחוייב המציאות שיהיה לאדם רע. ומצד שני מחוייב המציאות שאין שום רע כלל (באנלוגיה ל: מחוייב שיש נפרדות, ומחוייב שאין נפרדות, אלא הכל אחד). כי ... תמיד בתוך ליבו, לחפש את השלמות? ולמה האדם לא מוכן לקבל בלב שלם ובשלמות, את זה שהוא מרגיש גם רע? והתשובה היא פשוטה, כי אכן מצד
השכל האנושי, מחוייב המציאות שהאדם ירגיש תמיד גם רע, ושלעולם האדם לא יוכל לחוות את השלמות, כי בכל דבר יש חיסרון וכולי, כפי שכבר ביארתי לעיל. אלא, שגם
השכל האנושי עצמו, גם הוא מבין את האמת, שכל מה שהוא עצמו מבין, זה לא מחוייב המציאות, אלא רק אפשרי המציאות בלבד. כי מנקודת המבט של
השכל האנושי, שבה, דבר והיפוכו הם שונים זה מזה, מנקודת המבט הזו, כל זמן שהאדם קיים, דהיינו, כל זמן שהאדם הוא לא, מה שהוא שונה ממנו, הרי שתמיד האדם ירגיש חוסר שלמות כלשהי. כי הדבר האחד, הוא שונה ונפרד, מכל מה ששונה ונפרד ממנו, כפי שזה אכן הגיוני ע"פ
השכל האנושי. אלא, שכל ההבנה הזאת שתמיד תהיה חוסר שלמות, היא רק מנקודת המבט של השכל, שלא מסוגל להבין שדבר והיפוכו הם אחד. אבל אם יסתכל האדם על המציאות, מנקודת מבט שבה הכל אפשרי, בלי שום מחויבות להיצמד לחוקי הלוגיקה של
השכל האנושי, הרי שניתן להבין, שהשלמות היא כן אפשרית. ולא רק שהיא כן אפשרית, אלא, שכאשר
השכל האנושי לא פועל, הרי שהשלמות, היא לא רק אפשרית, אלא שהיא קיימת בפועל. כי כאשר השכל לא פועל, הרי שלא ניתן להבדיל בין שום דבר, ולא ניתן להגדיר שום דבר, ולא ניתן לדעת שום ... מחפש את השלמות, כי האדם חושב, שאולי השכל שלו טועה, ואולי דווקא כן יש שלמות כלשהי. ואכן, זאת האמת. שכל חוסר השלמות, הוא רק מצד
השכל האנושי, שמבדיל בין דבר להיפוכו. אבל מצד העדר השכל, מצד התפישה שבה אין שום הגבלה כלשהי, שם לא ניתן לדעת שום דבר מוגדר, וממילא כן יש שלמות. ומנקודת המבט של העדר השכל, שבה ... השכל שלו עצמו מבחוץ. דהיינו, מנקודת המבט, שבה, גם השכל, הוא רק אפשרות בלבד, אך הוא לא מחוייב כלל. ובסיכומו של דבר: מנקודת המבט של
השכל האנושי, מנקודת המבט הזו אין שום שלמות כלל. כי כל דבר, יש בו חיסרון כלשהו, וכל דבר מוגדר, הוא נפרד מכל שאר הדברים. ומנקודת המבט הזו, מחוייב שהאדם ירגיש גם רע תמיד. ויש גם ...