ובו יתבאר, כיצד אלוהים עצמו חווה את המציאות? האם הוא אוהב, או שונא את המציאות? ויש כאן 4 נקודות מבט שונות.

ומנקודת מבט אחת, אלוהים לא אוהב ולא שונא את המציאות. כי אלוהים קיים, לפני הטוב והרע ולפני האהבה והשנאה. ובנקודת המבט של אלוהים, אין שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה. אלא האהבה והשנאה, הן לא שונות זו מזו ולא נפרדות זו מזו, כי הן ישות אחת ממש, ללא שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה. ולכן, אלוהים לא שונא ולא אוהב את המציאות.

ובפרט, שאצל אלוהים הכל הוא בגודל אין סופי. ולאהוב באהבה אין סופית, זה מבטל את המשמעות של האהבה. כי כאשר יש רק אהבה בלבד ואין שום שנאה כלל, ממילא אין שום משמעות לאהבה. ואם אלוהים אוהב את הכל באהבה אין סופית בלבד, ללא טיפה אחת של שנאה, הרי שאין אצלו שום משמעות לאהבה. כי כאשר יש רק אהבה בלבד, בלי שום שנאה כלל, הרי שאין לאהבה שום משמעות. וגם להפך, שאם אלוהים שונא את הכל בשנאה אלוהית, דהיינו, שנאה אין סופית, הרי שאין שום משמעות לשנאה.

כך שאצל אלוהים, אין שום הפרדה בין שנאה לבין אהבה. שזהו רגש של שלמות האהבה ושלמות השנאה, כישות אחת. שיש אין סוף אהבה ואין סוף שנאה בבת אחת. דהיינו, רגש שלא ניתן להגדיר אותו, כאהבה או כשנאה, אלא רק כאחדות של אהבה ושנאה כאחד.

וכאשר אין טוב ואין רע, כי אלוהים הוא טרם קיום הנפרדות של הטוב והרע, הרי שממילא אין אהבה ושנאה וכולי.

ויש גם נקודת מבט נוספת, שבה, אלוהים אוהב את כל המציאות כולה, באהבה אלוהית, אהבה אין סופית (פחות אחד, כדי שתהיה משמעות לאהבה עצמה).

ולמה אלוהים אוהב את הכל באהבה אין סופית? משום שהוא נמצא באחדות מוחלטת עם כל המציאות כולה. כי הוא מהווה את כל המציאות כולה. וכאשר הכל נמצא באחדות איתו, אין שום התנגדות ושום קונפליקט כלל, ואז ממילא יש רק אהבה.

ונשאל: אם הכל נמצא איתו באחדות אחת מוחלטת, אז מה שייך לומר שאלוהים אוהב את המציאות? כי הרי כאשר הכל אחד ממש, אין שום משמעות להפרדה שבין אלוהים לבין המציאות! ואם באמת הכל זאת אחדות אחת, הרי שלא שייך שאלוהים יאהב משהו אחר כלשהו, וגם אין שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה וכולי. וזה מחזיר לנקודת המבט שבה הכל אחד.

ומנקודת מבט נוספת אפשר לומר, שאלוהים שונא את כל המציאות, בשנאה אלוהית, שנאה אין סופית (פחות אחד כנ"ל). כי אלוהים הוא הניגוד הגמור, של כל מה שישנו. וכל מה שישנו, נפרד מאלוהים, בתכלית ובשלמות ההפרדה. כי אלוהים, הוא הנפרדות הגדולה ביותר. שהוא נפרד בריחוק אין סופי, מכל צורה שהיא. והוא ההפך הגמור, של כל מה שישנו.

וכל מה שישנו במקביל לקיומו של אלוהים, הוא מתנגד לקיומו של אלוהים. כי אלוהים הוא אין סופי. וכל מה שקיים מבלעדיו, הוא בעצם מאיים על קיומו של אלוהים, ומצמצם את קיומו של אלוהים, ומסתיר את קיומו של אלוהים. ולכן, אלוהים רחוק בריחוק אין סופי, מכל דבר שישנו. עד שמנקודת מבט מסוימת, אלוהים בכלל לא מכיר בקיומה של המציאות. כי בעיניו, אין עוד מלבדו, והמציאות לא קיימת כלל. ולכן, אלוהים שונא את המציאות, בשנאה אין סופית, כי היא ההפך הגמור שלו.

ואפשר עוד לומר, שאלוהים אוהב את המציאות באהבה אין סופית, דווקא בגלל שהיא ההפך שלו. שעל ידי זה, היא משלימה אותו, כי היא הניגוד שלו. ומנקודת המבט הזו, אלוהים גם שונא את המציאות בשנאה אין סופית, דווקא...