... / תודעה עצמית / "אני" - מהו ה"אני" של האדם? מהי הנשמה? מהי תודעה עצמית? תודעה עצמית. אני. נשמה. פילוסופיה. מהי מהות הנשמה / תודעה / אני של האדם? אני = תודעה = תת מודע = נשמה = נפש = רוח = הקול הפנימי = הרצון הפנימי. כל מחשבה שעוברת בראש של האדם מכילה בתוכה את המילה "אני". לא ... = מימוש הפוטנציאל השכלי האישי של האדם. הבנת מהות האני = ידיעת סך כל הדברים שהאני יכול לדעת. אז מה הוא באמת האני? תשובה: האני קיים בתוך המציאות. האני הוא חלק מהמציאות. כל הדברים אותם יודע האדם + האדם, כולם קיימים בתוך המציאות. המציאות היא הגורם שמאחד את כל הדברים כולם. האדם החושב + הדבר שחושבים עליו + המחשבה שמקשרת את החושב ומה שחושבים עליו, 3 הדברים האלו נמצאים בתוך המציאות שמכילה אותם. המציאות היא אין סופית. האדם אינו מסוגל לתפוס בתוך מחשבתו שום דבר שהוא אינו סופי. להכניס לתוך מחשבה = לעשות סוף. לאין סוף אין סוף, וממילא לא ניתן להכניס אותו לתוך מחשבה סופית. בכל מקרה, האני של האדם וכל הדברים כולם, נמצאים בתוך המציאות. המציאות עצמה מהווה בכל רגע את כל הדברים כולם. מהותה של המציאות ממלאת את כל הדברים כולם. מסקנה: מהותו של האני = מהותה של המציאות = מהותם של כל הדברים כולם. מאחר שכל דבר שקיים המציאות מהווה אותו, ממילא כל דבר שקיים מהותו היא מהותה של המציאות עצמה. ומהי מהותה של המציאות: המציאות היא אין סופית. המחשבה של האדם היא סופית. המחשבה הסופית של האדם, אינה יכולה להכניס לתוך עצמה את מהותה האין סופית של המציאות. ולכן לא ניתן לתפוס בשכל אנושי את מהותה של המציאות כפי מה שהיא באמת. יחד עם זאת, הדמיון של האדם יכול להכיל בתוכו את מה שהשכל אינו מסוגל להכניס לתוכו. גם הדמיון הוא מוגבל, אך הוא יכול להבין מעט את המהות האין סופית של המציאות. ברמה המעשית: על האדם להתבונן בכל הנ"ל. על האדם להבין כי שורש כל התשובות לכל השאלות נמצא באני שלו. על האדם להבין את מהות האני של עצמו. מדיצטיה = התבוננות פנימית של התודעה על עצמה = הבנת האני את המהות של עצמו. הבנת מהות האני = ידיעת הכל = שלמות שאין שלמות אחריה. ...

להיעלם - פחד להיעלם ולא להיות קיים - איך להישאר קיים תמיד? כי כאשר האדם מתבונן על האמת לאמיתה, הוא נעלם לגמרי. דהיינו, שה"אני" הנפרד שלו נעלם לגמרי, כאילו הוא לא נמצא כלל במציאות, ללא כל הוויה כלשהי (גם לא כ"צופה מהצד", או כל שקר אחר). וכאשר האדם מתחיל להתבונן על האמת לאמיתה, הוא לאט לאט מתחיל להרגיש שהוא נעלם. והדבר ... האדם. ונראה כאילו האדם רוצה לסבול. ואם הוא לא יהיה קיים, כיצד הוא יסבול?! כי האדם סובל, רק בגלל שהוא קיים. כי אי אפשר לסבול, בלי להיות קיים. וכל זמן שהאדם נהנה מהסבל, הוא רוצה להמשיך להיות קיים כישות נפרדת. כמו החכם האמיתי, שהוא נהנה מהסבל של הנפרדות, והוא רוצה להמשיך להיות קיים כנפרד. אלא, שאצלו הוא באמת נהנה מהרע של העולם, מה שאין כך אצל האדם הרגיל, לפחות לא בלבוש החיצוני. כי החכם האמיתי, הוא זה שראה את האמת שהכל אחד, ונעלם אל תוך האחדות הזאת, ששם אין שום תודעה עצמית כלל ושום הוויה ושום ישות נפרדת כלל. ואח"כ כאשר האדם חוזר אל הנפרדות שלנו, אז בעצם הוא חווה אותה כמו אחדות, למרות שהיא נפרדות. ועל האדם לדעת את האמת, שבאמת מצד האמת, אי אפשר להיעלם כלל. כי מה שקיים, נשאר קיים. והדברים רק משנים את הצורות שלהם. ואי הקיום שיש באחדות, הוא לא העדר קיום מוחלט, אלא הוא העדר קיום מוחלט של נפרדות, אבל הוא הקיום הכי אמיתי וממשי שיש. קיום, שבו האדם הופך להיות הכל ממש, עד כדי כך שהוא בגודל אין סופי, וממלא את כל המציאות כולה, כולל את כל הזמן והמקום בבת אחת. עד כדי כך שנשארת רק ישות אחת קיימת בלבד. עד שאין שום דבר שנפרד מה"אני" של האדם, עד שאין שום משמעות כלשהי ל"אני" עצמו של האדם, כי רק הוא קיים. והקיום הזה, הוא מה שהאדם היה, לפני שהוא היה. כי הטועים חושבים, שלהיעלם פירושו, שהאדם מבין שהוא רק צופה במציאות, או שהאדם מבין שהוא אלוהים שעושה את הכל מחוץ למציאות, וכיו"ב שקרים שונים, שכולם יוצרים סבל. כי כל זמן שהאדם חווה את ה"אני" שלו בצורה כלשהי באשר היא, הוא תמיד מרגיש סבל. כי חווית ה"אני" אפשרית, ... של מה שאינו "אני", ממילא יש גם חווית חסר של האדם. ולהיעלם לגמרי, פירושו לחזור להיות הוויה אין סופית בגודל אין סופי, שממלאת את הכל באמת בשלמות. עד כדי כך שאין שום אני כלל, כי יש רק אני כישות אחת ויחידה בלבד. והאדם דומה לדמות שנמצאת בתוך חלום, שהיא מפחדת שיפסיקו לחלום אותה. כי האדם הוא לא יותר מאשר דמות בתוך מחשבה של ישות אחרת. והאדם שמזדהה עם ה"אני" הרגעי שלו, דהיינו, כל "אני" באשר הוא, כולל גם הנשמה או כל רעיון אחר, הוא בעצם, חי מת, שקיומו אינו תלוי בו. כי האדם מזדהה בטעות עם מה שהוא אינו. וכאשר האדם מזדהה עם מה שנמצא אחרי האחדות של המציאות, אז הרצון שלו והישות שלו, וכל מעשיו, אינם תלויים בו כלל. כי האדם לא יכול ליצור את עצמו. כי אם האדם אינו קיים, כיצד הוא יצור את עצמו?! והאדם, גם לא יכול ליצור את רצונו, עם רצון חופשי. כי בלי שיש רצון, איך אפשר ליצור רצון?! ומאחר שהכל מתהווה מתוך שום דבר, לכן האדם יכול להיעלם כלא היה, בפחות מרגע אחד. כי