... המהות והצורה, להיות אלוהים, למה קשה להבין שאתה אלוהים, יש ואין כאחד, אחדות
ההוויה והצורות של המציאות - פרומו שאלה: איך ... אלוהים, אז למה אני שוכח שאני אלוהים, אבל השאלה הזאת בנויה על הפרדה בינך לבין אלוהים. אני אומר, אין דבר כזה אלוהים, יש רק אתה. אתה צריך להבין שאתה הוא זה
שמהווה את הכל. אתה עושה הפרדה בין הנפרדות ... תקשיב, אתה הוא השמש, אתה גורם שהשמש תזרח. אבל האדם יגיד מה פתאום אני? זה המציאות שמפעילה את השמש, אני פה והשמש שם, איך אני אפעיל את השמש? אני אומר לך, אתה
מהווה את השמש. כאשר אני אומר, זה אתה וזה השמש, למעשה אני אומר לך, שאתה בנפרדות, ויש
הוויה אחרת. בעצם זה שאתה אומר שאתה לא השמש, אתה אומר שאתה לא
ההוויה. ואני אומר לך, אתה הוא זה
שמהווה את השמש וגורם לשמש לפעול. מה זאת אומרת אני? אם יש אני, יש גם לא אני, איך אתה אומר שאני
מהווה את השמש? כדי
להוות את השמש אני צריך להיות לפני האני. אם יש אני ולא אני, אז אני אחרי אלוהים, אז איך אתה אומר שאני אלוהים? ולכן האדם לא מסוגל לחשוב שהוא אלוהים. האדם אומר שהוא מוכן לקבל את זה, שגם
ההוויה זה אני, ואני זה גם אלוהים. אבל למה אתה אומר שהאני המצומצם הוא
ההוויה? אם אני אלוהים, אז למה אני לא חווה שאני אלוהים? האמת היא שאין אלוהים, אתה המצומצם זה אלוהים. אתה
ההוויה של השמש, אתה שנפרד מהשמש, אתה
ההוויה של השמש. אני זאת צורה של
הוויה, השמש היא צורה של
הוויה, יש הבדל בין הצורה לבין המהות שלה. אין לי בעיה שתגיד שאני זה המהות של המציאות, אבל האמת היא שאין הבדל בין הצורה לבין המהות שלה, האדם הוא
ההוויה של השמש והשמש היא
ההוויה של האדם. כל הצורות הם
ההוויה. אבל האדם רואה הבדל בין שמש לבין אדם, לא יתכן
שההוויה של השמש היא
ההוויה של האדם, זה הרי צורה אחרת, ומקום אחר. אני מוכן לקבל שיש
הוויה אחרת
שמהווה את האדם ואת השמש, אבל אני לא מוכן לקבל שהצורה של השמש
מהווה את הצורה של האדם. אם תצליח בשכל שלך ... אז נגמרו לך השאלות. יש כאלה שאומרים, שאני זה אני, והמציאות היא המציאות. יש כאלה שאומרים אני אלוהים, והצורות הם שלי. אבל יש הבנה שאומרת שאין הבדל בין
ההוויה לצורה. כולם בשלב כל שהוא מוכנים לקבל ... דבר שהוא יותר גדול מכל הזמן והמקום, ואומר לך שזה אתה. זה לא שאני אומר לך שאת גדולה יותר מכל המקום והזמן, אני לא אומר שאת רק אלוהים, אני אומר שאין הבדל בין
הוויה של כל המציאות לבין השולחן. אני מנסה להסביר לכם, שהשולחן שהוא ישות מצומצמת אין הבדל בינו לבין
ההוויה שהיא יותר גדולה מכל המקום והזמן. אני ... וזה לא אני, אבל יש את המהות שהיא אחת. השלב הראשון הוא שאתה מכיר בכך שיש אחדות. אתה מכיר בכך שיש כוח שמניע את הכל. אתה מכיר בכך שיש אלוהים, אתה מכיר בכך שיש
הוויה. בהתחלה היית רק בנפרדות, שחשבת ... ואז אחרי שאתה חווה שאתה אלוהים, שאתה זה שמניע את הכל, אתה עדיין חווה שאתה עושה משהו. אתה שואל, למה אני ככה? למה אני בורא את העולם? נגיד אפילו הבנת שאתה
מהווה את כל העולם, אבל זה עדיין לא סוף ... הבדל בין שום דבר לשום דבר. יש צורות של נפרדות - כמו דומם, צומח, מחשבה, רצון, זמן, מקום וכו'. ויש אחדות שהיא הכוח שמניע, הסיבה הראשונה, הכוח שתמיד קיים,
ההוויה של הכל וכו'. ובסוף אתה מבין שאין הבדל בין אחדות לנפרדות. נשאלת השאלה, איך מהכלום נוצרו אין סוף צורות? והשאלה הזאת מביאה אותך להבנה, שכאשר אתה צולל לתוך השאלה הזאת, ואתה חוקר איך
מההוויה נוצר כל היש, ואז אתה מבין את מהות ... להיות? הרי המהות תמיד קיימת והאדם הרי לא חייב להיות קיים תמיד? איך אני המצומצם, יכול להיות המהות של השמש, שהיא גדולה ממני ורחוקה ממני? אך מצד האמת, זה אתה
שמהווה את הכל. אין הבדל בין המהות לצורה, ...