... מהמציאות / לברוח מעצמך - למה האדם רוצה לברוח? להיכן אפשר לברוח מהעולם? בריחה מהמציאות. לברוח מעצמך. לפעמים האדם מרגיש שברצונו לברוח להיכן שהוא. הבעיה היחידה בבריחה היא שהאדם בורח עם עצמו. לא משנה היכן האדם נמצא, עדיין הוא יחווה את המציאות דרך נקודת המבט שלו שהולכת איתו לכל מקום. מי שיתבונן יראה כי ישנם בני אדם שכל הזמן נמצאים בתנועה מתמדת. לאדם תמיד נדמה שבמקום כלשהו יהיה לו טוב יותר. כאשר האדם מגיע למקום המיוחל הוא מגלה ששם לא טוב יותר. ואז הוא מחפש מקום חדש וכן הלאה. הפסקת המסע מגיעה כאשר האדם מתחיל לראות את הטוב שבמקום שלו. ישנם בני אדם שנוסעים לחפש את עצמם בקצה העולם, כאשר באמת הדבר הקרוב ביותר אליהם זה האני הפנימי שלהם. אז להיכן בעצם אפשר לברוח, מהו המקום הטוב ביותר שאליו אפשר לברוח כאשר רוצים לברוח? תשובה: המקום שאליו אפשר לברוח, הוא המקום שבתוכו נמצא המקום עצמו. דהיינו, מחוץ למקום. המציאות מכילה בתוכה שני רבדים. מקום ומחוץ ... המקומות כולם זהה לחלוטין. ההבדל בין מקום למקום, הוא רק מצד האדם עצמו ומהצד של המציאות החיצונית שיש בכל מקום. מה שגורם למקום אחד להיות שונה ממקום אחר, אלו השינויים שיש בין מקום אחד לשני. מצד המהות הפנימית של המקום עצמו, אין הבדל מהותי בין מקום אחד לשני. זאת נקודת המבט שמחוץ למקום. כאשר האדם רוצה לברוח מהעולם, האלטרנטיבה היחידה שלו היא לברוח פנימה אל תוך המהות של מימד המקום, דהיינו, לרובד הפנימי ביותר של המקום עצמו. לברוח פנימה אל תוך מימד המקום, היינו כאשר האדם מתחבר לרצון הפנימי ביותר שלו, שמצידו של הרצון הפנימי ביותר של האדם, ניתן להגשים את הרצון עצמו בכל מקום באשר הוא. הסיבה שאדם רוצה לברוח מעצמו וממקומו למקום אחר, היא משום שהוא מסתכל על החיצוניות של הרצונות שלו ועל החיצוניות של המציאות. כאשר האדם מסתכל לעומק על מה שהוא באמת רוצה, וכן כאשר האדם מסתכל לעומק על המהות האמיתית של המקומות השונים, על ידי זה האדם מגלה כי בעצם מה שהוא רוצה נמצא בכל מקום. כך שאכן אפשרי לברוח למקום אחר, על ידי זה שבורחים לתוך המהות הפנימית של המקום עצמו, שהיא אחת. כאשר האדם מבין שמצד המהות של המקומות כולם, הכל אחד, ממילא הוא אכן יוצא מהמקום שלו ומרגיש טוב אמיתי בכל מקום. ככל שהאדם מחובר יותר לפנימיות של עצמו ושל המציאות, כך הוא מסתדר ומרגיש טוב יותר ביותר מקומות. עד השלמות שבה האדם מרגיש שלמות בכל מקום באשר הוא. על אדם כזה ניתן לומר שהוא נמצא מחוץ למקום, מאחר שהוא חווה את המציאות דרך הפרספקטיבה של המציאות עצמה שמכילה בתוכה את המקום, ושמצידה כל ...

... מידיעת האמת - למה האדם מפחד לדעת את האמת? איך לא לפחד לדעת את האמת? פחד מידיעת האמת. מהי מהותו של הפחד? מדוע ישנם בני אדם שמפחדים מידיעת האמת? תשובה: הגורם היחיד שחושש מידיעת האמת, זהו ... לאדם לא לדעת את האמת. ידיעת האמת = גזר דין מוות לשקר. התעוררות משינה / חלום = התחזקות השכל = המוות של הדמיון. הפחד מידיעת האמת, נובע אך ורק מהשקר והדמיון הרע של האדם שמפחד להפסיק להתעלל באדם. השקר והדמיון מתעללים באדם. כל הצרות של האדם שורשן בשקר ובדמיון. ידיעת האמת המלאה = הבנת המציאות בשלמות = אהבת המציאות = שלמות. אדם שחי בשקר / דמיון = שינה / חלומות. אדם שיודע את האמת = ערני = השכל עובד. ברמה המעשית: על האדם להבין, כי ככל שהוא מבין את המציאות טוב יותר, כך הוא חי טוב יותר. ככל שהאדם מבין טוב יותר את המציאות, כך יש פחות אי הבנות בינו לבין המציאות = חיים טובים. פחד שורשו בספק. האדם אינו יודע את האמת בוודאות = חוסר בטחון = פחד. על האדם לחפש אך ורק את האמת, כי היא הדבר היחיד שאפשר לסמוך עליו באמת. כאשר האדם יודע את האמת המלאה = אושר בשלמות. ...

... - מי רוצה לחיות לנצח? ולמה האדם רוצה נצחיות? לחיות לנצח. מדוע רוצה האדם לחיות לנצח? מדוע חפץ האדם בנצחיות? במאמר הזה נסביר את הסיבה שבגללה רוצה האדם לחיות לנצח, את הסיבה שבגללה רוצה האדם לדעת שיש חיים לאחר המוות וכולי. נדגיש רק כי אנחנו לא עוסקים באם יש חיים לאחר המוות ולנצח, אלא רק מתמקדים בסיבה שבגללה רוצה האדם לחיות לנצח. או במילים אחרות, במאמר הזה נסביר מדוע האדם מאז ומעולם משתוקק לחיות לנצח... מי שיתבונן בעניין יראה כי המוות מייצג סוג של סוף, משום שהמוות הוא הסוף של ... זמני שיילקח ממנו. כאשר האדם מתאמץ על משהו שהוא יודע שהדבר הזה יישאר איתו לנצח, הרי שהמאמץ הוא הרבה יותר קל מאשר אם מתאמצים על משהו שבסופו של דבר יילקח מהאדם. והדבר הזה גורם לכך שכאשר מסתכל האדם על המוות שהוא סוף החיים, ממילא מתעורר אצלו הצורך ליצור משמעות לחיים כאן בעולם הזה. כי כאשר האדם מבין שהוא מתאמץ על משהו שבסופו של דבר לא יישאר איתו לנצח, הרי שהמאמץ הזה גורם לאדם לחפש משמעות כלשהי. ואז מנסה האדם לשאול את עצמו, מה בדיוק קורה לאחר המוות? האם הכל נגמר? וכיו"ב. ואם מבין האדם שיש חיים לאחר המוות, הרי שהדבר הזה נותן לאדם משמעות עבור החיים שלו כאן. כי החיים לאחר המוות גורמים לחיים ... בגוף בעולם הזה, הרי שככל שהאדם חי יותר זמן, כך ממילא כביכול המאמץ שלו בחיים משתלם יותר. משום שהוא מפיק יותר תועלת והנאה מהמאמץ שלו. ואם האדם ממשיך לחיות גם לאחר המוות, ומארגן את חייו בצורה כזו שהוא משקיע את חייו כאן לטובת מימד החיים הנצחיים הגדול יותר, הרי שאז החיים של האדם כאן בעולם הזה הופכים להיות מלאי משמעות וכולי. נמצא אם כן, כי הרצון לחיות לנצח נובע מכך שהאדם רוצה לדעת שיש משמעות לחייו ולמעשיו. משום שהחיים לאחר המוות והרעיון של חיים לנצח, יוצר תחושה של יציבות, ... וכולי. בסיכומו של דבר, האדם רוצה לחיות לנצח וכולי, כי הדבר הזה מספק לו משמעות לחיים. וכפי שאמרנו, לא נכנס כאן לאם יש חיים לאחר המוות ... הזה, דהיינו, להפיק את הטוב האמיתי שיש בכל רגע ורגע, הרי שעניין החיים שלאחר החיים לא מעסיק אותו. כי כל הסיבה שעניין החיים לאחר המוות מעסיק את האדם, זה רק משום שהוא רוצה לגרום לכך שכאן הוא יחיה טוב יותר. כי המחשבה על כך שהחיים לא נגמרים אלא ממשיכים, מאפשרת לאדם לחיות כאן טוב יותר כנ"ל. וזה בעצם אומר שמי שמצליח להפיק הנאה שלמה מהחיים כאן מכל רגע ורגע, הרי שאדם כזה לא עוסק באם יש ... המוות או לא. משום שכאשר האדם מגיע לנקודת הטוב האמיתי שיש בכל דבר, ומפיק הנאה שלמה מהרגע הזה, הרי שהדבר הזה משחרר אותו מהצורך ליצור משמעות לחייו באמצעות ... אחרת גדולה יותר. אך מי שטוב לו באמת מהטוב שיש ברגע הזה, הרי שהוא לא צריך למצוא משמעות נוספת לחייו, מלבד הטוב שיש ברגע הזה. ...

... שהיא כולה התקרבות - למה האדם תמיד נמצא רק בהתקרבות? והעניין הוא, כי כאשר האדם מנסה להתקרב אל האמת והטוב, אז עובר עליו מה שעובר... ולפעמים עוברים על האדם ימים ושנים, ונדמה לאדם שהוא כלל לא מתקרב אל האמת ואל הטוב האמיתי, אלא שהוא בכלל מתרחק... כי האדם רואה ומגלה, עד כמה הוא מטעה את עצמו, והאדם פחות נהנה מהחיים ברמה החיצונית וכולי. ועל האדם להבין ולדעת, כי באמת, אין שום התרחקות בעולם כלל. וכל ההתרחקות, היא כולה רק התקרבות. והעניין הוא, כי הטוב האמיתי, הוא בלתי נתפס. משום שטוב אמיתי, פירושו טוב שאינו תלוי בסיבה כלשהי. ומאחר שהוא אינו תלוי בסיבה כלשהי, לכן קשה לאדם להשיג את האושר ואת הטוב הזה. כי כל דבר שהוא תלוי בסיבה כלשהי ובמצב חיצוני כלשהו, האדם יכול לעמול ולנסות להשיג ולהגיע ... יכולת לעשות שום דבר עבור השגת האושר הזה. ולו זו אף זו, אלא שאושר אמיתי, הוא אושר שנובע מעצמו ושהאדם לא עושה שום דבר כדי להשיג אותו, אלא האושר בא מעצמו, ללא כל מאמץ של האדם. וכאשר המטרה המוגדרת היא, שהאדם ישיג משהו ללא מאמץ, ממילא זה אומר, שהאדם לא יכול לעשות שום דבר כדי להשיג ... הדבר הזה. משום, שכל עשייה, נוגדת את מהות המטרה. כי המטרה, היא להשיג את הדבר, ללא כל עשייה. ולכן האדם לא יכול להשיג בשום דרך, אושר ללא ... דבר שלא ניתן להגדיר אותו כלל. ואם לא ניתן להגדיר אותו, כיצד ניתן להבין אותו?! ולכן, בכל פעם שהאדם מנסה להבין את האמת, הוא מתרחק ... לא מוחלט. (ואפילו זה שהגדרתו כדבר שאינו מוגדר, גם הוא מוגדר על ידי השלילה שלו וכולי). ובכל פעם שהאדם מנסה להיות מאושר, בגלל סיבה כלשהי, המציאות טופחת על פניו ומזכירה לו, שהאושר שלו, הוא לא אושר אמיתי. ובכל פעם שהאדם מנסה להיאחז במשהו, המציאות מרחיקה אותו מהאחיזה שלו. והאדם לא מצליח להיאחז בשום דבר, וחווה ריקנות וניתוק מוחלט וכולי. וזה תהליך ששובר את האדם. שנדמה לאדם שאין תקווה, ושבכל פעם שהוא מבין משהו, אז אח"כ הוא מבין, שזאת הייתה הבנה של שקר וכולי. ואז עובר על האדם מה שעובר... ועל האדם להבין, כי אל המוחלט (הטוב האמיתי, שהוא גם טוב מוחלט דהיינו, טוב באמת וגם אמת מוחלטת), אפשר להגיע, רק על ידי שלילת האפשרי. כי הדרך של האדם לאחוז במוחלט, היא על ידי זה שהוא שולל ומרחיק ממחשבתו את האפשרי. והאדם תמיד קיים, ותמיד

... אחרים - למה האדם מאשים אחרים? והעניין הוא, כי האדם רגיל להאשים את הסביבה שלו במצבו. והאדם, לא מוכן לקחת אחריות ולהבין שהוא זה שאחראי למצבו, משום, שהאדם בתת המודע שלו, גם רוצה לסבול . והאדם יודע בתוך תוכו, שאם הוא ייקח אחריות על מצבו, הוא ירגיש טוב באמת. ומאחר שהאדם גם רוצה להרגיש רע, לכן הוא מגלגל את האחריות על אחרים, ועל ידי זה הוא ממשיך לסבול. ושורש העניין הוא, שהאדם רגיל להאשים אחרים, כחלק מכך שהאדם משקר לעצמו וחושב שאין לו בחירה חופשית, ושהמציאות היא רעה, ושהוא, אין לו מה לעשות איתה. ומי שמאשים אחרים, הוא גם מאשים את המציאות, על כך שיש בה נפרדות וחוסר ... שבכך בעצם הוא ירגיש יותר טוב. כי בכך שהאדם מאשים אחרים, הוא מנסה ליצור אצלו הבנה ותשובה, לשאלה למה רע לו. ועל האדם לדעת את האמת, שהיא, שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל. ולא יעזור לאדם להאשים את המציאות שחיצונית לו, ... סיבת הסבל של עצמו. ואם האדם יתבונן אל תוכו... בסופו של דבר הוא יגלה את נקודת הבחירה שלו, שבה, הוא זה שבוחר להרגיש רע, ואז ממילא האדם ירגיש טוב.

... משוגע / אלוהים שטני ומשוגע - למה האדם עצמו, הוא שטן משוגע? מי שרוצה להיות איש אמת, עליו להודות על האמת, שהפוטנציאל של המציאות הוא אין סופי, ושכמות האפשרויות שיש במציאות, היא לא מוגבלת. וזה בעצם אומר, שקיימת אפשרות אחת, שהאדם עצמו, הוא החכם הגדול ביותר בעולם, אלא שהוא לא יודע זאת. אבל קיימת גם האפשרות, שהאדם, הוא המשוגע הגדול ביותר בעולם, אלא שהוא לא יודע זאת. למרות, שמי שהוא החכם הגדול ביותר בעולם, אם הוא באמת חכם כזה, הוא מוכרח לדעת שהוא חכם כזה. כי אחרת, חוכמתו אינה שלמה. ואם האדם לא יודע שהוא החכם הגדול ביותר בעולם בוודאות, הרי שהוא טיפש בוודאות. והטיפש שאינו יודע שהוא טיפש, אלא שחושב שהוא חכם, ממילא הוא טיפש, כפי כמה שהוא חושב שהוא חכם. והאדם, לא מבין את המציאות בשלמות. וככל שהאדם פחות מבין את המציאות, וככל שרע יותר לאדם, דהיינו, פחות מבין את המציאות, זה מעיד על כך, שהאדם הוא טועה יותר גדול. וככל שהאדם יותר בטוח שהוא חכם, למרות שבאמת הוא בכלל טועה, כך זה אומר, שהוא טועה יותר גדול. כי האדם הוא כ"כ טועה, עד שנדמה לו שהוא חכם. ולמרות שיש לו הרבה סימנים, שהוא לא באמת חכם אמיתי, כי הרי את המציאות עצמה הוא לא מבין. כי אף אחד לא באמת מבין למה הוא חי? ולמה העולם קיים? ולהיכן בדיוק הוא מתקדם? וכיו"ב. כי כל תשובה שהאדם נותן, היא תשובה חלקית בלבד, כי הרי אפשר לשאול גם עליה עוד שאלות. ככה שיש לאדם הרבה סימנים, להבין שהוא לא יודע הכל. אבל הוא בוחר להתעלם מהם, ולחשוב שהוא חכם. וכאשר האדם מתבונן על המציאות, ועל זה שרע לו, עליו לקחת בחשבון את האפשרות שהוא טועה לגמרי, ושכל מה שהשכל שלו אומר לו, זה הכל שקר. ועל האדם להבין, שיכול להיות שהוא כ"כ טועה, עד שאפילו זה שנדמה לו שהוא קיים, גם זאת אולי רק הטעיה כלשהי, שאינה קיימת כלל. ואולי האדם הוא בטעות כ"כ גדולה, עד שנדמה לו שהוא קיים, למרות שהוא כלל לא קיים?! וגם אם האדם אולי כן קיים, הרי שהאדם לא באמת מבין את הקיום שלו. כי האדם לא באמת מבין, מהו ומיהו באמת. ואעפ"כ, האדם הוא כ"כ טועה, שהוא מספר לעצמו וגם לאחרים סיפורי אלף לילה ולילה, כמה הוא מוצלח וחכם ומוכשר, והאדם חי בהכחשה מוחלטת, לכך שאפילו אין לו מושג מיהו. ורוב העולם הם חכמים בעיניהם, והם אינם יודעים, אפילו לא, מי הם. כי כאשר האדם אומר "אני", אין לו באמת מושג אמיתי, מהו ה"אני" המפורסם הזה, שהוא מדבר עליו וחושב עליו כ"כ הרבה. והאדם עושה הרבה רוח וצלילים כאילו הוא מבין ויודע, והוא אפילו אינו יודע, מהו ה"אני" שלו. כי זהו עולם הטעות, שכולם נדמה להם שהם משקרים את כולם. ובאמת, האדם משקר, רק את עצמו. כי השקר, הוא רק בתוך האדם עצמו. ומי שלא ישקר את עצמו בכלל, יראה שאין בעולם הזה שום שקר כלל, ושהכל מושלם כפי מה שהוא. וכמה מסכן האדם, שמספר לכולם כמה טוב לו, ואיך הוא הצליח להשיג איזה דבר, ובכך הוא בעצם מספר על החיסרון שלו, כמה החיים שלו לא שלמים בתוכו מבפנים, וכמה הוא לא מספיק אוהב את עצמו ואת קיומו, שהוא צריך כל מיני דברים חיצוניים שישמחו אותו. והכל משום זה שהאדם לא נצמד לאמת ולא רואה את השלמות שיש בכל דבר. כי הרע, הוא ההפרדה מאלוהים, דהיינו, המציאות המושלמת. וההפרדה מאלוהים, היא גם החטא, והיא גם, העונש עצמו. כי תפישת הנפרדות, היא גם חטא וגם עונש. כי הנפרדות, היא חוויה של צמצום וגבולות, דהיינו, חווית חסר ועונש. והעונש של האדם, על זה שהוא כופר בשלמות של המציאות, הוא, שהוא כופר בשלמות של המציאות, וממילא הוא חווה את הסבל והחיסרון, של הנפרדות של העולם. ויש, שני "אני". וה"אני" העליון, הוא האחדות והשלמות של המציאות. שהיא הישות שחושבת את המציאות שלנו. ומצד האמת, האדם הוא גם רק אלוהים. אלא, שגם אלוהים יכול להשתגע (מנקודת המבט של הנפרדות. כי מנקודת המבט של האחדות, אין שום שינוי כלל והכל מושלם תמיד). כי (מנקודת מבט של הנפרדות), אלוהים ...

... יכול או לא רוצה - למה האדם משקר את עצמו וסובל מכך? איך לשקר בלי לסבול? והעניין הוא, כי להיות איש אמת, זה יותר פשוט מפשוט. כי לשקר, זה קשה, ולהיות איש אמת, זה הדבר הקל ביותר בעולם. כי איש אמת ... שהיא הידיעה שהכל אחד ושהכל מושלם, היא אינה סותרת שום דבר, כי היא מכילה בתוכה את הכל, ואין בה שום מאמץ כלל, אלא רק חיים טובים באמת. וכאשר האדם מתבונן על עצמו, ועל כך שהוא רחוק מהאמת, נדמה לו לפעמים, שלהיות איש אמת זה דבר קשה ביותר. כי האדם תוהה לעצמו, אם זה באמת כ"כ פשוט, אז למה אני לא עושה את זה?! כי האדם בטוח שהוא רוצה להרגיש טוב. ובנוסף, הוא מבין גם, שהשקר של התת מודע שלו, גורם לו להרגיש רע. ומאחר שהאדם משקר בתת מודע ומרגיש רע, אז הוא בטוח, שלא יכול להיות שהוא רוצה לסבול, כי איזה אדם ירצה לסבול?! ולכן נדמה לאדם, שאם הוא משקר וסובל, אז כנראה שזה אומר, שלהיות איש אמת זה קשה ביותר. ולא כך הוא הדבר. וראשית על האדם לזכור, שעליו להטיל ספק בכל דבר. כי זה שאינך מצליח להיות איש אמת או להשיג איזה דבר, זה לא אומר שהדבר אינו אפשרי, וזה אפילו לא אומר, שהדבר קשה להשגה. וזה כן אומר, שאולי ... רוצה אותו באמת. כי להיות איש אמת, זה הדבר הקל ביותר בעולם. ולהיות איש אמת זה מאוד קשה, עבור מי שמשקר אפילו קצת. כי תכף שהאדם משקר קצת, מיד הוא מרגיש קושי להתקרב אל האמת. אבל להיות איש אמת בשלמות, אין דבר קל מזה. כי כאשר האדם מחובר לאמת בשלמות, הוא לא קיים כלל, והוא לא צריך להתאמץ כלל על שום דבר. כי מי שמשתמש בשכל שלו באמת, הוא רואה את האמת האמיתית. ושם אין לאדם שום בחירה חופשית כלל לשקר, ולכן אין לו צורך בשום מאמץ להיות איש אמת. והאדם משקר את עצמו שיש חוסר שלמות, בלי להיות מודע לכך וסובל מכך, רק משום שהוא רוצה לשקר ולסבול. והוא דבר פלא. שהאדם בטוח ולא מאמין שיש אפשרות שהוא רוצה את הסבל שלו, והאדם בטוח שהוא רוצה לא לסבול, ואעפ"כ האדם סובל, רק בגלל שהוא כן רוצה לסבול. והאדם סובל, רק בגלל שהוא רוצה לסבול. והאדם סובל, בדיוק כפי כמה שהוא רוצה לסבול. וההוכחה היא, שכאשר האדם באמת לא רוצה איזה דבר, אז הוא עושה את כל מה שהוא יכול לעשות, כדי להסיר מעצמו את הדבר הזה. וכאשר האדם באמת לא רוצה איזה דבר, אז כל הרצון שלו וכל המחשבה שלו, ממוקדים, רק באיך לפתור את הבעיה הזאת. וכאשר האדם חולה וסובל מכאבים, שום דבר בעולם לא יכול לשמח אותו, כי הוא כולו מרוכז בבעיה שלו. והאדם אומר שהוא לא רוצה את הסבל שלו. אבל מצד שני עדיין הוא מצליח ליהנות מכל מיני דברים. ואם האדם באמת לא היה רוצה את הסבל שלו, אז הוא כל כולו היה מרוכז, בכך שהוא לא רוצה את הסבל שלו, וממילא הוא לא היה מרגיש הנאה משום דבר, ושום דבר לא היה מסיח את דעתו, עד אשר הוא ... הסבל שלו, או עד אשר הוא היה מגלה שאין פתרון, והיה מפסיק לחפש פתרון, אלא היה משלים עם הסבל, שגם אז ממילא הסבל היה נפסק. והאדם לא באמת רוצה להפסיק את הסבל שלו. כי העובדה היא, שזה לא הדבר ה יחיד החשוב בחיים של האדם, אלא יש עוד דברים שחשובים לו. וכאשר האדם מצליח להתרכז בעוד כל מיני דברים, הרי שלא באמת כל הרצון שלו ממוקד, באיך להפסיק את הסבל שלו. ובפועל, האדם סובל, בדיוק כפי כמה שהוא רוצה לסבול. ויש לזכור, כי הכל הוא מצד הנפרדות, כי מצד האחדות הכל מושלם ממש, ואין שום שאלה כלל. והסיבה שכ"כ קשה לאדם להפסיק לשקר, היא רק משום ... שהוא צריך לשנות משהו. ובאמת לא צריך לשנות שום דבר כלל. ומי שרוצה לשקר את עצמו ולסבול, זה בסדר גמור ואפילו מלכתחילה! , שהאדם ישקר ויסבול. ולהפסיק לשקר ולחיות טוב באמת, המשמעות היא, להבין את האמת על המציאות. דהיינו, כאשר האדם יוצר שקר ונפרדות של סבל, כגון לדוגמא ש

... של השטן - למה האדם רוצה להיות עבד של השטן? מי שרוצה את הכל, מקבל את הכל! כי האדם הוא לא חושב בהיגיון. כי הוא יכול לקבל, את כל מה שהוא רצה רוצה וירצה בשלמות, והאדם יכול לקבל את כל מה שאפשרי לרצות, והאדם יכול לקבל את כל מה שכולם רצו רוצים וירצו אי פעם, והכל בתנאי אחד קטן, והוא, שהאדם באמת ירצה לקבל את הכל בשלמות. כי מי שבאמת ובשלמות רוצה את השלמות, הוא מקבל אותה. והאדם הוא עבד של הרע, והרע מעביד אותו קשה, וגורם לאדם להרגיש רע כל הזמן, דהיינו, תחושת החיסרון המתמדת. והרע שולט באדם, על ידי זה שהוא גורם לאדם לרצות להיות משועבד אצלו. כי מי שלא רוצה את השלמות, הוא בעצם רוצה להיות עבד של הרע. וזה בעצם מה שהוא מקבל, שהוא בעצם עבד של הרע, דהיינו, של הנפרדות, שבה החיסרון נפרד מהשלמות. ואיך הרע גורם לאדם לרצות להיות עבד שלו מרצונו החופשי? תשובה: על ידי אמונה של שקר. כי האדם מאמין בשקר שאומר, שאי אפשר להשיג את השלמות. כי ע"פ השכל, שום דבר אינו שלם, וכל דבר יש לו דבר אחר שמנוגד לו, ולכן אי אפשר להשיג את השלמות. והאדם מאמין לשכל שלו, שחושב שדבר והיפוכו זה שניים. ואז האדם מאמין, שאי אפשר להשיג את השלמות. ואז האדם רוצה את הסבל, ולא מתמרד נגדו. ומי שיש לו שכל ישר, הוא רואה ומבין מיד ... שזה שהוא לא יודע שהדבר אפשרי, וזה שנראה לו שהדבר אינו אפשרי, זה לא הופך את הדבר ללא אפשרי. והאדם מבין, שיכול להיות שזה הכי פשוט בעולם להשיג את השלמות, ואעפ"כ נדמה לו שהדבר אינו אפשרי כלל. ויכול להיות, שהאדם הוא כ"כ טיפש, עד שהוא בטוח שהוא חכם, למרות שבאמת הוא טיפש כולו. וכאשר האדם מבין את האמת שהוא טועה, אז הוא מטיל ספק בשכל שלו, שאומר לו שהשלמות אינה אפשרית, ואז הוא רוצה את השלמות. שזה מה שבאמת הוא רוצה תמיד, ושרק בגלל זה האדם חווה חוסר שלמות תמידית, משום שהוא תמיד רוצה את השלמות. ואז על ידי זה, האדם רוצה לחזור להיות מלך אמיתי, כפי מה שהוא באמת. ואז הרצון הזה עצמו של האדם לחזור להיות מלך, דהיינו, לחזור אל השלמות, הרצון הזה, הוא עצמו מביא את האדם אל השלמות, בשלמות. ...

... - טובות או רעות? למה האדם רוצה לשנות את המציאות? וכל אובססיה היא רעה, כי היא יוצרת תלות וסבל, בין האדם לבין הצורה של המציאות. והרצון של האדם שהמציאות תהיה כרצונו, היא האובססיה הכי גדולה בעולם. ובפרט כאשר יש לאדם אובססיה חולנית, שהוא כל הזמן רוצה לשנות את המציאות, בלי שהוא מבין בכלל למה הוא רוצה לשנות אותה, שאז האדם סובל תמיד. אבל יש אובססיה אחת טובה, והיא האובססיה של האדם, אל האמת והמהות שאינה מוגדרת כלל. והאדם סובל תמיד, רק משום שבתוכו הוא אובססיבי, להשיג את האחדות עם המהות האחת. והלחץ הנפשי של האדם, להתאחד עם השלמות של המציאות, בא לידי ביטוי, בכך שהאדם כל הזמן מנסה לשנות את המציאות. כי בתוכו, האדם לא מוכן להסתפק בכך שהמציאות אינה שלמה, והוא רוצה את החיבור המושלם, אל השלמות של המציאות, שהיא נמצאת מחוץ לכל מקום וזמן. ולכן האדם לא מרוצה לעולם משום צורה שהיא, כי ... שלו, שהיא שהמציאות תהיה כרצונו תמיד. והוא משיג זאת, על ידי זה שהוא לומד ומבין את המציאות, למה היא כך ולא אחרת. שעל ידי ההבנה, נוצרת אהבה של האדם למציאות. ואז האדם זוכה לממש את האובססיה שלו, להתחבר אל אחדות המציאות, שהיא ה"אני" האמיתי של האדם. ואז, כאשר האדם אובססיבי באמת להתחבר לאחדות ... על ידי זה הוא יכול להכיל בתוכו גם את האובססיות של העולם הזה, דהיינו, את הרצונות השונים שיש לאדם בעולם הזה, כגון לאכול / לא לסבול וכולי. כי בלי שהאדם ממלא את האובססיה האמיתית שלו, שהיא להתאחד עם המציאות, הוא סובל תמיד מהמון אובססיות של שקר, דהיינו, הרצונות שלו. אבל כאשר האדם ממלא את האובססיה שלו, דהיינו, ...

... - למה האדם מחליף כל הזמן את צורות הסבל שלו, במקום לחפש את השלמות? מי שיתבונן יראה, כי האדם כל הזמן מחליף את צורת הסבל שלו, בצורה אחרת של סבל. כי תמיד, יש לאדם חיסרון כלשהו, שמשהו חסר לו / משהו יכול להיות עוד יותר טוב / משהו ניתן לשפר אותו. ובכל פעם, האדם ממלא את החיסרון שלו, על ידי יצירת חיסרון אחר. כי כל פתרון, הוא בעצם חיסרון חדש, כי הוא הגדרה חדשה והיאחזות חדשה וגם סבל חדש. והאדם כל הזמן, מחליף את צורת הסבל שלו, בצורת סבל חדשה. והסיבה לכך שהאדם מטעה את עצמו כל הזמן, היא משום שלא באמת ברור לאדם, למה באמת הוא סובל כרגע, מהמציאות שיש לו ברגע הזה ובמקום הזה ממש. כי לאדם נדמה בטעות, שסיבת הסבל שלו, היא צורת המציאות החיצונית. ולכן, האדם מרמה את עצמו, וכל הזמן עובר מסבל אחד, לסבל אחר. ומי שרוצה להפסיק לעבור בין בתי כלא, ורוצה לצאת לחופשי באמת, עליו להתבונן על מהות הסבל שלו, ולראות את האמת. שהסבל נובע, רק משום חוסר ההתאמה שבין הרצון של האדם, לבין צורת המציאות. וזה עצמו נובע, מתפישת הטוב והרע של האדם, שיוצרת את הרצון וכולי. וכאשר האדם מבין את זה, אז במקום לרצות להחליף בתי כלא וצורות סבל חדשות, הוא בעצם מתבונן, אל תוך מהות המציאות, כדי להבין את ...