... /
סבל - איך להשיג הנאה בחיים? איך לא להסתפק רק ב - לא
לסבול? איך גם ליהנות? ובו יתבאר דבר שיעודד את האדם לצאת מהייאוש, שבו רוב בני האדם בעולם נמצאים, והוא הייאוש, מלהשיג הנאה בחיים. כי מי שיתבונן היטב יראה, כי רוב בני האדם בעולם, עיקר השאיפה שלהם, היא לא
לסבול. כי מי שלא מבין את משמעות החיים, החיים שלו הם מלאי
סבל. והסבל, הוא לא בהכרח מחלות פיזיות וכיו"ב. אלא המחשבות שמציקות לאדם, הן עיקר
הסבל. כי כאשר אין לאדם שקט נפשי, הרי שזה סוג של
סבל. ועיקר
הסבל בחיים, הוא
הסבל של המחשבות שמציקות לאדם. כי כאשר יש לאדם איזה כאב פיזי, האדם יכול להתמודד איתו, על ידי זה שהוא מסיט את מחשבתו וחושב על איזה דבר אחר. אבל כאשר המחשבות מציקות לאדם, אין לאדם להיכן לברוח. כי כל מה שהאדם עושה, המחשבות רודפות אחריו. ועיקר
הסבל של האדם בחיים, הוא דווקא פנימי, בגלל מחשבות שמציקות לו וכיו"ב. וכל אדם מטבעו, מנסה להיות מאושר. כי טבע האדם, הוא לחפש את הטוב וליהנות ממנו. וכל ילד קטן, מטבעו מחפש כל הזמן איך ליהנות ואיך להשיג עוד
ריגוש ועוד התחדשות ואיך להשיג עוד הנאה ועוד איזה דבר שמעניין אותו. וכאשר האדם גדל, אז מסיבות שונות, גם המחשבות
הרעות מתחילות לגדול עם האדם, ואז הן ממררות לאדם את החיים, כי הן לא נותנות לאדם מנוח. והרבה מאוד אנשים בעולם, היו נותנים את כל רכושם וכספם, רק כדי לישון ... הוא יאבד את הכסף? ואולי ערך הכסף ירד? ואולי העסק לא יצליח? וכיו"ב. וכל מה שיש לאדם בחיים, אף פעם האדם לא מגיע לשקט נפשי, כמו של תינוק קטן. והשלמות
האמיתית, היא כאשר האדם הבוגר, מגיע לשקט הנפשי של התינוק. כי התינוק, עדיין, כמעט ואין לו שכל. וכאשר אין שכל אין דאגות. כי השכל, מגדיר עבור האדם את הטוב ואת
הרע. וכאשר אין הגדרת טוב
ורע, וכאשר אין גם הגדרת רצון עצמי, על ידי זה אין לתינוק דאגות. וככל שהאדם גדל וגם השכל של האדם גדל, כך גם הרצונות של האדם גדלים. וכל רצון שיש לאדם בכל נושא שהוא, האדם יוצר בכך טוב
ורע. כי כאשר האדם רוצה איזה דבר, הוא בעצם באותו הרגע מגביל את הטוב שלו, לאותו הרצון. לדוגמא: כאשר האדם רוצה שהמציאות תהיה דווקא בצורה כלשהי, הרי שבעצם בכך יוצר האדם עבור עצמו מצב של טוב, כאשר המציאות תהיה כרצונו, ומצב של
רע, כאשר המציאות לא תהיה כרצונו. וככל שהאדם גדל, כך השיפוטיות השלילית של האדם כלפי המציאות גדלה, וכך האדם
סובל יותר. מאחר שהאדם לא מקבל את המציאות כפי מה שהיא, אלא כל הזמן מנסה לשנות אותה. וגם כאשר המציאות היא כן כפי רצונו של האדם, גם אז, תמיד האדם רוצה לשנות את המציאות למשהו טוב יותר, ומפחד לאבד את מה שיש לו וכיו"ב. וצורת החשיבה של האדם על החיים, צורת החשיבה הזאת, אחראית
לסבל של האדם. והאדם כל הזמן מנסה
להרגיש כמה שיותר טוב, וטוב שכך. אלא, שיש איזה מצב של ייאוש, שבו האדם מתייאש מכך שיום אחד הוא יהיה מאושר
באמת. ואז האדם עוסק, באיך
לסבול כמה שפחות. ובמקום שהאדם ינסה ליהנות בשלמות, האדם מוכן להסתפק בכך שהוא לא
ירגיש רע. והעניין הוא, שבמציאות שלנו יש טוב. ובמציאות שלנו, לא חייבים
לסבול, ולא חייבים רק לא
לסבול, אלא אפשר גם ליהנות ממש. כי יש בעולם שלנו טוב
אמיתי, שנמצא בכל דבר. ועל האדם לא להתייאש מהרצון שלו להיות מאושר
באמת בשלמות, ולא להסתפק, בכך שהוא לא
סובל או סובל מעט. כי בני האדם בעולם נמצאים בייאוש. בייאוש, מהאפשרות שיום אחד הם יהיו מאושרים
באמת בשלמות. מהאפשרות שיבוא יום, שבו כל רגע יהיה רגע חדש של טוב חדש. יום שבו תהיה רק הנאה. יום שבו הכל יהיה טוב תמיד. יום שבו יהיה שקט נפשי