השתמשתי במילה מחלה, כי בדרך כלל כשאנו אומרים מחלה אנו מתכוונים שהמחלה גורמת לנו סבל.
הנפרדות, כוונה שאנו רואים בגדול שזה טוב וזה רע, מנסיוני אני יודעת שבעבר למשל שראיתי שאנישים עושים למשל דברים לא טובים הייתי מכנה זאת כרע, ולכן סובלת. ומשום מה הסבל שלי לא עזר לאף אחד. כיום יותר ויותר אני חווה שאין הבדל בין מה שקורה, זה פשוט צורות של מציאות במקום וזמן, אני גם פחות מנסה להילחם במציאות אלא מנסה להבין שזה פשוט ככה זה.
אני זוכרת בגיל הבגרות שלי חוויתי סבל שבעיני היה איום ונורא, למה? כי הרגשתי שאני נפרדת, זאת הייתה חווית הנפרדות החזקה שלי שבה פשוט לא רציתי לחיות יותר. חוויה זאת היא שגרמה לי לחפש את האחדות. ועד לא מזמן חוויתי שחוויה זאת היא שנתנה לי את הדרייב לחפש אחר האחדות. עכשיו אני לא חווה את חווית הנפרדות כמשהו רע, להפך, הרי כולנו שונים, אם נרצה או לא נרצה ואפילו בקצת, אבל בכל זאת יש משהו שמאחד את הכל, והמשהו הזה שמתחילים לשים את הפוקוס עליו משנה את כל חווית המציאות שלי. וכבר אני אפילו לא רואה יותר את חווית גיל ההתבגרות שלי כדבר רע, אלא פשוט הדברים באים והולכים באים והולכים, וזהו זה.