... לדעת כלום - לדעת לא לדעת, גם לא לדעת כלום כי מה שעוצר את האדם בחיים, זאת הגאווה שלו, שהוא לא מוכן ... ואם האדם לא יודה שהוא אינו יודע, אז כיצד הוא ידע דברים חדשים?! כי האושר, הוא הידיעה שהכל מושלם. וכדי להגיע לידיעה הזאת, לשם כך על האדם להיות בחוסר ידיעה כלשהי, שממנה תצמח הידיעה של האחדות. אבל אם האדם לא מוכן להודות שהוא אינו יודע, אז כיצד הוא ידע את מה שהוא אינו יודע?! כי השאלה, היא הכלי שאוחז בתשובה. ואי הידיעה, היא הכלי שאוחז את הידיעה. ומי שמשקר לעצמו שהוא יודע, כאשר הוא אינו יודע, הוא פוגע בכלי הקיבול שלו, לדעת את מה שהוא אינו יודע. וגם מי שמודה שהוא אינו יודע, כל זמן שהוא לא חווה באמת לאמיתה, את חוסר הידיעה שלו, הרי שהוא לא מגלה, את מה שהוא באמת צריך לדעת. כי השאלה, חייבת להיות אמיתית, כדי שהתשובה, תהיה אמיתית. והאדם מקבל תשובה אמיתית או שקרית, לפי רמת האמת שבשאלה שלו. ומי שהוא איש אמת באמת, שהוא מודה על האמת, שהוא אינו יודע כלל, האם ... של האדם. כי על ידי האמונה, חוסר הוודאות שלו, הופכת לוודאות שקרית. ואז האדם משקר את עצמו, כאילו הוא יודע איזה דבר בוודאות, למרות שבאמת הוא לא יודע ולא יכול לדעת אותו כלל, ולו רק משום שהוא שקר, שנוגד את אחדות המציאות. ... של האדם, היא תוצאה של הידיעות שלו. ובלי ידיעות, אין לאדם חווית מציאות כלל. וכאשר האדם מרגיש שהוא לא יודע, הוא מרגיש שהוא כאילו נעלם. ולכן האדם מפחד לא לדעת, כי הוא מפחד להיעלם. והאדם משקר את עצמו, גם כאשר הוא אומר שהוא אינו יודע, משום שתמיד האדם כן נאחז בידיעה כלשהי, כדי לא לאבד את דעתו לגמרי. והאדם מפחד לא לדעת, כדי לא להרגיש רע. והאדם לא קולט ולא מבין, שהוא מרגיש רע, רק בגלל מה ... וכל הרע שהוא תחושת החיסרון, הוא רק משום שהאדם יודע כל מיני דברים. כי הידיעה אפשרית, רק כאשר יש הגדרה והפרדה של נפרדות. כי כאשר יש רק ישות אחת, אי אפשר לדעת דבר, כי הכל חסר כל משמעות, שאפשר לדעת אותה. ואם יצליח האדם לא לדעת דבר, על ידי זה יכול האדם להעלים את עצמו לגמרי, ולחזור להיות מי שהוא ... שלו, למרות שזאת סיבת הסבל שלו. ומי שרוצה לחיות טוב באמת בעולם של האחדות, עליו להיצמד אל המוחלט שנמצא בכל דבר. והמוחלט שנמצא בכל דבר, הוא השום דבר / כלום / אין, שהוא חסר כל צורה, ולכן שום דבר לא יכול לסתור אותו. וגם כאן יש רמות עומק. כי האין, ההעדר שלו הוא היש. אבל המוחלט, הוא החיבור של האין והיש, וכפי שכבר ביארתי במקומות אחרים. ומי שידע את כל מה שאפשר לדעת, ברגע אחד בו זמנית, ובעוצמה זהה של כל הידיעות, דהיינו, שהאדם יחשוב על כל הידיעות כולן ברגע אחד, הרי שהוא ידע את המוחלט, דהיינו, לא ידע דבר. ותכלית הידיעה, היא שלא נדע. היינו שהאדם חווה חוסר ידיעה מוחלט, שבה אין אפילו לא את ידיעת העצמי. והאדם קיים, בלי לדעת שהוא קיים ובלי לדעת כל דבר אחר. ונוסיף, כי שורש האחדות, שמלובש בכך שהאדם מסרב להודות שהוא ... שהוא לא יודע, האם באמת המוחלטת, היש ישנו והאין איננו. ואז, כאשר האדם מתחבר לנקודת האמת האמיתית שבתוכו, שבה אין שום אמונה שקרית, אלא רק רצון אמיתי באמת לדעת את האמת, אז האדם רואה ומבין את האמת, שהכל אחד ממש. ...