כל עוד תמתינו להתגלות המשיח / אחדות בימי הפסח יותר מכל יום אחר בקיומנו, תישארו במצרים...

שנזכה כולנו לגילוי "לארץ ישראל" בתוכנו, במהרה בימינו אמן...

אמן במהרה... אולי בפסח ניכנס ל"ארץ ישראל"... נבין ונחווה את האחדות, כל אחד במדרגה שלו...

שנבין ונגלה במהרה את האמת אמן

הקבלה אומרת: תן לזולת כאילו נתת לעצמך עד שתבין שאתה וזולתך, אחד. ובעצם כמו שאיל אמר כאן, עד שאתה מבין שאתה לא נותן לזולת אלא לעצמך! פשוט לפי הקבלה, אני מניחה שהשיטה להגיע לשכל של האחדות היא דוקא דרך החוויה של עשיה בפועל, בקבוצה... וכאילו התבטלות בפני הרב והקבוצה, עד שתבין שאתה מתבטל בפני רצונות "אגואיסטים" שאתה מכיר בעצמך וכל רוכש הבנה שכל הרצונות שכאילו מחוץ לעצמך, הם שלך. והכל בתיקווה שתבין את האחדות של הכל.

אליעד נותן שיטה יותר מהירה שכלתנית להבין כנראה אותו דבר ואולי ההפך הוא הנכון? ככה אני מבינה הרגע.

אביבה: כמו בכל שיטה, קבלה, אליעד, ועוד רבים, כל עוד יש שניים יש סבל, העיניין אני מניחה הוא שהבנת הסבל, הבנת הנפרדות, מקלה על הסבל, עד הבנת האחדות במלואה. מהחוויה שלי במהלך שנים של לימוד קבלה, יש שם מן מרדף אחר "הלא נודע" המירדף הוא סבל עצום. המערכת שם הקבוצה הסביבה ממש במירדף. תחשבו שמיליון איש היו באים לשלומי הביתה ומדברים על השיטה של אליעד. נוצר לחץ פנימי להשיג... וזו החוויה שחוויתי שם.

זה ממש ממש לא נכון

מבחינת המקובל אין זולת, הוא הופך להיות אלוהים המציאות

הוא לא נותן לאף אחד אלא רק לעצמו

מה שאני הבנתי, שמטרת הקבלה זה למלא את הזולת, כמו שמשיפז כתבה, אז מה זה אומר, שבסוף עדיין הקבלה חווה שתיים, חווה את האדם ואת הזולת, וכל זמן שיש שניים, יש הבדל, יש רצון, יש קיום, וכמובן שהסבל ממשיך.

נכון שלמה טבע האדם לדאוג לעצמו, וכשתהיה המציאות תמשיך להרגיש שאתה דואג לעצמך השאלה מי שזה יהיה עמצך?

מעניין באמת מה ההבדלים בין חכמת הקבלה לדרך של אליעד, אני באמת רוצה לברר רק את האמת

לא יודע מה זה להיות מתחת מעל וכו', פשוט להיות אמיתי. ולהגיד שמשהו באמת רוצה לדאוג לכולם, זה עדיין לא להבין את העניין הפשוט שטבע האדם הוא לעצמו לפני ואחרי הכל. מה שחשוב לא לשקר ולברר את הקושיות.

מה זה אומר שהאני המצומצם הופך להיות אלוהים, אם לא להתעלות מעל האגו! כמו שאליעד כותב בספר מילים הם רק חבלים לאמת, ובהחלט מילים יכולות לבלבל.

שתהפכו להיות אלוהים, אתם חושבים שאתם תהיו אלוהים???? תחשבו שוב... אלוהים יש רק אחד!

הרי אליעד מסביר שכאשר תצאו מהצמצום ותהיו אלוהם ותגידו אני, תתכוונו למציאות!!! שאומרת אני.

ואז בתור המציאות תדאגו לרצון של המציאות, שדואגת לכל האנשים, כולל אתם עצמכם.

וזה נקרא להיות מעל האגו, שזה אומר לדאוג לכולם וגם לעצמך.

באמת מה זה להתעלות מעל האגו? זה נשמע בומבסטי! מגרה... לא נראה לי שהכוונה היא רק להחלפת רצון אחד באחר אולי יש שם עוד משהו? מעניין...

פשוט להבין. כמה פשוט, אך לא תמיד פשוט. בספר עצמו שמתי לב שאליעד נותן הרבה שאלות מנחות, מי שנתקע יכול להעזר בהן. אגב, אני לא מבין איך אפשר להתעלות מעל האגו, ? החלפת רצון ברצון אחר אולי הם מתכוונים

וזו אחת הסיבות שאני מתחברת לשכל של אליעד, שלא צריך להעמיד פנים ולא להתעלות על שום דבר, אלא פשוט לבדוק בשכל, האם דבר כזה או אחר הוא נכון או לא ולהתחיל להבין דברים לעומק, כך הלב ירגיש שלם יותר בלי שכל מני ספקות יציקו במודע או לא.

נשארים בהפרדה וגם לא מבוררים. ממש עיורון...

מה שאני יכולה להעיד מנסיוני החוויתי שם שישנה הרגשה של "אהבה" ואז אני חושבת: כשאין שכל אין דאגות... אין בירורים רק הצהרות ומילים לא קשורות... והרגשת "אהבה". יש מין איפשור ליגיטימציה להרגיש רגש שעולה לכל מי שמגיע לשם.

כשאני קוראת את תגובותיכן אני פתאום חושבת שמה שהם כותבים זה סוג של פתינות לפתות אנשים לבחור בצורה "יחודית" מימה שמכירים, כמו שאמרתן: להחילף צורה אחת באחרת. ועוד להגיד שצורה אחת טובה מאחרת. אז פתאום נפל לי אסימון: אז היכן החיבור שעליו מדברים? נשארים בהפרדה...

כשאומרים להתעלות מעל האגו אז זה כאילו להעמיד פנים שהוא לא קיים. לאנוס את עצמך להיות מישהו שאתה לא, במילים אחרות לחיות בשקר. גם אם נאמר לצורך העניין שהתכלית הסופית היא להתעלות מעל הרצון האגואיסטי ולמלא את רצון הזולת עדיין את עושה את זה בשביל עצמך להרגיש טוב. אז לאן נעלם פה הרצון האגואיסטי? הוא לא נעלם, חזרנו לאותו מקום רק בצורה אחרת.

הפסוק הראשון שבו רשום שחכמת הקבלה אינה מטפלת בהפרעות אכילה או בדיכוי האגו, דווקא נראה לי נכון, כי מניסיון שלי אני יודעת שכאשר אני ניסיתי לדכא משהו בתוכי זה התגבר ולא יצאתי מזה, עד שהנחתי לו. אך הקטע השני נשמע לי צורם, איך אדם שמנסה למלא את רצון הזולת חווה הנאה? הרי כל זמן שיש שניים, את והזולת, תמיד תהיה תחושת קיום וכתוצאה מזה סבל.

מציבים רף יותר גבוה, מחליפים צרה אחת, בצרה גדולה יותר...

כפי שאליעד אומר במקרים מסוימים, כואבת לך הרגל... עזוב, תתעלם... בוא נכניס לך אגרוף לפרצוף, עכשיו תתמודד איתו..

- ואני אומרת, למה ההפרדה בין גשמי לרוחני, האם זה אלוהים אחד טוב, והאגו מאלוהים שונה רע?

- אם אוסרים על שפיטה, מייד נוצרת שפיטה. אם מבינים בשכל הישר שזה וזה קיימים, אין צורך להתאמץ לא לשפוט, וגם אם כן, יש לזה הכלה.

- איך יהיה איזון אם את מפרידה את עצמך מהזולת ומתעסקת רק עם מילוי רצון הזולת. באיזון את ממלאת את רצונך וגם את רצון הזולת בלי לתת הגדרה שזה גבוה יותר מזה

אגו דל קלוריות

מה דעתכם חברים? זהו קטע שהתפרסם באתר הקבלה.

מהי הנקודה היכולה לגרום לסטיה ולחוסר הבנה אולי?

חכמת הקבלה אינה מטפלת בהפרעות אכילה או בדיכוי האגו. להפך, היא מאפשרת לאדם להתעלות מעל האגו שלו מבלי לשפוט את התכונות או את הרצונות שלנו לטוב או לרע.

היא מסבירה שהעיסוק בעצמנו ובאגו שלנו מתאזן רק כשאנו מציבים לפנינו רף גבוה יותר מאשר הדאגה לספק את האגו שלנו או לעמוד בסטנדרטים שמכתיבה החברה. והדרך היחידה לעשות זאת היא לעסוק ברוחניות, משום שאדם שרוכש את תכונת האהבה מתעלה מעל הרצון האגואיסטי הצר שלו ומתמלא בתענוג הגדול ביותר שקיים. במקום לנסות למלא את עצמו, הוא ממלא את הזולת, וכתוצאה מכך חווה הנאה.