אני אומר שכל דיבור יכול להשפיע על האדם, בין אם אמת ובין אם שקר. ברוב המקרים אלו רק דברי שקר.

אם אדם ישמע דבר כל שהוא מספיק פעמים או בעוצמה מסויימת, בסוף הוא "יאמין" שככה הדבר עד שזה יהפוך לחוויתו

לדוגמא אם אדם ישמע מספיק פעמים שהוא נראה טוב למרות שבעיניו הוא לא... בסוף הדימוי העצמי שלו יעלה

הדיסוננס שנוצר אצלי, גרם לי לרצות להבין בכל מחיר.. אבל ברוב המקרים האלה שראיתי בעבר וגם עכשיו, האדם רוצה לשמור ולחזק את ההשקפה שהיתה לו עד אותו רגע כדי להשתיק את הסטירה ולהמשיך בשלו... קשה לצאת מהדפוס, הא?

כן כבר שתלתי וירוס מחשבתי אצל חבר חרדי.. זה הייה תענוגגגגגגג לראות את הדיס קוגניציה שנוצרה שם

איני רבי נחמן, אבל אני חושב שאני מבין על מה הוא מדבר

דברי "אמת" נחקקים אצל האדם ששומע אותם, גם אם יתעלם מהם לזמן מה. מה שנקרא נגעת נסעת. זה מחלחל וצף אין מנוס

דיבור הוא סם החיים או סם המוות

רבי נחמן

לִפְעָמִים אֲנִי מְדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר לְאֵיזֶה אָדָם

וְאֵין הַדִּבּוּר עוֹשֶׂה פְּעֻלָּתוֹ עַד לִזְמַן רָחוֹק

כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ כְּשֶׁנּוֹתְנִין אֵיזֶה סַמִּים לִרְפוּאָה

לִפְעָמִים הַסַּם עוֹשֶׂה פְּעֻלָּתוֹ וּמוֹעִיל מִיָּד

וְלִפְעָמִים צָרִיךְ. הַסַּם לִשְׁהוֹת בְּתוֹךְ הָאָדָם אֵיזֶה זְמַן

וְאַחַר כָּךְ הוּא עוֹשֶׂה פְּעֻלָּתוֹ

כְּמוֹ כֵן יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר שֶׁהֵם מֻנָּחִים אֵצֶל הָאָדָם

וְאֵינָם מְעוֹרְרִים אוֹתוֹ עַד לִזְמַן רָחוֹק

אֲבָל סוֹף כָּל סוֹף יַעֲשֶׂה הַדִּבּוּר פְּעֻלָּתוֹ. (-: