... האגו - האם אפשר להעלים את האגו לגמרי? איך להיפטר מהאגו? אגו. כבוד. פילוסופיה. האחראי היחיד לכל הצרות / כעס / עצבות שיש לאדם בחיים, זהו האגו. אם לא היה לאדם אגו בכלל, ממילא לא היה את מי להכעיס, לא היה במי לפגוע וממילא לא הייתה עצבות וכולי, אלא רק שמחה / אושר וכולי. הבהרה: אם אין לאדם אגו, גם לא טוב לו טוב מזויף. כאשר אין לאדם אגו, טוב לו באמת. טוב מזויף = טוב שתלוי בסיבות. טוב אמיתי = שנובע מעצמו ללא סיבה. כאשר אין לאדם אגו, לא טוב לו טוב מזויף אלא טוב אמיתי. מסקנה: הדבר הטוב ביותר שיכול להיות עבור האדם, זה שלא יהיה לו אגו. השאלה היא, האם האגו יכול להעלים את עצמו? הרי כל דרך שלא תהיה להעלמת האגו, שורשה יהיה האגו עצמו. אז איך אפשר להעלים את האגו לגמרי? תשובה: האגו יכול להיעלם רק מעצמו, כגון על ידי זה שמישהו מחוץ לאדם יבטל לאדם את האגו. כל זמן שביטול האגו נובע מהאגו עצמו, הרי שהאגו עדיין קיים. את האגו לא ניתן לבטל, גם לא על ידי מחשבה כלשהי. כי כל מחשבה היא עדין נובעת מהאגו עצמו. אז מה בדיוק אפשר לעשות בנידון? תשובה: האדם יכול להיאחז במשהו שנמצא מחוצה לו, ולגרום לאגו שלו להיעלם מעצמו באמת. מה נמצא מחוץ לאדם, מה יכול להיחשב לדבר היחיד ... בשום דבר כלשהו. האמת עצמה היא נכונה מצד עצמה וקיימת ללא תלות באף אחד. התאחדות של האדם עם האמת, גורמת לאגו של האדם להיעלם מעצמו. הסבר: הסיבה היחידה שיש לאדם אגו, היא משום חוסר הידיעה שלו את האמת שהאגו שלו הוא דמיון שנדמה כממשי. מצד האמת, האגו של האדם הוא אין ואפס כאשר מסתכלים על התמונה המלאה של המציאות כולה. כאשר האדם מסתכל על המציאות כולה, ויודע את האמת שבאמת הוא כלום מצד האמת, הרי שהאגו נעלם מעצמו. כאשר האדם מצד האגו שלו רוצה להעלים את

אגו / גאווה - מהי מהותו של האגו? מדוע האגו הוא שורש הרע? מדוע הוא שקרי? מהי מהותו של האגו? מדוע הוא האחראי על הרע? ומדוע הוא שקר ודמיון בלבד? אין רע בעולם כמו האגו. אם לא היה לאדם אגו, לא היה לו שום רע כלל, אלא אך ורק טוב תמיד. כאשר אין אגו, אין רע. כשאין רע הכל טוב באמת. כשאין אגו, יש שלמות. כשאין אגו, יש אחדות ואהבה עם כל המציאות כולה. מהו שורש האגו? שורש האגו נובע מתפיסת האגו את מהות עצמו. האגו של האדם הוא חלק מהמציאות והוא נמצא בתוך המציאות. המציאות מהווה את האגו של האדם. מהותו האמיתית של האגו, היא מהותה של המציאות. מצד האמת, אין שום הבדל בין האגו לבין המציאות. העניין הוא, שמצידו של האגו הוא לא תמיד מבין שמהותו היא אחת עם המציאות. מצד האמת, אין אגו + מציאות. המציאות גם מקיפה וגם ממלאת את האגו. מצד האמת, האגו איננו קיים כלל. מצד האמת, מאחר שהמציאות מהווה את האגו, ממילא האגו אינו ישות נפרדת מהמציאות. מצד האמת, מאחר שמהותה של המציאות ממלאת את האגו כולו, ממילא מהותו של האגו זהה לחלוטין למהות המאחדת של כל מה שקיים במציאות. הצרות מתחילות, כאשר לאגו בטעות נדמה שהוא משהו ממשי שקיים בתוך המציאות. כאשר לאגו נדמה כי מהותו שונה משל המציאות = האגו שוכח שהוא כלום ביחס למציאות ואחד עם המציאות, כאשר האגו שוכח את זה, באותו הרגע הצרות מתחילות. כאשר

... / אגו - מדוע האמת והאגו לא הולכים ביחד? מדוע האגו והאמת מרחיקים זה את זה? אמת. אגו. האמת והאגו אינם הולכים ביחד. ככל שהאגו של האדם גדול יותר, כך הוא רחוק יותר מהאמת. האגו אינו רוצה לדעת את האמת. לאגו יש רצון לשמר את הקיום העצמי שלו. מהאגו נובעת תכונת נצחנות = הרצון לצאת צודק = התעלמות מהאמת. ידיעת האמת גורמת לאגו להיעלם מעצמו (ראה כאן). ולכן האגו אינו סובל את האמת. למה הדבר דומה? לחלום רע שיש לאדם. החלום רוצה להרע לאדם ולכן הוא יעשה את כל שביכולתו לגרום לאדם להישאר בתוך החלום. אם האדם ידע את האמת, דהיינו, שזה חלום, ... הקיום שלו? גורם לחלום להראות כמה שיותר אמיתי. ומרחיק בכל כוחו את האדם מלדעת את האמת, שזהו רק חלום ודמיון אך לא האמת. תחושת האגו היא דמיון ונובעת אך ורק מחוסר הבנה מלאה של האדם את המציאות. מי שמתבונן יראה, כי ככל שהאדם מכיר טוב יותר את המציאות, כך האגו שלו הופך להיות קטן יותר. ככל שהאדם מכיר את הגודל האין סופי של המציאות, כך הוא מרגיש קטן יותר. ככל שהאדם מבין טוב יותר את החוכמה של המציאות, כך האגו שלו הופך לקטן עוד יותר. כאשר האדם מגיע להבנה שלמה של כל המציאות, באותו הרגע האגו שלו נעלם לגמרי. מצד האמת האגו הוא דמיון בלבד. האגו הוא התפיסה השגויה של האדם את עצמו בתוך המציאות. האם לאדם יכול להיות אגו אל מול המציאות? האם האדם יכול להתגאות על משהו כלשהו אל מול וכלפי המציאות? נניח שהאדם היה מדבר עם המציאות כולה ... שאלה. האדם הוא חלק מהמציאות, וממילא אינו יכול להתגאות כלפי המציאות על משהו כלשהו. ז"א שביחס למציאות הכוללת, האגו של האדם אינו כלום. הסיבה היחידה שהאגו קיים, היא רק משום שהאדם אינו מודע ואינו זוכר את המציאות שבתוכה הוא עצמו קיים. כאשר האדם מודע לכך שהוא רק חלק קטן בתוך המציאות, באותו הרגע האגו שלו נעלם מעצמו ללא מאבק. האמת שורפת ומעלימה את האגו לגמרי. ככל שהאדם מבין את המציאות טוב יותר, כך האגו שלו נעלם יותר. אמת = ידיעה מלאה של המציאות = אין אגו = שלמות = שכל = טוב. שקר = חוסר ידיעה שלמה של המציאות = אגו / כבוד = תחושה של חסר = דמיון = רע. לסיכום: על האדם להתבונן בעין האמת על עצמו, ולהבין כי מצד האמת ...

... / אגו - האם וכיצד הם משפיעים האגו והאמת אחד על השני? בין האמת לבין האגו יש מערכת יחסים מאוד מעניינת. מי שיתבונן בעניין יראה כי לכאורה האגו לא סובל את האמת. לדוגמא: הרצון של האדם להיות צודק בשעת ויכוח, מונע לפעמים מהאדם להודות על האמת. ולכאורה נראה כי האגו של האדם מונע ממנו להודות על האמת. ואם כן אפשר אולי לומר כי מי שרוצה למצוא את האמת, עליו לוותר על האגו שלו. כי לא תמיד האגו אוהב את האמת. מצד שני, הסיבה היחידה שבגללה אכפת לאדם מהאמת, היא דווקא בגלל האגו שלו. האדם מחפש את האמת, כאשר הוא מבין שהאמת תהיה טובה יותר עבורו. חיפוש האמת של האדם, נובע מהרצון של האגו להרגיש טוב יותר. נמצא אם כן, כי בלי האגו, לא יגיע האדם אל האמת. כמו כן, קיים רעיון שאומר, שכדי לחיות טוב, לשם כך צריך לוותר על האגו. קיים גם רעיון נוסף שאומר, שידיעת האמת היא הדבר הטוב ביותר. וקיים גם רעיון נוסף שאומר, שידיעת האמת מעלימה את האגו ומאפשרת לאדם לחיות טוב יותר. והשאלה הנשאלת היא, מהי האמת לגבי הקשר שבין האגו לבין האמת? תשובה: אם נסתכל על העניין בעין אמיתית, נראה כי ההפך של האמת הוא לא האגו אלא השקר. האגו הוא לא האויב ולא האוהב של האמת. האגו הוא ישות שקיימת ואין צורך לנסות להילחם בה. הדבר היחיד שמונע מהאדם לחיות טוב באמת, זה לא האגו שלו אלא ההתייחסות השגויה של האדם לאגו של עצמו. כאשר האדם מתבונן היטב על האגו שלו, ומתייחס לאגו שלו בצורה אמיתית, על ידי זה האדם חי טוב עם האגו שלו ללא שום בעיה. הבעיה נוצרת רק כאשר האדם לא מתייחס לאגו שלו בצורה אמיתית, שאז כביכול האגו של האדם יוצר בעיות. אך באמת, האגו של האדם הוא בסדר גמור. מה שכן צריך לעשות, זה להתייחס אליו כפי מה שבאמת ראוי להתייחס אליו. ואיך להתייחס לאגו בצורה אמיתית? תשובה: כדי לדעת איזה יחס ראוי לתת לדבר כלשהו על פי האמת, לשם כך קודם כל צריך האדם לדעת את האמת. ברמה המעשית, על האדם לנסות לברר עם עצמו היטב את האמת לגבי עצמו ולגבי המציאות, ומתוך ראיית האמת הזאת לתת לאגו את היחס שראוי לו על פי האמת. לא צריך להעלים את

אגו / פרדוקס האגו - האם ואיך אפשר להעלים את האגו לגמרי? ומדוע זה מיותר? אגו / רצון עצמי. כפי שכבר ביארתי, האגו של האדם יכול להיות גם האויב וגם האוהב של האדם, הכל תלוי בגישה של האדם לחיים. יחד עם זאת, כאשר האדם רואה את האגו שלו כאויב, הדבר הזה גורם לכך שהוא רוצה להיפטר מהאגו / הרצון העצמי שלו לגמרי. והשאלה הנשאלת היא, האם בכלל אכן אפשר להיפטר מהאגו לגמרי? האם באמת יכול האדם לבטל את הרצון העצמי של עצמו? ולכאורה נראה, שאכן האדם יכול לבטל את הרצון העצמי ואת האגו של עצמו לגמרי. ואיך? דרך ראשונה לדוגמא, היא על ידי זה שהאדם מרגיל את עצמו לרצות את כל מה שקורה לו, ללא שום רצון לשנות את המציאות. בדרך הזאת, לכאורה האגו והרצון העצמי של האדם אמורים בסופו של תהליך להיעלם. כי אם יצליח האדם, להביא את עצמו, לרצות את המציאות כפי מה שהיא ללא שום שינוי, הרי שבעצם הצליח האדם לבטל את הרצון העצמי של עצמו. דרך נוספת לדוגמא, היא שעל האדם לנסות לבטל את הרצון שלו "לקבל" הנאה וסיפוק, ולהחליף את הרצון שלו "לקבל" ברצון "לתת" ולהעניק שלא על מנת לקבל. דהיינו, על האדם להרגיל את עצמו לרצות יותר להעניק ולתת מאשר לרצות לקבל. עד שבסופו של דבר הרצון של האדם לקבל הנאה יעלם לגמרי. ואם יצליח האדם להעלים לגמרי את הרצון שלו לקבל, הרי שהוא כבר לא יוכל להרגיש רע כלשהו... אלא מה? שכל השיטות האלו (כמו גם שיטות אחרות) נידונו כולן לכישלון. וזאת, ...

אגו / רצון עצמי - מי מפחד מהאגו? מה טוב באגו? איך לחיות עם האגו בשלום? אגו / רצון עצמי - האגו של האדם הוא גם האויב וגם האוהב הכי גדול של האדם. הכל תלוי באדם עצמו. ובטרם נדבר על עניין האגו, נאמר, כי כאן במאמר האגו מייצג את הרצון עצמי של האדם. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי מצד אחד, אם לא היה לאדם שום אגו ורצון עצמי, הרי שלעולם לא היה לו רע. משום, שהאדם מרגיש רע, רק כאשר המצב שבו הוא נמצא שונה מהרצון העצמי / האגו שלו. כך שאם לא היה לאדם שום אגו כלל, הרי שלעולם לא היה לו רע. ומנקודת המבט הזו, האויב של האדם הוא האגו שלו. כי האגו של האדם, אחראי לכך שהאדם מרגיש רע. מצד שני, אם לא יהיה לאדם אגו ורצון עצמי, הרי שהוא גם לעולם לא יוכל להרגיש טוב. משום, שהאדם מרגיש טוב, כאשר הרצון העצמי שלו מתמלא ובא על סיפוקו. כאשר המציאות של האדם מתאימה לרצון העצמי של האדם, הרי שאז מרגיש האדם טוב. וככל שמידת ההתאמה בין הרצון העצמי של האדם לבין המציאות גדולה יותר, כך האדם שמח יותר. כך שאם לא יהיה לאדם אגו ורצון עצמי, הרי שהוא גם לא יוכל להרגיש תחושת סיפוק והנאה, של מילוי הרצון העצמי והאגו. אז מה עושים? תשובה: באפשרותו של האדם להישאר עם אגו, ועדיין להרגיש אך ורק טוב. כיצד? תשובה: על ידי הבנת המציאות. נסביר: הסיבה שרע לאדם היא לא בגלל שיש לו רצון עצמי, אלא בגלל שהרצון העצמי שלו נפרד ושונה מהמצב שבו הוא נמצא. עצם קיומו של הרצון העצמי הוא לא רע. הרע נוצר רק כאשר הרצון העצמי של האדם, לא מתאים למצב המציאות שבו הוא נמצא. ומדוע הרצון העצמי של האדם, לא תואם את המציאות? משום, שהאדם חושב ומבין בשכלו שהמציאות תהיה טובה יותר, אם היא תהיה אחרת ממה שהיא. וכאשר האדם חושב בשכלו, שהמציאות תהיה טובה יותר ממה ... אצל האדם את תחושת הנפרדות מהמציאות, וממילא גם את תחושת הרע. נמצא אם כן, כי לא הרצון העצמי של האדם יצר את הרע, אלא חוסר ההתאמה בין המציאות לבין הרצון העצמי של האדם, היא זו שיצרה את הרע. נמצא אם כן, שאם יבין האדם את המציאות באמת, ויבין את הסיבה הטובה שבגללה הדברים קורים כפי מה שהם, הרי שעל ידי זה יגיע האדם למצב, שבו ...

רצון עצמי - איך לבטל את הרצון העצמי ואת האגו בשלמות? הפעם אני רוצה לענות על שאלה שנשאלתי איך אדם יכול לבטל את הרצון העצמי שלו? ויותר מפעם אחת הבנו שטוב ורע תלויים ברצון של האדם הרצון של האדם יחליט אם הוא ירגיש טוב או רע, ואם הוא לא ירצה בכלל האדם, הוא לא יוכל להרגיש רע. ולמי שלא יהיה רצון עצמי בכלל, תהיה לו הרגשה של שלמות, זה לא שיהיה טוב, או לא רע פשוט תהיה תחושת שלמות. ומי שרוצה לבטל את הרצון העצמי לגמרי, ושואל איך עושים זאת? צריך להגיע למקום שבו לא היה רצון עצמי, ומה זה אומר להגיע למקום שלא היה רצון עצמי? במציאות שלנו יש רבדים שונים, יש שנאה, ויש אהבה, יש טוב ויש רע, יש אני ולא אני יש הבדלים של מקומות, של זמנים, יש כל מיני נפרדויות. ויש הבדלים של אני רוצה ואני לא רוצה, וכל הנפרדויות, מחוברים במהותם החיבור נמצא במקום, וההפך מהמקום, אין מקום, ויש סיבה ותוצאה, מה היה לפני היה מקום שהסיבה והתוצאה, היו כישות אחת. גם הביצה והתרנגולת, ישות אחת. ויש עומק, יש מקום לפני, בו אין הבדל בין יש רצון, לאין רצון, אין הבדל בין אני ללא אני כי בהוויה שמהווה את המציאות, הכל אחד וכל מה שישנו ברמה הפיסית, וברמה המטאפיזית, תחושות ... שום דבר, או הדבר שאי אפשר לחשוב עליו. יש משהו בסיסי ביותר המכנה המשותף הרחב ביותר של כל הדברים בעולם, זו ההוויה של המציאות, רגש, רצון, חומר, הכל!! מתהווה מהבסיס מההווויה, המילה אני, ולא אני, יש מקום ואין מקום יש שתי ישויות גם אם הן באותו מקום, זה ... הבדלה, זה מקום וזמן, כל המציאות, כל מה שיש, שקיים, זה בתוך זמן ומקום ומאחורי הדברים הקיימים, יש הוויה של אין הבדל בין כלום. אם אתה רוצה משהו, זו רק חוויה של תחושה הרצון הזה, אתה רק מרגיש שיש רצון. אין כל הבדל בין הרובוט לאדם, האדם רק חש שהוא רוצה, האדם מרגיש אני, והרובוט לא מרגיש אני שהאני זו רק תחושה, ובהוויה אין מקום וזמן, כל הישויות הן אחת, ולא שייך לרצות או לא לרצות, הכל אחד, אין משמעות בפרספקטיבה שכל הרגעים באותו רגע, כך שאין הבדל בין למות לליחיות. בחוויה של הנפרדות האדם יכול להגיד אני לא רוצה למות, או לא רוצה לגור כאן אבל בפרספקטיבה של האחדות, של מהות כל הדברים, אין הבדל בין לגור שם או כאן או למות או לחיות זה לא שייך אם כן להגיד דבר כזה: אני רוצה לחיות, כי אין כל הבדל במהות. והפרספקטיבה של האחדות קיימת כרגע, זה לא משהו רחוק, זה ממש עכשיו, שהכל אחד. ומי שיתבונן ויבין זאת, יגיע לשורש הרצון, שם אין הבדל בין רוצה ללא

אגו - מהו השקר של המלחמה באגו? איך לקבל את האגו של אלוהים? ובו יתבאר אחד הרעיונות המוטעים ביותר שיש בעולם, והוא הרעיון של המלחמה באגו. והרעיון של המלחמה באגו, אומר, שהאגו של האדם הוא רע והוא יוצר אצל האדם את הסבל. שזה אולי נכון ואולי לא. אבל עיקר הטעות היא בהמשך הרעיון, שאומר, שעל האדם לנסות להעלים את האגו שלו. ועל האדם לא להזדהות עם האגו שלו, וכיו"ב שאר מיני טעויות ממינים שונים. וזוהי הטעייה גדולה, משום, שהשקר הזה גורם לאדם לחשוב ש הוא יכול להשתחרר בכוחות עצמו מהאגו של עצמו. ויש שנדמה להם, שהם הצליחו להשתחרר מהאגו שלהם, ושהם יודעים שהם כלום וכיו"ב שאר שיגעונות. והם לא מבינים, שהדבר היחיד שהם עשו, זה החליפו את הצורה של האגו של עצמם, אך לא יותר מכך. כי בהתחלה האדם מזדהה עם כל מיני רצונות כדי להרגיש טוב. ואח"כ האדם מזדהה, עם הרצון שלו להשתחרר מהאגו שלו, כדי להרגיש טוב. והרצון של האדם להרגיש טוב, הרצון הזה נשאר. והאדם עדיין מעדיף להרגיש טוב ולא להרגיש רע. והאדם עדיין לא באמת חווה בחירה חופשית מלאה, כאשר הוא מרגיש רע. דהיינו, האדם עדיין לא חווה את ... אחד ממש, ואת זה שבנפרדות, הוא זה שבוחר מלכתחילה את הרע. והאדם משלה את עצמו שהוא לא נאחז באגו שלו, אבל הוא מאוד נאחז באגו וברצון שלו, שהוא להיות בלי אגו. והאדם לא מבין, שכל זמן שיש לו רצון עצמי כלשהו, ותודעה עצמית כלשהי, הרי שהוא עדיין נאחז באגו שלו. והאדם עצמו לא יכול בכוחות עצמו להשתחרר מהאגו שלו לגמרי. כי ה"אני" לא יכול להעלים את עצמו, באמצעות כוחו של עצמו. כי ברגע שה"אני" איננו, בגלל מצב תודעתי שנובע ושמקור כוחו הוא ה"אני" עצמו, הרי שממילא האדם לא באמת העלים את עצמו לגמרי. ומי שלא קיים ... לא את זה שהוא לא קיים כלל, אלא אין שום ידיעת "עצמי" כלל. ולכן כל הרעיון שהאדם צריך להילחם באגו שלו בשיטות שונות ומשונות, אלו הכל עצות מתוחכמות ושגויות של האגו עצמו, שהוא רוצה לגרום לאדם לחשוב שהוא ניצח אותו, למרות שבאמת, האגו, הוא זה שממשיך לנהל את ההצגה. כי ההיעלמות של האגו עצמו, היא עדיין תלויה ב