מעל השכל האנושי, מחוץ
לשכל האנושי, איך נוצרת מחשבה? הפרדה בין יש לאין, להעלים את המציאות, גבול
השכל האנושי, תפישה על אנושית, תפישה על
שכלית, אין
שכל, שכל שמעל השכל אליעד: איך אפשר להבין בלי
שכל? אתה רואה מולך שולחן? כן. כאשר אתה רואה משהו, אתה צריך לגלות מהיכן הגיעה המחשבה הזאת. למה אני רואה פה שולחן עכשיו? למה אני יודע שיש פה שולחן? מה אני ... אתה מגיע ל.. אני מבדיל בין מה שיש לבין מה שאין, ואז אם אתה מצליח לראות את הנחת היסוד הראשונה של מה שאתה יודע, אז אתה יכול לראות את הדברים ללא
שכל. שוב, אתה צריך להגיע למצב, שכאשר האינפורמציה עוברת לך בראש, אתה רואה אותה ואתה כאילו נכנס לעומק. תחשוב שיש מחשבות, ואתה עושה חור בתוך המחשבה, ואתה נכנס ... מקור החיות שלה. למשל כשאתה זוכר משהו, מה כרגע נותן למחשבה הזאת חיים. איך המחשבה הזאת קיימת? ואם אתה נכנס עמוק לתוך המחשבות של עצמך, או רצונות,
תחושות, אני, לא אני - זה הכל אותו הדבר, אתה מגיע לשכבה מסויימת שבה אתה רואה שכול המחשבות כולן מבוססות על ההפרדה בין יש לאין, ואתה רואה את זה, לא קורא בספר. ... יכול לקחת צעד אחד אחורה ולא לראות יותר הפרדה בין יש לאין. וזאת הדרך ואין דרך אחרת, גם לא מדיטציה. למה אני אומר? כי הם מתימרים להביא אותך לאין
שכל, אבל זה אין
שכל של משוגעים, ואני מדבר על אין
שכל של חכמים. שוב, יש אני שהוא במקרה אתה, מה זה אני? משהו. גודלו הכי קטן שאפשר, אחד חלקי אין סוף. לאני הזה יש כל מיני מחשבות, למשל אתה רואה שולחן, השולחן ... ערמות של אינפורמציה עד שראית את השולחן. אתה צריך אינפורמציה של זיכרון, של חושים, של צבע, של צורה, של משמעויות - עד שבסוף אתה רואה את השולחן.
החוויה שאתה רואה שולחן נשענת על הרבה אינפורמציות. עכשיו, אתה צריך להגיע לאינפורמציה הראשונה. האינפורמציה הראשונה היא האני, אתה רואה את המחשבה של האני, ואתה ... נוצרת. רואה את המקום של היש והאין, ואז אתה יכול לקחת צעד אחד אחורה, ואז אתה לא רואה כלום. גם כשאתה אומר אני, זה גם מבוסס על יש ואין. האני זה
תחושה שמסתכלת על עצמה, ואז אתה קולט שבעצם כאשר אני
מרגיש את עצמי, זה בגלל שאני עצמי מבדיל בין מה שאני לבין מה שלא אני. וזה עצמו מבוסס על ההבדלה בין יש לאין. ואז אתה יכול להסתכל אחד פנימה ואז אתה לא רואה כלום. אתה לא רואה כלום בצורה מוגדרת,
השכל רואה כלום. מי מסתכל פנימה?
השכל, אך הוא מסתכל עמוק לפני הבסיס של עצמו. אתה מסתכל לפני ההגדרות של
השכל. אין הגדרות בראיה הזאת. ההגדרה הכי קרובה זה שאתה יכול להגיד, זה
השכל ולא באמת ראית אותו. כשאתה מסתכל לפני
השכל, אתה גם רואה הכל, את הצורות, כי המהות לא שוללת את קיומן של הצורות. אתה רואה את המחשבה מלפני שהיא נולדה. ואז בסוף אתה גם לא יודע כלום, ואתה גם יודע ... זה. וזה גם לא נכון, כי בסוף תרצה להבין את זה למרות שהבנת את זה. מדובר פה על רמת מודעות אולטימטיבית, כמו שוודאי לך שאתה מחזיק את הכסא, אתה ממש
חווה את ההפרדה של היש והאין. אתה ממש
מרגיש, הנה אני מבדיל בין יש לאין. כשאתה רואה שולחן אתה רואה אותו מההפרדה של היש והאין שלו. ורק אז אתה יכול לראות אותו גם בלי ההפרדה של היש והאין. אמרתי לך בזמנו, לקחת כוס ולנתח מאיפה באה לי
החוויה. תבדוק, למה אני
מרגיש את זה, ולמה אני
מרגיש את זה? עד שאתה ממש
חווה ומרגיש שאתה מפריד בין יש לאין. וכאשר אתה
מרגיש שאתה מפריד בין יש לאין, זה כמו שאתה מגיע לגדר, כשאתה הבנת עד הסוף מה זה להפריד בין יש לאין, זה בעצם אומר שהבנת מה זה לא להפריד בין יש לאין. שאלה: האם
להרגיש זה יותר חזק מלהבין? אליעד: אותו הדבר. אין הבדל. שאלה: אז למה אמרת
להרגיש? אליעד: כי בשפה שלו
להרגיש זה יותר מוחשי מלהבין. האדם ממש מ