ש: לצורך ההבעה בסופו של דבר אתה מגיע לאיזון הזה שאי אפשר בעצם ללמד אותו שנניח אני רוצה לעשות משהו איזושהי פעולה בעולם לדעת למשל אם לעזוב עכשיו את הדירה ומצד שני אני רוצה לתת ליקום או לדבר הזה שהוא "שלם" לעזור לי לא להחליט אלא לעשות דברים מה שיקרה.

אליעד: אוקי.

ש: אז אני יכול להיכנס לסרטים "רגע אני רוצה את זה" כאילו אני עושה משהו ואז פתאום מתעורר רצון הפוך לזה להישאר פה, זה כאילו "אז מה קורה אצלי בעצם מה קורה עם זה ומה קורה עם זה?" איך זה.

אליעד: אז אני אגיד לך איך זה מתחבר, תסתכל כל בעיה שיש לבן אדם בחיים נגיד שהוא מתלבט לגבי לעבור דירה או לא לעבור דירה להתחתן או לא להתחתן, להתגרש לא משנה כל בעיה לקפוץ מהגג או לא לקפוץ מהגג לא משנה כל שאלה, כל שאלה ושאלה באמת מצד האמת הבעיה של האדם זאת לא השאלה הבעיה היא זה שהוא לא מסוגל להכיל בתוכו את השאלה זאת אומרת נגיד שאתה מתלבט אם לעבור דירה או לא השאלה היא לא אם לעבור דירה או לא כאילו שמישהו אומר "תקשיב תעזור לי לקבל החלטה" מצד האמת הוא לא בא בשביל לקבל החלטה הוא בא בשביל שאני אעזור לו להכיל בתוכו את החוסר ידיעה.

כי תבין אם היית חווה ששתי האפשרויות טובות באותה מידה לא היית בא בכלל לשאלה היית אומר "טוב אם אני ארצה אני אעשה אם אני לא ארצה אני לא אעשה ואם בא לי להתייעץ אני אתייעץ סתם" כאילו לא, זאת אומרת כשבן אדם נמצא בלחץ מכך שהוא לא יודע מה לעשות זה לא בגלל שהוא לא יודע מה לעשות זה בגלל שהוא לא מצליח להכיל בתוכו את הספק. ולמה הוא לא מצליח להכיל בתוכו את הספק? כי הוא חי בחשיבה של טוב ורע, הוא חי בחשיבה של יש דבר אחד טוב ודבר אחד רע ואז הוא לחוץ הוא אומר "אם אני אעשה ככה זה יהיה טוב ואם אני אעשה ככה זה יהיה רע, מה לעשות".

אתה מבין את הנקודה זאת אומרת שאם אתה נגיד תבוא ותשאל אותי עצה מה לעשות באיזה נושא אז מצד האמת אם אתה רוצה את העצה האמיתית העצה האמיתית זה שתבין שזה לא משנה, קודם כל תשחרר לחץ מה לעשות זה לא משנה זה מה זה משנה תעשה ככה ותעשה ככה מה אכפת לך מה תעשה. כי בסופו של דבר למה בן אדם בכלל בא למה הוא שואל שאלה? כי לא טוב לו אבל לא טוב לו לא בגלל השאלה לא טוב לו בגלל שהוא לא מצליח להכיל בתוכו חוסר ידיעה...